למרות תוצאות הבחירות, האהבה תנצח
גם הפעם ניצחו אלה שרוכבים על השנאה, האפליה, ההסתה וההפחדה. אבל אירוע זיכרון לגיבור ישראלי שהתקיים ערב הבחירות הפיח בי תקווה
מערכת הבחירות המלוכלכת ביותר בתולדות מדינת ישראל הגיעה אל סופה.
בשביל מיליוני הישראלים שמאמינים במה שאני מאמין בו, השבוע הזה לא היה קל. מדוע? כי הבחירות הסתיימו בניצחון דחוק של מפלגות שעשו שימוש שיטתי בשנאה, באפליה, בהסתה ובהפחדה כדי לזכות בקולות של בוחריהן.
וכשמת, הוא ומשפחתו תרמו את איבריו להשתלה, והצילו את חייהם של שישה ישראלים. שלושה מהם הגיעו לטקס שנערך לזכרו. זה היה ערב ישראלי מאוד: שירה שקטה בציבור, שירים עבריים בליווי גיטרה עם המילים מוקרנות על מסך. חולצות לבנות, ודברים שאמרו לזכרו אשתו, אחיו וארבעת ילדיו. כולם תיארו במילים פשוטות את הגבר, בן-הזוג והאבא הנהדר שהוא היה. הם הודו לו על כל מה שנתן להם בחייו, ואמרו לו, כל אחד בדרכו, שהם מתגעגעים ועצובים, אבל הם ימשיכו, בזכותו ולמענו. והם עוד יהיו מאושרים.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל - לחצו כאן
דברים שלא חשבנו שייתכנו במדינה שלנו – קרו, ועוד יקרו. מפלגת השלטון הציבה 1,300 מצלמות נסתרות בקלפיות של המגזר הערבי, והיא לא מתביישת בזה. אחד השרים בממשלה הבאה יהיה כנראה אדם שהכריז שהוא מבין לליבה של אשתו, שלא מוכנה שידיים ערביות יילדו את התינוק היהודי שלה. וגם הוא לא מתבייש בזה. "לא נעים לי לשכב עם ערבייה בחדר. מבחינתי אנחנו אויבים אחד של השני", אמרה אשתו של מי שיהיה שר בישראל.
לרגע זה נראה כאילו הרקמה העדינה של דו-קיום בכבוד ובשלום בין אזרחים יהודים לאזרחים ערבים בארץ הזאת עומדת להיקרע סופית בידי פוליטיקאים מושחתים ומשחיתים שנושאים את שם האלוהים לשווא. אבל זה לא יקרה. זה לעולם לא יקרה. האהבה תנצח את השנאה כאן בארץ ישראל, האמונה תנצח את תאוות הבצע והשלטון, והחיים ינצחו את המוות.
איך אני יודע? בגלל גֵב שי. השבוע, בערב שלפני יום הבחירות, בלי כיסוי תקשורתי ובלי הכרזות מפוצצות של פוליטיקאים, התקיימה במתנ"ס של גדרה אזכרה במלאות שנה למותו של איש מיוחד במינו. גֵב שי היה איש גבוה וחזק, ספורטאי שסיים עשרות מרתונים וזכה בתואר "איש הברזל". הוא היה קיבוצניק לשעבר, לוחם ביחידה מובחרת, עובד בתעשיות הביטחוניות ואבא לארבעה ילדים נהדרים. האיש בעל השם הקצר ביותר בישראל היה איש גדול, בכל המובנים. הוא היה מלח הארץ. והוא מת טרם זמנו.
חגיגות הניצחון של בנימין ושרה נתניהו(צילום: רויטרס)
לא רק בני המשפחה דיברו בטקס. על הבמה של האולם במתנ"ס, על גבי כסאות פלסטיק, ישבו שלושה מן האנשים שאת חייהם הוא הציל. גם להם היה מה להגיד. ראשון דיבר מושתל הכבד ד"ר חנא מוריס, רופא משפחה מטורעאן. אחריו דיבר עבד אלחמיד ג'בר, מושתל הכליה מאבו גוש. אחרון דיבר יערוב מחאמיד, מושתל הריאות ממעלה עירון.
שלושתם, כל אחד במילים שלו ובסגנון שלו, אמרו בעצם דבר אחד: "תודה. תודה שנתתם לנו את החיים שלנו במתנה". המילים שכבר הפכו אצלנו לקלישאה, "במותו ציווה לנו את החיים", מעולם לא היו נכונות יותר מאשר בערב הזה בגדרה. כל אחד משלושת האנשים האלה עמד למות ממחלתו. חייהם ניצלו ברגע האחרון, ובזכות גֵב.
אחרי ששלושתם דיברו עלתה לבמה היבא, אשתו של יערוב. היא סיפרה בדמעות על החלום שהיה להם להביא ילד לעולם. בגלל המחלה שממנה סבל יערוב, סיסטיק פיברוזיס, הוא נזקק לפרוצדורה רפואית כדי שיוכלו לעשות זאת. מצבו הרפואי לא איפשר לו לעבור את הפרוצדורה, עד שעבר את ההשתלה וקיבל את הריאות של גֵב. ועכשיו היא בהריון. גם היא אמרה תודה.
השלום הוא לא אגדה. כולנו בני אדם כולנו נבראנו בצלם אלוהים. כולנו חיים יחד בארץ הזאת. וגם אם זה ייקח עוד הרבה זמן, האהבה תנצח את השנאה. בסוף, תמיד, האהבה תנצח.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יורם יובל
מומלצים
