32 שנה אחרי חילוץ הטייס של רון ארד: אבי נפצע קל בהתרסקות מסוק
אלוף-משנה במיל' אבי חכמון, אחד מהשניים שחילצו ב-1986 משטח לבנון את טייס הפנטום שעליו היה גם הנווט השבוי, התרסק עם מסוק בשירות חברת החשמל על צלע הר מירון. חכמון, שקיבל את צל"ש הרמטכ"ל בעקבות מעורבותו בחילוץ המפורסם לפני 32 שנה, אושפז במצב קל בבית החולים רמב"ם
אבי חכמון, אחד משני טייסי המסוק שחילצו ב-1986 בשטח לבנון את טייס מטוס הפנטום שעליו היה הנווט השבוי רון ארד, הוא האיש שהתרסק אמש (ב') על צלע הר מירון עם מסוק בשירות חברת החשמל. חכמון נפצע קל ופונה לקבלת טיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה.
המסוק של חכמון ביצע עבודות לבניית קו מתח גבוה בין היישוב מירון להר מירון. הוא חולץ על ידי אנשי יחידת 669 של חיל האוויר, ופונה על ידי מד"א להמשך טיפול בבית חולים. חמישה צוותי כיבוי בפיקודו של מפקד תחנת גליל-גולן, טפסר משנה יאיר אלקיים, סייעו בפינוי הטייס ומנעו דליקה באזור ההתרסקות.
ב-16 באוקטובר 1986 נטש הנווט ארד בשטח לבנון את מטוסו הפגוע, ואילו הטייס רב-סרן במיל' ישי אבירם (השתחרר בדרגת סגן-אלוף) הצליח לתמרן את מצנחו אל נקודת סתר בוואדי עמוק. זוג מסוקי צפע של חיל האוויר הוזנק כדי לחפות על מסוק אנפה שנשלח לחלץ את ארד ואבירם.
הנסיבות בשטח מנעו מצוות האנפה לבצע את משימתו, ולכן הציע מוביל מסוקי הצפע לנסות ולחלץ את טייס ונווט הפנטום. תקלה שהתגלתה במסוק המוביל במהלך התקרבותו חייבה את חזרתו לבסיס, והצוות שכלל את סרן אבי חכמון ורס"ן אסף מיטיב, המשיך בתהליך החילוץ ואיתר את מקומו של טייס הפנטום אבירם.
בהנחיית הטייס אבירם, הצליחו חכמון ומיטיב לרחף מעליו בגובה נמוך ותוך סיכון רב, עד שהתאפשר לו ללפות בידיו את מגלשי המסוק. כשהתרחקו, טסו השניים בגובה ובמהירות נמוכים, על אף האיום שנשקף להם מהשטח. שני ניסיונות נחיתה לא צלחו בשל ירי לעבר המסוק.
למרות זאת, חכמון ומיטיב המשיכו בטיסתם, כשאבירם יושב על אחד ממגלשי המסוק וחובק בזרועותיו וברגליו את המגלש. הנווט ארד נפל בשבי. במשימת החילוץ הפגינו חכמון ומיטיב תעוזה ודבקות במשימה, ועל כן הוענק לשניים צל"ש הרמטכ"ל.
חכמון, שהשתחרר מחיל האוויר בדרגת אלוף-משנה, סיפר בנובמבר 2015 ל"אתר הגבורה" על מעורבותו באחד ממבצעי החילוץ הנועזים שידעה זרוע האוויר של צה"ל. "אמרו לנו בחמ"ל שנפל מטוס קרב, שנמריא ונקבל הוראות באוויר", שחזר אז חכמון. "למרות שהייתי רק בן 26, הייתי עתיר ניסיון. היה לנו ברור שזו משימה לא סטנדרטית והיה אפשר להרגיש את הלחץ והמתח באוויר".
הוא סיפר אז עוד על מבצע החילוץ: "הסתכלתי למטה וראיתי חושך. השמיים היו מעוננים ורק אור הירח האיר. הסתכלתי על הירח המלא, אבל לא יכולתי להתפעל ממנו כי הייתי מרוכז בסיטואציה ובמה שמצפים ממני. בחושך כמעט בלתי אפשרי לראות בן אדם, במיוחד אם הוא מסתתר בין השיחים, כמו אבירם.
