עד השבוע, האסלאם בסרי לנקה סימל פתרון
במלחמה העקובה מדם בין הנמרים הטאמילים שדרשו מדינה עצמאית לבין הרוב הסינהאלי-בודהיסטי, המוסלמים סימלו את השפיות. זה נגמר
ברגע הראשון נראה היה שמתקפת הטרור בסרי לנקה יוצרת לרגע פיוס בממסד הפוליטי השסוע באי. אבל מהר מאוד החלה מלחמת ההאשמות בשאלה מי נרדם בשמירה בזמן שכוחות ג'יהאדיסטים מתכננים פיגוע שלא נראה כמותו בסרי לנקה. מה שברור היה שהשיתוק הפוליטי שממנו סובלת המדינה במשך חודשים ארוכים לא תרם ליכולת שלה להגיב לידיעות המודיעיניות מהודו, ארה"ב ומעמותות מוסלמיות מקומיות, שהזהירו מפני הסכנה הנשקפת מן "הארגון הלאומי של אמונת הייחוד" (NTJ), שלו בין השאר מיוחסת האחריות למתקפת הטרור
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הרעיון שמי שמובילות את הטרור הן לרוב קבוצות קצה מתוך המיעוט מוסלמי אינו זר למדינות רבות, אבל סרי לנקה הציגה במשך עשרות שנים תמונה הפוכה. כ-100 אלף בני אדם נהרגו במלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכה חצי יובל והסתיימה לפני כעשור. מצד אחד של המתרס עמדו הנמרים הטאמילים שדרשו מדינה עצמאית בצפון ומזרח סרי לנקה, ומצד שני הרוב הסינהאלי-בודהיסטי שנלחם על שלמותו הפוליטית של האי.
שני הצדדים לא חסו אלה על אלה; לממשלת סרי לנקה מיוחסות חטיפות של יריבים פוליטיים והוצאתם להורג ללא משפט. והנמרים הטאמילים הרוויחו ביושר את המוניטין האכזריים שלהם. במקרה אחד הם הובילו לג'ונגלים ורצחו בדם קר יותר מ–600 אנשי ביטחון סרי-לאנקים לא חמושים, באחת מפעולות הטרור הגדולות בהיסטוריה האנושית.
מצד אחד של המתרס עמד הרוב הבודהיסטי, ומצד שני המיעוט ההינדואי. שני בני הדתות הידועות כשוחרות שלום רצחו אלה את אלה, ולעתים כבונוס רצחו גם את בני הקהילה שלהם שנחשדו בחוסר נאמנות. באותם ימים טרופים, מי שייצג את השפיות הפוליטית של סרי לנקה היו המוסלמים.
הציפייה הייתה שהמוסלמים יצטרפו למאבק הטאמילי, שהרי זוהי לשונם ותרבותם, והם נפגעו בדיוק כמו ההינדואים כאשר ממשלת סרי לנקה נקטה צעדים מפלים כלפי המיעוט הטאמילי. המוסלמים בסרי לנקה כונו במשך הדורות המורים של ציילון (Ceylon Moors), רמז לשורשים הערביים של הקהילה, אבל בפועל הלשון והמנהגים החברתיים של רוב המוסלמים באי נמצאים בזיקה ישירה למיעוט הטאמילי. ב-1956 קבע הפרלמנט בציילון, לימים סרי לנקה, שסינהלית תהיה השפה הרשמית היחידה במדינה, והחלטה זו פגעה בכלל הקהילה הטאמילית, ובתוכה המוסלמים תושבי האי. יש כאלה הרואים בהחלטה הזו את יריית הפתיחה של מלחמת האזרחים.
בניגוד לציפיות, המוסלמים לא התמסרו למאבק הטאמילי לעצמאות. ככל שהסלימה מלחמת האזרחים שפרצה באי ב-1983, גברה בקרב המוסלמים ההסתייגות ממנה; דווקא הזהות הדתית המוסלמית הרחיקה אותם מהאתוס הלאומי הטאמילי.
