הלך לעולמו הקברניט שהתעקש להישאר עם החטופים באנטבה
קברניט מטוס אייר פראנס שנשאר עם נוסעיו הישראלים כשמטוסו נחטף לאוגנדה ב-1976 הלך לעולמו בצרפת בגיל 95. "החוטפים כל הזמן הזהירו אותנו שאם יהיו ניסיונות הצלה הם יהרגו אותנו", סיפר הטייס שזכה לאות הוקרה מראש הממשלה רבין
מישל בקוס, שהיה קברניט הטיסה שנחטפה לאנטבה והתעקש להישאר עם הנוסעים הישראלים מתוך אחריותו לשלומם, הלך לעולמו והוא בן 95. הוא זכה לאות הוקרה מראש הממשלה דאז יצחק רבין על מעשה הגבורה שלו.
כשפרס ורבין הודו לגיבורי אנטבה - "עזבתם מדינה מודאגת וחזרתם למדינה גאה"
בקוס היה הקברניט בטיסה 139 של אייר פראנס מתל אביב לפריז ב-27 ביוני 1976. בנחיתת ביניים באתונה עלו עליה המחבלים שחטפו את המטוס, הפנו אותו ללוב ולאחר תדלוק נחתו באנטבה שבאוגנדה, בעודם מחזיקים בנוסעים ובאנשי הצוות.
יומיים לאחר שחטפו את המטוס, המחבלים הגרמנים חברי תאי המהפכה והערבים חברי החזית העממית לשחרור פלסטין הפרידו בין הנוסעים הישראלים שהוחזקו בטרמינל הישן בשדה התעופה הבינלאומי באנטבה, לבין הנוסעים ואנשי הצוות שאינם ישראלים.
בעת ביצוע ההפרדה ביקשו החוטפים לשחרר את בקוס ואת 12 חברי צוות האוויר שעימו, אך הוא התעקש להישאר עם הנוסעים הישראלים כיוון שהרגיש אחריות כלפיהם. איתו נשארו גם שאר חברי הצוות הצרפתים. 105 החטופים, בהם בקוס וחברי הצוות, שוחררו כעבור כשבוע במסגרת מבצע יונתן.
מיוחד: מה אתם יודעים על מבצע אנטבה?
מאוחר יותר קיבל בקוס על החלטתו להישאר עם הנוסעים את אות אביר לגיון הכבוד, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בצרפת. בישראל, כאמור, הוענק לו אות הוקרה מראש הממשלה דאז יצחק רבין. ומאז במשך השנים שמר בקוס על קשר מיוחד עם המדינה. הוא אף השתתף באזכרות לזכרו של יוני נתניהו ז"ל, מפקד צוות הפריצה של סיירת מטכ"ל שנהרג בפעולת החילוץ באנטבה.
בעבר סיפר בקוס בראיונות לתקשורת כי אחד הרגעים הקשים ביותר בחטיפה היה כשהחוטפים הפרידו בין היהודים והישראלים לבין היתר. כשהבין מה קורה, הוא פנה אל החוטפים ודרש: "אני רוצה לראות את הנוסעים שלי", הוא שחזר. "שלוש פעמים הם סירבו, אבל אחר כך הם אפשרו לי לבקר אותם באופן חופשי".
החטופים הישראלים מזכירים עד היום כיצד התעקש בקוס להישאר עם "הנוסעים שלו", ואיך ניהל שיחות עם החוטפים כדי למלא אחר צורכיהם של החטופים. אבל בקוס עצמו נמנע מלספר סיפורי גבורה על עצמו. כשסיפרו לו שנוסעים שהיו בטיסה אוהבים אותו ומוקירים אותו הוא צחקק במבוכה.
בין בקוס לבין החוטפים לא נוצרו יחסים כלשהם והוא דיבר איתם רק כשהיה צריך לבקש משהו בשביל הנוסעים. עם זאת, מדי פעם עלו גם השאלות על החטיפה. הוא נזכר: "את החוטף הגרמני מכנופיית 'באדר-מיינהוף', וילפריד בוסה, שאלתי: 'למה אתה עושה את זה?' ו'למה אייר פראנס, מה הקשר של צרפת לכל זה?'
"הגרמני היה בוגר אוניברסיטה ולא טיפש, והוא ענה לי 'צרפת מעבירה נשק לישראל'. אמרתי לו שלפני 10 שנים זה היה נכון, אבל כבר למעלה מעשור שישראל לא מקבלת נשק מצרפת, רק מאמריקה ושאלה שטויות. הגרמני לא ענה".
על מבצע חילוץ צבאי בקוס בכלל לא חשב. "הייתי כבר בן 52, ולפני כן הייתי חייל בצבא הצרפתי. ידעתי מה יכול לקרות וציפיתי לגרוע ביותר. החוטפים כל הזמן הזהירו אותנו שאם יהיו ניסיונות להציל אותנו, הם יהרגו אותנו. כשהצבא הישראלי הגיע לחלץ אותנו זו הייתה הפתעה גמורה וכמובן אחד הרגעים המרגשים ביותר. חשבנו שאם יהיה פתרון הוא יבוא מהכיוון הדיפלומטי".
בקוס סיפר כי כשהחל מבצע החילוץ הישראלי הייתה בחוץ חשכה ולא ניתן היה לראות כלום. "מי שהבין מה קורה, נשכב מיד על הרצפה. הכדורים שרקו מעל לראשינו בגובה מטר", הוא סיפר. "שניים מהחטופים נפגעו מהיריות לפני שהבינו מה קורה. וכך נשכבנו כולנו על הרצפה". בקוס נזכר בריאיון שהעניק בעבר כיצד אחד המחבלים הפלסטינים החל לירות בבני הערובה, הרג אחת ופצע כמה אחרים עד שחוסל על ידי החיילים.
החזרה לשגרה הייתה מהירה, סיפר בקוס. לאחר החטיפה הוא קיבל חופשה להתאוששות ו"כבר לאחר 15 יום ביקשתי לחזור לטוס, ובקשתי שהטיסה הראשונה שלי תהיה לתל אביב". וכך היה, מאז החטיפה הוא טס על הקו עוד כשש שנים עד שיצא לגמלאות.
הלווייתו של בקוס תהיה בניס בשניים באפריל. הוא הותיר אחריו את אישתו רוזמרי ושלושה ילדים.
לפנייה לכתב/ת 
