אסירי המשולש הסגול: רדיפת עדי יהוה ע"י הנאצים
לחברי הארגון הדתי ניתנה הזדמנות לאמץ את דרכי המשטר ולהימנע ממאסר והוצאה להורג. אבל רבים מהם התעקשו לעמוד על עקרונותיהם הפציפיסטיים, התנגדו לגזענות, סירבו לשרת בוורמאכט ופעלו להצלת יהודים
74 שנים חלפו מתום מלחמת העולם השנייה, ועיון מעמיק בכמה מהסוגיות המרכזיות במכלול הענק הקרוי "תקופת השואה" מצביע על כך שעדיין יש לא מעט נושאים שטרם הובררו או נחקרו לעומקם. כדי להבין אותה בראייה מקפת יותר, ראוי שתוך כדי העיסוק האינטנסיבי בחקר השואה נפרוש את יריעת פשעי המשטר הגרמני-נאצי לא רק נגד העם היהודי - אלא גם כלפי קבוצות "אויביו" המסומנים האחרים. מדוע זה חשוב?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בחינת מדיניותם של הגרמנים כנגד קבוצות של לא-יהודים, שהוגדרו נחותות מבחינה גזעית או עוינות למשטר, מגלה שדפוסים דומים מאוד של רשע, חוסר אנושיות, חוסר חמלה והתעללות בעלת מרכיב סדיסטי היו גם נחלתן של קבוצות אוכלוסייה אחרות. בין הקבוצות הללו ניתן למנות הומוסקסואלים, עדי יהוה, צוענים, נכים וחולי הנפש שנרצחו במסגרת תוכנית "המתת החסד" (אותנסיה), וקבוצות אחרות של אויבי המשטר.
מביניהם נציין כאן את רדיפתם של עדי יהוה, בשל רמת ההתמצאות השטחית והתרומה ההיסטורית שיש בהכרה מעמיקה ורחבה על אודותיהם.
עדי יהוה הוא ארגון דתי שהוקם סביב שנת 1870. באותה תקופה התאספה קבוצה קטנה של תלמידים בפיטסבורג, ארה''ב, והחלה לחקור בשיטתיות את המקרא (תנ''ך והברית החדשה). על רקע זה הם דחו תורות ומסורות רבות של הנצרות. קבוצה זו תיבדל ותיקרא "תלמידי המקרא", שלא היוותה זרם של הנצרות, היהדות, או כל דת אחרת. התנועה הדתית הזאת גדלה והלכה בהתמדה לאור פעילותה הציבורית שכללה הפצת חקר המקרא והצטרפות מאמינים חדשים מכל הרקעים והעמים השונים.
ב-1931 היא אימצה את השם "עדי יהוה", אבל בגרמניה, שהתפתחה לאחד המוקדים העיקריים שלהם, הם המשיכו להיקרא "תלמידי המקרא" (בגרמנית: ביבל פורשר, (Bibelforscher. בתחילת שנות ה-30 מנו עדי יהוה כ-72 אלף איש ברחבי העולם. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בינואר 1933 היו במדינה כ-25 אלף עדי יהוה מתוך 65 מיליון אזרחים.
לצד העובדה שמדובר בקבוצת מיעוט, עדי יהוה היו מאז ומעולם תנועה א-פוליטית, ניטרלית מבחינה צבאית, ובהתאם לעקרונותיהם הדתיים התנגדו נחרצות לגזענות ולאפליה. למרות מספרם הזעיר ואורח חייהם הדתי הנטול כל השפעה או כוח פוליטי, לאורך כל שנות הרייך השלישי היו עדי יהוה נתונים לרדיפות אכזריות. הגורם לכך היה בראש ובראשונה הסירוב לאמץ את האידיאולוגיה הנאצית ולשתף פעולה עם המשטר.
