הצרות של מנדלבליט
עם איילת שקד היו לו יחסים מיוחדים, אבל אם שר המשפטים הבא יהיה אכן לעומתי - היועץ המשפטי לממשלה יהפוך ל"קולט הברקים" לפני הפגיעות בבית המשפט העליון ובמוסד שבראשו הוא עומד. כל זה בזמן ההליכים נגד ראש הממשלה
יועצים משפטיים לממשלה נוהגים לומר לאלה שמונו אחריהם כי היו מתקשים לעמוד בעומס ההחלטות, משקלן ומורכבותן של יורשיהם. ואולם, קשה להגזים בבעיות שבהן ייתקל היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי אביחי מנדלבליט בחודשים הקרובים.
בעבר, בכל קואליציה היה פלג אחד או שניים שהיו לעומתיים כלפי מערכת המשפט. לעיתים קרובות, ההתנגדויות של חוגי ימין ובמקביל של החרדים על המערכת לא הצטלבו ולפיכך נזקים או מהפכות במערכת לא הבשילו. כך למשל, המפלגות החרדיות והדתיות עסקו בעיקר בשמירת או הזזת הסטטוס קוו. מפלגות הימין טיווחו בעיקר את עוצמת בג"ץ ובעיקר את "המהפכה החוקתית" של אהרן ברק אבל לא אפשרו לימין הקיצוני לבצע מהלכי חקיקה שיגעו בבשר החי.
הרטוריקה, המזיקה לכשעצמה, הייתה כפופה לקוים אדומים שלא נחצו, לא נגעו בשיטת בחירת השופטים, לא חוקקו חוקים שפגעו בהיקף סמכות בג"ץ ובוודאי שלא בסמכויות היועץ המשפטי לממשלה ובהיקף השליטה כפולה שלו - היותו ראש התביעה כללית והיותו היועץ המשפטי הבלעדי של הממשלה.
לקראת כינון הממשלה החדשה, חברו להם שני אלמנטים מרכזיים המאיימים למוטט את השיטה, לפגוע בזכויות האדם ובאתוס והמרכזיות של שלטון החוק. אחד - החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להימלט מהמשפטים הצפויים לו, והשני - החלשת בג"ץ והפיכתו בעיקר לבית משפט לערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי, תוך ביטול סמכות הביקורת השיפוטית שלו על הכנסת ועל הממשלה. במערכת הבחירות הזו, שמו כל הסיעות המרכיבות את הקואליציה לנגד עיניהן כיעד מרכזי לשנות ולהחליש את מערכת המשפט - למעשה "להשפיט" אותה לרצון הממשלה והכנסת בלי כחל ושרק.
היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שהחל בפברואר את חציו השני של תפקידו, יכהן עוד פחות משלוש שנים. הוא כבר למוד ניסיון עם קואליציה לעומתית, אבל מלבד חקיקת "חוק ההסדרה" שעליו סירב להגן בפני בג"ץ, רוב היוזמות הגדולות נגד שלטון החוק נדחו. חלקן בשל זכות הווטו שהוקנתה לשר האוצר משה כחלון נגד כל יוזמה המערערת את יוזמת הסטטוס-קוו בנושאי חוק ומשפט, וחלקן האחר בשל רצונו של נתניהו, שנחקר באותה עת במשטרה, לא לערער יותר מדי את היחסים עם מערכת המשפט.
כל היוזמות יונחו שוב על השולחן
במהלך הקדנציה הקודמת סוכלו יוזמות שרת המשפטים היוצאת איילת שקד וח"כ בצלאל סמוטריץ' לחוקק את פסקת ההתגברות וכמו כן סוכלו יוזמות שונות לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, להטיל עונש מוות על מחבלים רוצחים, להפוך את היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה למשרות אמון של השרים ולאפשר לשרי הממשלה ייצוג נפרד בעת שמוגשות עתירות לבג"ץ נגד החלטותיהם.
כל היוזמות האלה עשויות להיות מונחות בקרוב מאוד לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא גם יועצה המשפטי לענייני חקיקה. מאז הקשרים הטעונים והלעומתיים ששררו בין נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש לבין שר המשפטים דאז דניאל פרידמן, היחסים בין הנשיאים לבין השרים הבאים היו טובים ותקינים גם אם לא ראו תמיד עין בעין את יעדי המערכת. הפעם, לצדו של מנדלבליט יכהן כנראה שר שעלול לתפיסת מערכת המשפט להיות לעומתי גם כלפיו: בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) או יריב לוין (הליכוד).
