כן, אחמד טיבי עדיף על יעקב ליצמן
סגן השר מייצג חסידות שהיא עיוות וסילוף של ערכי היהדות, וכפועל יוצא - כהונתו במשרד הבריאות מקוממת ומעוררת סלידה. הנימוקים לפניכם
אחת השאלות שחזרו שוב ושוב במערכת הבחירות המתלהמת שהסתיימה בשבוע שעבר הייתה "ביבי או טיבי?". כמו שקורה בכל עניין שקשור ליחסי יהודים-ערבים בארץ הזאת, גם בנושא הזה אנשים נוהגים להשאיר בבית את העובדות, את הרצון הטוב ואת השכל הישר כאשר הם באים לדבר או להתווכח עליו.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל - לחצו כאן
כך קרה שהמפלגות היהודיות התחרו זו בזו במאמץ לשכנע את הבוחר שהן לעולם לא יישבו עם מפלגות ערביות בממשלה, ובמאמץ להאשים מפלגות יריבות שהן כן יישבו עם "הערבים". אני לא אוהד גדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אפילו להפך, ובכל זאת, אם אלה שתי הברירות היחידות שיש לי, גם אני מעדיף לראות בבית ברחוב בלפור את ביבי ולא את טיבי. מדוע?
לפני הרבה שנים, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, ראיינו את סבי המנוח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, על מנחם בגין, שהיה אז ראש הממשלה. "מה דעתך עליו?", שאל המראיין. "בגין הוא אסון!", שאג סבא באחת מהתפרצויות הזעם המפורסמות, שהפכו עם השנים לסמל המסחרי שלו. אבל אז התרככו פניו, והוא הוסיף בחיבה ובשקט: "אבל הוא האסון שלנו".
זה, בעצם, כל הסיפור מבחינתי. אחת הסיבות החשובות שבגללן אני חי כאן בארץ היא שאני רוצה ראש ממשלה יהודי, ראש ממשלה שהוא בן העם שלי. וזה לא ישתנה לעולם. אבל טיבי לא היה ולא יהיה מועמד לראשות הממשלה, והטאבו על ישיבה עם מפלגות ערביות בממשלה הוא לא רק מרושע וצבוע, אלא גם מטופש בעיניי.
הנה דוגמה כואבת: אף אחד לא שאל אותי, אבל אם היו שואלים את מי אני מעדיף לראות בראשות משרד הבריאות, את ד"ר אחמד טיבי, בוגר מצטיין של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, או את חסיד גור יעקב ליצמן, הייתי בוחר בטיבי בלי היסוס. וזה גם מה שכדאי לך, הקורא, לעשות. מדוע? מכמה סיבות.
אני חושב שעדיף שרופא יעמוד בראש משרד הבריאות מאותן סיבות שבגללן עדיף שרמטכ"ל לשעבר יעמוד בראש משרד הביטחון. אבל גם אדם שלא היה רמטכ"ל יכול להיות שר ביטחון טוב. ראינו את זה לא מזמן, כאשר שר הביטחון היה איש שסיים את שירותו הצבאי כאפסנאי, בדרגת רב-טוראי.
אביגדור ליברמן הפתיע לטובה אותי, ולא רק אותי, בתפקוד שלו כשר ביטחון. היתרון הגדול שלו היה המודעות שלו לכל התחומים הרבים והחשובים הקשורים לביטחון ישראל, שאותם הוא אינו יודע ואינו מבין. הייתה לו נכונות ויכולת להקשיב וללמוד מן המומחים הרבים והטובים לענייני ביטחון בצה"ל ובצמרת המשרד שלו, ולא להתנהג כמי שיודע. הצניעות הזאת, והנכונות להקשיב וללמוד, לא קיימת אצל יעקב ליצמן.
גם אדם שאינו רופא יכול להיות שר בריאות טוב אם הוא מודע למה שאינו יודע. רופא מסוכן הוא לא רופא שאינו יודע, אלא רופא שלא יודע שהוא אינו יודע. אף רופא לא מכיר את כל עולם הרפואה, ולכן רופאים מרבים להתייעץ זה עם זה. לעומת זאת ליצמן, שהוא בור גמור וחסר כל השכלה בענייני רפואה, סבור בטעות שהוא יודע ומבין מה דרוש למערכת הבריאות בישראל.