העימות המיידי בין הנאצים לבין עדי יהוה, החל מאפריל 1933, נסוב על בסיס תורת הגזע. הנאצים שמו להם למטרה לחולל טרנספורמציה בלתי מתפשרת כלפי גרמנים שנתפסו כחלק מקהילת העם ("הפולק") - מושג גרמני בעל ערך עליון המיוחס אך ורק למי ששייך לגזע האדונים הארי.
כתב ההתחייבות שנתנו הנאצים לעדי יהוה: ותרו על אמונתכם - ותשוחררו
למרבה האירוניה, עדי יהוה תאמו מבחינת הנאצים לאידיאל שקבעו, ועל כן הוטלה עליהם החובה לגלות נאמנות ללא סייג לאדולף היטלר ולמשטר. המאבק של עדי יהוה להמשיך לדבוק בחירותם הדתית ולסרב נחרצות לסולם הערכים ההפוך שהשליטו הנאצים גרם להם לסבל בל יתואר שכלל תקיפות אלימות, מאסרים, עינויים ושליחת אלפים למחנות ריכוז, גברים ונשים כאחד, מסומנים במשולש סגול. גם ילדיהם נחטפו ונשלחו למוסדות לחינוך מתקן.
יתרה מזאת, ברקע לרדיפה בגרמניה ולאחר מכן באירופה הכבושה, הותירו הנאצים לעדי יהוה לבחור אם להמשיך לצדד באורח חייהם הדתי או לחבור לדרכי המשטר - בחירה שמשמעה סבל ודיכוי אלים עד כדי סכנת חיים לדבקים בדרכם, או חירות וחיים למשתפי הפעולה. "תצהיר החתימה" שהנאצים הועידו לעדי יהוה בבתי הכלא ובמחנות הריכוז הוגש להם שוב ושוב במטרה לשבור את התנגדותם. רובם סירבו לכך.
התוצאה הייתה שאלפים מהם מתו חרף ההזדמנות יוצאת הדופן לחמוק מגורלם – "עסקה" שאין דומה לה בתולדות רדיפתן של קבוצות אחרות על ידי הנאצים.
ראויה לציון עמידתם של עדי יהוה נגד האפליה, האכזריות, וחוסר האנושיות שהנאצים גילו כלפי העם היהודי ואחרים, שביטאה אהבה וחמלה כלפי כל אדם באשר הוא אדם. גם בתנאי קיצון המשיכו עדי יהוה לדבוק בעקרונותיהם ולהפגין סולידריות כלפי האסירים האחרים.
הדבר בא לידי ביטוי בהוצאה להורג מ-1 בספטמבר 1939 של עד יהוה סרבן מצפון בשם אוגוסט דיקמן, במספר רב של עדי יהוה סרבני השירות הצבאי שנשפטו על ידי בית הדין של הווארמכט במרוצת מלחמת העולם השנייה, בספרי זיכרונותיהם הרבים של הניצולים, בהכרתם של 19 חסידי אומות עולם מקרב עדי יהוה, ובאזכורם בספרי עיון וחקר מחנות ריכוז.
לאורך 13 שנות השלטון הנאצי נכלאו ברחבי אירופה הכבושה כ-12 אלף עדי יהוה. כ-2,000 מהם מתו בבתי הכלא ובמחנות, ומתוכם 250 הוצאו להורג.
לקחי ההיסטוריה בסיפור רדיפתם של עדי יהוה הוא בעל משמעות יוצאת דופן בכל הקשור לעליית הנאצים לשלטון ולמורכבות בבסיס האידיאולוגיה הגזענית שלהם. סיבות אלה ואחרות, הינן הכרחיות לעוסקים בהוראת השואה, גם ביום השואה.
- פרופ' גדעון גרייף הוא היסטוריון של תקופת השואה. שרית זייברט היא חוקרת עצמאית בנושא רדיפתם של עדי יהוה בגרמניה הנאצית ובמשטרים דיקטטוריים-רודניים אחרים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com