המוסלמים אחזו במקל בשני קצותיו: הם היו מסויגים מהניסיון של הרוב הבודהיסטי-סינהאלי לדחוק את רגלי המיעוטים, וגם מהניסיון הטאמילי לבתר את האי לשתי מדינות. בתוך מציאות אלימה וקשה, המוסלמים היו הקול השקול והפרקטי של הפוליטיקה הסרי לנקית. לא פלא ששר החוץ המיתולוגי, עבדול קאדר שאהול חאמיד, בא מהקהילה המוסלמית. הוא שימש שר חוץ במשך 12 בשנות ה-70 וה-80, ונחשב לסמל של אחדות באי השסוע. הוא גם סייע בחידוש הקשרים הדיפלומטיים בין סרי לנקה לישראל באמצע שנות ה-80.
בתקופת החושך של המדינה, המוסלמים היו שומרי האש של החזון הפלורליסטי והדמוקרטי של סרי לנקה מאוחדת. הם לא היו מיעוט בעייתי, אלא כזה שמסמן את הדרך לפתרון.
המוסלמים בסרי לנקה שילמו מחיר יקר על המתינות שלהם, הנמרים הטאמילים טבחו בהם וגירשו מצפון האי 100 אלף מוסלמים כנקמה על בגידתם במאבק על העצמאות. בניגוד לנוצרים הטאמילים, שמצאו את דרכם לקצונה הבכירה של הנמרים, ולמפלגות הפוליטיות הפרו-טאמיליות, המוסלמים דאגו לתפוס מרחק ממרחץ הדמים ככל שהסלימה המלחמה. הם לא עמדו לצד הנמרים הטאמילים כאשר הצבא הביס אותם לפני עשור וסיים בכך את מלחמת האזרחים, ומצד שני הם היו לשון מאזניים יעילה נגד כוחות פוליטיים בודהיסטיים-סינהאליים שלא כיבדו זכויות מיעוטים.
בשנים האחרונות התערערו היחסים בין המוסלמים לבין הרוב הבודהיסטי, לפני שנה ולפני חצי עשור היו מהומות קהילתיות עם הרוגים בשני הצדדים, אבל הן לא לכדו את תשומת הלב הבינלאומית בגלל המסורת האלימה של האי ומספר הנפגעים הקטן יחסית. אם נשקפה סכנה למיעוט הנוצרי, נראה היה שהיא מגיעה דווקא מקבוצות קצה בודהיסטיות דוגמת "כוח העוצמה הבודהיסטית" (BBS), שנאבקה במקביל במיסיונריות הנוצרית והמוסלמית באי. פיגוע מוסלמי כלפי המיעוט הנוצרי ביום חגם לא ממש היה בתסריט. החשש הגדול היה ממהומות קהילתיות בין המוסלמים לבין הרוב הבודהיסטי.
הממסד הפוליטי בסרי לנקה מנסה כעת לכוון האש את ארגוני הג'יהאד הבינלאומיים, בטענה שאין למוסלמים באי את המשאבים למתקפת טרור משולבת. זו דרך למסמס את אחריות הממשלה לכשל המודיעיני המקומם, וגם לשמור על ביטחונם, שמם הטוב ושלומם של המוסלמים בסרי לנקה, אבל ספק אם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. אם לסמוך על הדיווחים המטפטפים אט-אט, אלה שביצעו את הפיגועים היו מוסלמים בני המקום, חלקם מגיעים מרקע כלכלי מבוסס.
במשך עשרות שנים המוסלמים בסרי לנקה היו הכוח המאזן והשפוי במציאות לא שפויה, מן דוגמא זוהרת למודל אחר של יחסים בין קהילת רוב למיעוט מוסלמי. ברגע נורא אחד הצטרפה סרי לנקה לנורמה הבינלאומית המוכרת לנו בשני העשורים האחרונים. עוד מדינה ובה מיעוט מוסלמי ובתוכו גרעין קיצוני ומסוכן.
- לב ארן הוא רכז באגודת הידידות הפרלמנטארית ישראל-הודו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