עם איילת שקד היו למנדלבליט יחסים מיוחדים. הם היו חברים אישיים, והוא מעולם לא שכח כיצד היא תכללה והניעה את מינויו בהשראת נתניהו. במערכת המשפטית אומרים כי "התמורה" המרכזית של מנדלבליט לשקד, הייתה כשהוא הגה וניסח כמה נוסחאות משפטיות, חלקן שנויות במחלוקת, שמטרתן הכשרת מאחזים, שכונות וכבישים בלתי חוקיים בהתנחלויות. גם העימותים המשפטיים ביניהם, נוכח התנגדותו של של מנדלבליט ל"חוק ההסדרה", פסקת ההתגברות וחקיקת חוק היועמ"שים, היו גלויים ומנומקים ומעולם לא גלשו למתיחות בין הלשכות.
במערכת המשפטית אומרים שמצד אחד עזיבת שקד היא בשורה טובה עבור מנדלבליט, שכן היא משחררת אותו מחיבוק הדב שלה. לפי הערכה זו, עתה, במחצית השנייה של כהונתו, מנדלבליט יוכל לפרוש כנפיים. הבשורה הרעה היא שמנדלבליט נותר ללא מגן בממשלה. כמי שצריך לנהל את ההליכים המשפטיים נגד נתניהו, שעוד יעברו תהפוכות רבות, גם סמכותו המקצועית כמייעץ לממשלה עלול להינזק. מנדלבליט יכול למצוא את עצמו מבודד מאוד.
ההזדמנות להטביע חותם בתקופה כה קשה, באמצעות קונפליקט, אינה גזורה על מידותיו והוא אינו שש אלי קרבות ועימותים - אישיים או מערכתיים. אם לא די בכך, שני המועמדים להחליף את שקד מבטיחים קרבות מבית לבית. לוין וסמוטריץ' הם עבור המערכת המשפטית התגלמות החלומות הרעים. שניהם פרסמו תוכניות מגירה למקרה שיכבשו את הצמרת המשפטית, ואותן תוכניות נשמעות כמו הסיוט של יועץ משפטי לממשלה.
אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, שר המשפטים הבא יהיה לוין, אלא שכבר עתה ברור שנתניהו לא ייתן לו להגשים את כל תוכניותיו. מה שכן צפוי הוא ראש הממשלה ישלח את לוין כ"שוט" וכ"חיית תקיפה" אל מול הדרג המשפטי, ויבחר מדי פעם לרסן אותו כשיהיה לו נוח. במסגרת המתווה הזה, לוין לא יוכל ללכת עד הסוף עם שלל יוזמותיו, ובכללן פסקת ההתגברות, חוק היועמ"שים, פיצול משרד היועץ, שינוי בחירת השופטים לבית המשפט העליון ועקיפת הייצוג הבלעדי של היועץ המשפטי לממשלה בבג"צים.
מה שמסתמן כעת הוא מודל שהיה נהוג בימי מפא"י, כששר המשפטים היה, למעשה, היועץ המשפטי האישי של ראש הממשלה. נתניהו מייעד את לוין להיות האיש הקרוב אליו, המוציא והמביא כלפי המערכת המשפטית, ולבצע את תוכניות החסינות שלו מפני העמדה לדין - חקיקת חוק החסינות וחוק ההתגברות. השאלה היא האם לוין, שמאוד רוצה את התפקיד, יסכים לכהן תחת המגבלות והשליטה של נתניהו - מה שימנע ממנו להטביע את החותם שבו הוא מאמין.
נחישותו ועמידותו של מנדלבליט יהיו חשובות גם מפני שבית המשפט העליון נושא אליו את עיניו. אם שר המשפטים הבא יהיה אכן לעומתי, היועץ המשפטי לממשלה יהפוך למתרס הראשון ו"קולט הברקים" לפני הפגיעות בבית המשפט העליון. הנשיאה לשעבר מרים נאור והנשיאה הנוכחית אסתר חיות נהנו מיחסים מצוינים עם השרה שקד, ובמקרים של עימותים נעשתה בקרת נזקים און ליין משני הצדדים, כמו גם שקיפות.
מינוי של לוין או סמוטריץ' יגדיל את הסיכוי להתלקחות של חילופי אש חדשות לבקרים. במקרה זה, כשיהיה מדובר בניסיונות חקיקה, הציפייה בעליון היא שמנדלבליט יהפוך להיות הראשון שיעמוד בפרץ. וכך עשוי היועץ לעמוד בפני חזית כפולה - הגנה על המוסד שבראשותו הוא עומד והגנה על בית המשפט העליון.
לפנייה לכתב/ת 
