"חיוך מלא אור": מאות נענו לקריאה ברשת וליוו למנוחות חייל בודד
חבריו לנשק של אלכס סאסקי, שנמצא בדירתו ללא רוח חיים, משרתים בעוטף עזה ולא יכלו להגיע להלווייתו. בעקבות קריאה ברשת - הגיעו מאות לחלוק לו כבוד אחרון בהר הרצל. הוריו, שהגיעו מארה"ב: "קברנו אותו באדמה שכה אהב"
מאות הגיעו הבוקר (ה') לבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים כדי ללוות בדרכו האחרונה את לוחם גולני אלכס סאסקי, חייל בודד בן 28 שנמצא שלשום בדירתו ללא רוח חיים. חבריו לגדוד, שנמצאים בעוטף עזה ורובם לא יכלו להשתתף בהלוויה, קראו אמש ברשתות החברתיות לציבור להגיע ולחלוק לחברם כבוד אחרון.
הוריו, שלי וסטיב, הגיעו להלוויית בנם מארצות הברית. "הוא מעולם לא שכח את יום האם, הוא התקשר אליי ביום ההולדת שלי וכששובץ בחטיבת גולני הוא כל כך התרגש", ספדה אימו. "כשהוא סיים את מסע הכומתה וכשהוא היה בגבול לבנון, הוא מעולם לא התלונן, לא שקשה לו ולא שקר לו. אלכס אהב לשרת ואהב את ישראל, זו הייתה הבחירה היחידה עבורנו לקבור אותו כאן באדמה הזו שהוא כל כך אהב".
סטיב, אביו, סיפר על בנו: "היה לו ביטחון עצמי במובן הטוב של המילה. הוא לא פחד לדבר עם אנשים או לתקשר, הוא היה קרוב מאוד לאחיו הקטן קווין. כילד הוא היה גאה בעצמו כשהיינו שולחים אותו לאסוף את אחיו הקטן מהגן. הוא מעולם לא פחד לעמוד על דעתו ודרש צדק. כשהיה בקולג' ישראל נכנסה עמוק לליבו, ואז הבנו שהחלום שלו הוא להצטרף לצה"ל. הוא הגשים את מטרתו וחלומו, הגיע לכאן לבד ולא פחד לשעוט קדימה עבור מה שהוא מאמין בו. כולם סיפרו כאן על חיוכו. זה באמת אלכס שאנחנו הכרנו. תמיד שמח".
סגן-אלוף איתי מטק, מפקד גדוד 12 ("ברק") בחטיבת גולני, ספד לו: "חבריך ומפקדיך ראו בך השראה כמי שבא לתרום את חלקו ועשה זאת על הצד הטוב ביותר. עלית ארצה, התגייסת, והבאת אור למחלקה. נזכור את שמחת החיים שלך והחיוך יישאר איתנו גם בלילות קרים וקשים. אנחנו כואבים ואבלים את האובדן העצום".
מפקדו האישי של סאסקי אמר כי "אני רוצה לספר לכולם מי היה אלכס הגולנצ'יק. הוא היה אדם מיוחד שלא מוצאים כל יום. אהבתי לדבר איתך ולהתייעץ איתך כי היית אדם חיובי וחבר נאמן". הוא סיפר כי "לפני שבוע הגדוד הוקפץ ליהודה ושומרון ועשינו ארוחת ערב מחלקתית. אלכס כהרגלו בישל את כל האוכל וכשהכל היה מוכן אמרנו לו 'בוא שב איתנו' והוא אמר 'לא סיימתי'. גם אחרי הארוחה הוא היה האחרון שנשאר לנקות.
"הוא לא הרגיש שזו הקרבה מבחינתו, כי אצלו זה היה קודם כל החברים - ורק אחר כך אלכס. היית עבורנו דוגמה לערך החברות ואני גאה בזכות שהייתה לי לפקד עליך. החלטת לעצור את החיים שלך בארצות הברית ולבחור בדרך הקשה ולהיות לוחם בגולני. אני מצדיע לך על כך".
אופק אטיאס, חברו למחלקה, ספד לו גם כן: "היית הבחור שגורם לכולם לחייך ועוזר לנו לצחוק ברגעים הכי קשים. הייתה בך אופטימיות שהלוואי ויכולתי לאמץ אותה בעצמי. בחרת להשאיר את חייך מאחור והצטרפת לחטיבת גולני, שום דבר לא גרם לך לוותר ולהשיג את מטרתך. אנחנו אוהבים אותך ונזכור תמיד".
גם מפקדו של אלכס מהטירונות, שמואל היימן, דיבר בהספדים: "אין דרך להמחיש במילים את החיוך שלך, כמה אור יש בו. אני יודע שלא הכל היה ורוד, היו לך אתגרי תרבות, פערי גיל, שפה וקשיים פיזיים. אבל זה בדיוק מה שכל כך מעורר השתאות, תמיד ידעת להסתכל על המציאות במבט קורץ ולקום על הרגליים עד ההצלחה. תמיד נזכור אותך מלא אור, תבקש בשבילנו שם למעלה שירחם עלינו וישלח נחמה למשפחתך".
דב ליפמן, "ידיד החיילים הבודדים", אמר: "כשאלכס היה עם הגדוד בגבול רמת הגולן הוא כתב 'לא ישנתי יותר מיום וחצי וקפוא בחוץ' ובכל זאת בתמונה רואים אותו מחייך חיוך רחב. אלכס, רוב האנשים שהגיעו הנה לא הכירו אותך באופן אישי והגענו כדי לומר לך תודה. שמרת על מדינתנו כדי שאנחנו נוכל לחיות בבטחה ואנחנו מודים לך על כך. ישראל נמצאת היום תחת מתקפת טרור ואתה הסברת שזו הסיבה שבגללה התגייסת לצה"ל. תודה על שהיה לך האומץ להגיע הנה ולהגן עלינו וללמד אותנו כל כך הרבה. אולי נוכל ללמוד מהנשמה המיוחדת שלך איך לגרום לכולם לחייך".
משפחתו של אלכס יושבת שבעה במלון קראון פלאזה בירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
