ניצולת השואה שהפעילה את הצפירה: "רגע של ניצחון"
אידה בראונשטיין, בת 78 מכפר סבא, שנכדתה משרתת בפיקוד העורף, לחצה הבוקר על הכפתור המפעיל את הצפירה בכל רחבי הארץ. הנכדה, סמל איה בראונשטיין: "היא המודל לחיקוי שלי"
את הצפירה שנשמעה הבוקר (יום ה') בכל רחבי ישראל הפעילה ניצולת השואה אידה בראונשטיין, בת 78 מכפר סבא, ששרדה את השואה כילדה באוקראינה. אידה הגיעה הבוקר לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, שבו משרתת נכדתה, סמל איה בראונשטיין, כמפעילת התרעה.
כשהשואה החלה אידה עוד לא נולדה. אמהּ ינטה נלקחה למחנה ריכוז ואביה מאיר נלקח למחנות עבודה. אידה נולדה ב-1941 במחנה הריכוז שאליו נלקחה, ובגיל שנה חלתה במחלה קשה שנמשכה יותר משנה. לימים התברר כי שמה "אידה" ניתן לה במחנה הריכוז, ופירושו ביידיש יהודי.
ב-1944, לקראת סוף המלחמה, פינו את האנשים ממחנה הריכוז שבו הייתה אידה, ומשפחות החלו לנדוד כדי למצוא מקלט. אידה ואמה הגיעו לעיירה קטנה בשם נובוסליצה. מהעיירה נותרו רק עיי חורבות. הבתים והחנויות נבזזו. הן השתכנו באחד המבנים הנטושים יחד עם משפחות נוספות. היא ואמה עסקו בהכנת לביבות ובמכירתן לחיילים הרוסים, וכך הצליחו לשרוד.
בעיירה פורסמו מדי יום רשימות האנשים שנשארו בחיים, אמהּ של אידה נהגה לעבור מדי יום על רשימת שמות הניצולים, ובאחד הימים פורסם שמו של אב המשפחה. בסוף המלחמה הצליחה אמה של אידה ליצור עימו קשר, וסיפרה לו בהתרגשות שנולדה להם בת במהלך המלחמה.
במשך כעשור, לאחר שהתאחדה משפחתה של אידה, הם חיו כפליטים וחיפשו מקום להתגורר בו. לאחר כמעט עשור, בשנת 1958 עלתה משפחתה של אידה לישראל.
את בעלה, ראובן בראונשטיין ז"ל, פגשה לראשונה בבית אריזה שבו עבדו יחד במושב גן חיים. ראובן נולד ברומניה ושרד גם הוא את השואה. הם התחתנו ונולדו להם ילדים ונכדים, בהם איה.
הבוקר הגיעה אידה יחד עם איה לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, ולחצה על הכפתור שהשמיע את הצפירה בכל רחבי הארץ: "הגעתי ארצה בגיל 17, רציתי מאוד להתגייס אך לא יכולתי, עזרתי למשפחתי והתחלתי לעבוד לפרנסתי. הפעלת הצפירה ביום השואה יחד עם נכדתי איה, המשרתת בפיקוד העורף בצבא ההגנה לישראל, מהווה עבורי רגע היסטורי, רגע של ניצחון. אני מודה לכל החיילים המגינים על המדינה במסירות נפש, בזכותם המדינה ממשיכה להתקיים ובכך אנו מגשימים את חזון העם היהודי".
הנכדה סמלת איה בראונשטיין, מפעילת ההתרעה בחמ"ל, סיפרה: "מאז שאני זוכרת את עצמי יום השואה תמיד היה יום מאוד מרגש בבית שלי, והשנה על אחת כמה וכמה. סבתא שלי היא אישה מאוד מיוחדת, היא המודל לחיקוי שלי, זכיתי לשמוע את הסיפור שלה מפיה, ואני מעריצה את הדרך שבה היא ניווטה את חייה. אני שמחה שהזכות הזו נפלה בחלקנו, זוהי סגירת מעגל וניצחון גדול עבורנו".
לפנייה לכתב/ת 