אבל זה לא מה שהכי גרוע אצל יעקב ליצמן. מה שפוסל אותו, לדעתי, מלעמוד בראש משרד הבריאות היא הצביעות שלו והעמדות שלו בכמה נושאים מהותיים של חיים ומוות, שנופלים בתחום האחריות של משרדו. דוגמה מזעזעת היא נושא תרומת האיברים. חסידות גור, שאליה משתייך מר ליצמן, לא ידועה כתורמת גדולה של איברים. אבל כאשר אחד משלומי-אמוני-ישראל זקוק להשתלה, מר ליצמן יודע לרמוז וללחוץ בדרכי עקיפין כדי שאותו אדם יקבל את האיבר שבו תלויים חייו. לתרום – חס וחלילה. לקחת בשביל אחד מ"שלנו" – מצווה ופיקוח נפש. אותי זה מגעיל.
ליצמן, כמו חרדים רבים, מתהדר ביראת-שמיים שלו, ורואה עצמו יהודי כשר למהדרין מן המהדרין. אבל החסידות מבית מדרשו היא עיוות וסילוף נורא של ערכי היהדות. בניגוד לרב עובדיה יוסף ("מרן"), שידע לקרב רחוקים, חיפש בפסיקותיו את דרך הפשרה והסובלנות, ועד שנותיו האחרונות האיר את פניו לכל אדם, חסידות גור היא דוגמה לאליטה גזענית ונצלנית. היא עלבון ליהדות. אין לי מילים עדינות יותר. אני מתבייש שיעקב ליצמן ואני מתפללים (כאילו) לאותו האלוהים.
אחד המפעלים היפים, הנאצלים והנוגעים ללב ביותר במדינת ישראל הוא מערך ההשתלות הארצי הקיים בה. כל שנה נערך בבית הנשיא טקס שבו ניתנות תעודות מטעם משרד הבריאות לקרובי המשפחה של אנשים שאבריהם הצילו חיים. וכל שנה מקפיד ליצמן, העומד בראש משרד הבריאות, להיעדר מן הטקס הזה.
ליצמן, כמו רבים מאוד מבני חסידות גור, גם אינו נושא כרטיס אדי. בכך הוא מפגין ללא שום בושה את הצביעות, הנצלנות והגזענות של רבים מן החרדים בישראל – אבל לא של כולם. בשנים האחרונות יצאו רבנים רבים מקרב הציונות הדתית בקריאות חוזרות ובמסעות שכנוע בקרב בני הקהילות שלהם לשאת כרטיס אדי, ולתרום איברים להצלת חיי אדם, מעשה יהודי מאין כמוהו. המאמץ הזה נושא פרי, וגם רבנים חרדים רבים הצטרפו ליוזמה הברוכה הזאת. ומה אומר יעקב ליצמן? המסר שלו, ושל חצר האדמו"ר מגור, הוא חד וברור – דממה דקה. שותקים ולוקחים. גם זה מגעיל ומקומם אותי.
לפני כמה שנים ראיינתי את טיבי בתכנית "שיחת נפש", והשיחה הגיעה לבית הספר לרפואה בירושלים שבו, לפני שנים רבות, למדנו שנינו. סיפרתי לטיבי שכאשר התחלתי את ההתמחות שלי בניו יורק במחלקה הפנימית, לא הרגשתי שחסר לי ידע לעומת הרופאים האמריקנים הצעירים שעבדו איתי.
"מה זאת אומרת!", נהם חבר הכנסת מתע"ל. "בית הספר לרפואה שלנו הוא מעולה! מהטובים בעולם! מביא כבוד!". לקח לי כמה שניות להבין שכאשר האיש אמר "שלנו" ו"כבוד" הוא התכוון לא רק אליו ואליי, אלא לתפארת מדינת ישראל.
ולכן, במשרד הבריאות, אני רוצה את טיבי, ולא את ליצמן. רק לא ליצמן.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