"הטייס במסוק השני הודיע לנו שהוא ייכנס ואנחנו נחפה עליו. אחרי שהוא הנמיך את המסוק הוא הודיע שנפגע ממשהו ויוצא מהוודאי. בשנייה שבה יצא מהוואדי, במסוק שלי קרתה הפסקת חשמל. מדהים שזה קרה במקביל. המסוק השני התרחק ואנחנו ניהלנו שיח עם הטייס אחרי שהחשמל חזר. אין לנו חבל או מנוף, לכן ביקשנו מהטייס שיטפס במעלה הוואדי ובינתיים גם יצרנו קשר שוב עם מסוק החילוץ".
על ההחלטה להניח את אבירם על מגלש המסוק, סיפר חכמון: "ישבתי עם דלת פתוחה, מוכן לצאת החוצה. הוא כנראה הרגיש רדוף ובלי לחכות זינק את על המגלש. הוא תפס את מוט המגלש וצעק לי 'סע'. היה ברור לנו שזה לא הכי בטוח, אבל זה מצב לא רגיל והחלטנו לטוס ככה".
המסוק שחילץ את טייס הפנטום המריא ועבר מעל מחנה פליטים מואר. "אתה מפחד ונזהר שלא לעשות איזו טעות", סיפר חכמון. "יש חשש שיראו אותו, יירו עליו והוא ייפולך. באופן אינסטינקטיבי האצנו קצת, הגענו ל-120 קמ"ש ואחרי כמה שניות האטנו כי נזכרנו שהוא תלוי על המסוק ועלול ליפול. מה שהיה חשוב מבחינתו זה לשפר את המצב, כי ברור שאבירם לא יכול היה להיתלות עוד הרבה זמן".
טייסי המסוק החליטו לנחות בחוף מדרום לצידון כדי שאבירם יוכל להתיישב על המגלש, ואולם, ברגע שהמסוק נעצר, החלו לירות לעברם מכל הכיוונים. "הייתי מרותק למראה", סיפר חכמון. "זה כמו בסרטי מלחמה כשאתה רואה את כל הכדורים נורים אליך. טסנו משם במהירות. יש פחד אבל הוא מכניס אותך לדריכות ושומר על השפיות. לא ידענו איך זה ייגמר, אבל בער בנו הרצון לעשות את הנכון ביותר בסיטואציה הזו".
על התחושות בעקבות הישארותו של הנווט ארד מאחור, סיפר חכמון: "ברגע שהגענו לארץ זה היכה בנו – חילצנו טייס, אבל יש גם נווט. היה לנו ברור שאנחנו הולכים להוציא גם את הבחור השני. במהלך הדרך הביתה לא חשבנו על זה שיש עוד מישהו. ידענו מראש שחסר מישהו כי במטוס פנטום יש שניים, אבל לא חשבנו על זה. היינו ממוקדים באדם היחיד ששמענו ממנו, לא חשבנו לחפש עוד מישהו.
"בדיעבד אני חושב שזה היה נכון לעשות. היה נכון לרכז את המאמץ על ציפור אחת ביד, כי לא בטוח ששתיים היו על הארץ. כנראה שאת רון תפסו כשהגיע לקרקע, אבירן כיוון את עצמו לאזור הוואדי ולמזלו היו שם שיחי פטל סבוכים שבהם הסתתר. זו הייתה תחושה מופלאה לחלץ את הטייס, אבל ברור שהיה צד טרגי לאירוע. רון ארד לא בבית ועדיין לא יודעים מה עלה בגורלו".
חכמון לא ראה חשיבות גדולה בצל"ש שקיבל. "ראיתי את הרמטכ"ל וזה היה מרגש, אבל אני בחיים לא חשתי סיפוק כמו ביום החילוץ", סיפר טייס המסוק בריאיון שהעניק כאמור לפני שלוש שנים ל"אתר הגבורה". לא יודע למה להשוות את זה, אין שום דבר שדומה לזה. הייתה תחושה עילאית, הגענו הביתה בשלום והבאנו אותו. זה אושר גדול".
ב-2005 הגיש אגף המודיעין של צה"ל דו"ח סודי שלפיו ארד נפטר בלבנון בין 1995 ל-1997. בפברואר 2016 הובאה בלבנון עדות שלפיה ארד נהרג כבר ב-1988, כשנתיים לאחר נפילתו בשבי.
לפנייה לכתב/ת 
