איתר את ה-V2 הנאצי: נפטר המג"ד הפרטיזני האחרון
לאוניד ברנשטיין, שקיבל עיטורי מלחמה רבים, הלך לעולמו בגיל 98, אחרי שחי בדלות בשנים האחרונות בקריית אתא. הוא פיקד על פלוגה וגדוד פרטיזנים, הביא להורדת 44 רכבות גרמניות מהפסים - ואיתר את מעבדות הפיתוח של הטיל הבליסטי הראשון בעולם, תקוותו האחרונה של היטלר
הלך לעולמו אחרון מפקדי הגדודים הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה: לאוניד ברנשטיין, שזכה בעיטורים רבים ושהגדוד בראשו עמד איתר את מרכז הייצור של הטיל הבליסטי הראשון בעולם, נפטר אתמול (יום שבת) בגיל 98 בקריית אתא. בשנים האחרונות התגורר בדלות, בדירה ללא מעלית, כשהוא נזקק לכיסא גלגלים.
ברנשטיין נולד בעיירה באוקראינה ב-1921 ועם כניסת ברית המועצות למלחמת העולם השנייה שירת כקצין בדרגת סגן צבא האדום. בהמשך נפל בשבי וכאשר ברח ממחנה השבויים החל לפעול במחתרת נגד הגרמנים. בראיון ל-ynet לפני חמש שנים סיפר כי התקבל לעבודה בחברת רכבות גרמנית וכבר במהלך תקופה זו גרם לחבלות רבות ברכבות.
בהמשך, כאשר קיבל פיקוד על פלוגת הפרטיזנים - ובהמשך על גדוד - עסק במיקוש וחבלות, והביא להורדת 44 רכבות גרמניות מהפסים. בין השאר שחרר מחנה שבויים סובייטים בסלובקיה, כאשר חלק מהשבויים הצטרפו מיד בחזרה ללחימה תחת פיקודו.
"באחד ממבצעי החבלה נתפסתי ונכלאתי, אבל הצלחתי להימלט", סיפר ברנשטיין באותו ראיון. "ברחתי ליער, למקום שאליו הוצנחה באוגוסט 1943 קבוצת לוחמים שהפכה לבסיס לפלוגות על שם פוז'רסקי. באחד המקרים שחררנו מחנה כליאה לשבויי מלחמה והסבנו אבדות כבדות לנאצים. בזכות המידע שהעברנו חיל האוויר הסובייטי הפציץ מתקן צבאי גרמני סודי, ששימש לניסויים בטילים גרמניים".
אותה פעולה, מהמשמעותיות ביותר שבהן לקח חלק, הייתה איתור והשמדת מרכז הייצור של הטיל V2, הטיל הבליסטי הראשון בעולם, ששימש את הגרמנים ושוגר לעבר לונדון.
סימון שכטר, תסריטאי בחברת מטאפור, חוקר כבר שנים את פעילותו של ברנשטיין לקראת סרט דוקומנטרי שנתמך על ידי "כאן" ויעלה בעוד כשנה. הוא סיפר היום כי הגדוד ע"ש פוז'רסקי, שעליו פיקד ברנשטיין, איתר את אתר הייצור תוך כדי הקרבת לוחמים רבים. "הוא העביר את הקואורדינטות המדויקות למטה הצבא האדום. צ'רצ׳יל ביקש מסטאלין במברק מפורש לשמור על המתקנים ועל מעבדות הפיתוח של ה-V2 בכדי לאפשר לעולם כולו ללמוד את סודותיו".
"ברנשטיין נדרש לחדור אל המתקן עצמו ויחד עם הפרטיזנים הם הדליקו מדורות בצורת חיצים, שהורו למפציצי חיל האוויר הסובייטי על המיקום המדויק של מחסני התחמושת", סיפר שכטר. "יכולת הייצור הושמדה, אך המעבדות ומתקני הייצור שרדו. הידע שנאסף בדמביצה השפיע על כל תולדות האווירונאוטיקה וחקר החלל, ועצם חיסול המתקן היה המסמר האחרון בארון של V2, תקוותו האחרונה של היטלר לניצחון".
אם לא די בכך, מתאר שכטר כי ברנשטיין הוביל 5,000 לוחמים לעבר סלובקיה, וסייע להכריע את המרד הסלובקי בגרמנים. בעקבות גבורתו, הוא זכה בשלושה עיטורי מלחמת המולדת דרגה 1, עיטור מלחמת המולדת דרגה 2, מסדר הדגל האדום של העמל, מדליית הצטיינות בקרב ומדליית הפרטיזן דרגה 1. כמו כן זכה לאזרחות כבוד בשתי ערים בפולין ובשתי ערים בסלובקיה.
לאחר המלחמה התגורר בקייב, בירת אוקראינה. עם פירוק ברית המועצות עמד בראש אגודת הידידים אוקראינה-ישראל. בשנת 1993 עלה ארצה והתגורר בקריית אתא. בראיון לפני ארבע שנים מתח ברנשטיין ביקורת על היחס שאותו קיבל: "מעולם לא ביקשתי ולא אבקש עזרה, אבל אף אחד גם לא הציע ולא התעניין. ככה אני חי. עברתי הרבה ועדות רפואיות, קיבלתי אישור כנכה מלחמה, בלי הטבות או יחס מיוחד".
בשנים האחרונות הרצה ברנשטיין לא פעם על באבי יאר, על תקופת המלחמה באוקראינה ועל השואה. "האמת היא שיש לי תחושה שזה לא באמת מעניין מישהו", אמר לפני ארבע שנים במרירות. "מבחינה פיזית אני חצי נכה, אבל לפחות כבר למדתי לרדת במדרגות וללכת קצת ברגל. זאת מדינת גיבורים, לא? אולי עדיף ככה. אני יודע שאף אחד לא באמת צריך אותי פה".
הלווייתו של ברנשטיין תתקיים מחר בשעה 13:00 בבית העלמין בקריית אתא.
לפנייה לכתב/ת 
