להבין את הבחירות: ממה מורכב הסכם קואליציוני?
כספים מגזריים, חלוקת תיקים והחלטה על קווי יסוד: אחרי שהנשיא הטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה, מתחיל שלב המשא ומתן על הרכבת הקואליציה. נתניהו נפגש עם ראשי המפלגות האחרות והחל לדון בפרטים לקראת חתימה על הסכמים. וגם: האם אפשר לפנות לבית משפט על הפרת הסכם?
ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח להשיג את תמיכתם של 65 ח"כים, הנשיא ריבלין הטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה וכעת כבר החל השלב הבא - המשא ומתן על ההסכמים הקואליציוניים. כלומר: התנאים שלפיהם יסכימו המפלגות להיכנס לממשלה.
לבקשת ראש הממשלה, הודיע אמש (רביעי) שר התיירות יריב לוין כי הפתיחה הרשמית של דיוני המו"מ הקואליציוני תידחה עד לאחר שישלים ראש הממשלה את סבב הפגישות עם ראשי המפלגות. בימים הקרובים צפוי נתניהו להיפגש עם יו"ר כולנו משה כחלון.
מהרגע שנשיא המדינה מטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, עומדים לרשותו 28 ימים שבהם הוא צריך לשכנע את המפלגות השונות להצטרף לקואליציה שלו. בתקופה הזו הוא ינסח יחד עם השותפות את קווי היסוד המוסכמים של הממשלה ויחלק את תפקידי השרים השונים, או בגדול – יחתום על הסכמים קואליציוניים עם המפלגות.
ההסכמים הקואליציוניים כוללים גם את קווי היסוד הכלליים, שמשותפים לכלל המפלגות שחברות בקואליציה, אבל גם סעיפים מיוחדים שנוגעים ספציפית למפלגה שחתמה עליהם מול מפלגת השלטון. כך למשל, בהסכם הקואליציוני שנחתם ב-2015 עם "כולנו" נקבע שהסיעה תקבל ייצוג של שני שרים בוועדת השרים לענייני חקיקה.
הסכם קואליציוני מחולק לכמה חלקים. הראשון הוא קווי היסוד, המכנה המשותף, המדיניות המשותפת של הממשלה החדשה. "אלה בעיקר הצהרות כלליות", מסביר ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "לפעמים קווי היסוד נמצאים במסמך נפרד, אבל תמיד חלק מהדברים משתרבבים להסכמים עצמם".
החלק השני של ההסכם עוסק בחלוקת השלל – כמה שרים יכהנו מטעם המפלגה ובאילו משרדים, וכן כמה סגני שרים וראשי ועדות יכהנו מטעם הסיעה שמצטרפת לקואליציה.
החלק השלישי כולל דברים ספציפיים יותר, שמשתנים בין מפלגה למפלגה. לא פעם ניתן למצוא סתירות לכאורה בין הסכמים קואליציוניים שונים באותה קואליציה, אבל ד"ר קניג ממליץ שלא להתרגש: "אלה דברים כלליים ועמומים שלא צריך לקחת אותם יותר מדי ברצינות".
אף שההסכמים הקואליציוניים נראים כמו חוזה משפטי ומנוסחים לעיתים בהתאם, אין להם שום תוקף משפטי. "אי אפשר לקחת מישהו שיפר הסכם קואליציוני ולתבוע אותו בבית משפט. זה הסכם פוליטי, וככזה קיומו תלוי ברצון הטוב של הצדדים החתומים עליו למלא אותו", הסביר ד"ר קניג.
"יש פה עניין הצהרתי, שזה כמו מצע בבחירות – זה לא מחייב משפטית", הוסיף פרופ' גדעון רהט מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. לטענתו, מטרת ההסכם הקואליציוני היא שימור המצב הקיים למרות השוני בין הסיעות. "הרבה פעמים התוצר הסופי של ההסכמים זה בעצם שימור הסטטוס-קוו", אמר והדגיש כי לראייתו, קווי היסוד שכלולים בהסכמים הקואליציוניים הם בסך הכול מנהג.
על פי פסיקת בג"ץ, ובעקבותיה גם לפי חוק, יש חובה לפרסם באופן נגיש וחופשי את ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הסיעות שהצטרפו לקואליציה.
פעמים רבות ההסכמים הקואליציוניים מתווים רצון או כיוון לתיקוני חקיקה, אך בפועל יש פער רב בין הרצוי למצוי. כך למשל, בהסכם שנחתם בין הסיעות בממשלה הקודמת לסיעת הליכוד נכתב שהמדינה תקדם חקיקה שתאפשר הצבעה של ישראלים בחו"ל בבחירות לכנסת. הדבר נכתב ונחתם – אבל לא קודם. "נושא ההצבעה של ישראלים בחו"ל מופיע בהסכמים הקואליציוניים מאז 2009, ולא עושים עם זה שום דבר", אמר ד"ר קניג.
רוב ההסכמים הקואליציוניים לא כוללים סעיפים עם דרישות לסכומי כסף מפורשים, אך בחדרי המשא ומתן מסוכמים גם נושאים כאלה. "להסכמים יכולות להיות השלכות תקציביות ענקיות", אמר פרופ' רהט, "בין אם מדובר בתקציבים סקטוריאליים ובטח אם מדובר בתקציבים אוניברסליים".
הסכמים קואליציוניים נוספים יכולים להיחתם על בסיס אירוע מסוים. כך למשל, בתחילת 2018 חתמו השותפות הקואליציוניות על הסכם לקידום חוק התקציב לשנת 2019. מטרת המסמך שנחתם הייתה למנוע עד כמה שאפשר סחטנות מצד גורמים שונים בקואליציה לקראת ההצבעה על חוק התקציב.