הסיבה להשפלה בנתב"ג: רוצה שוויון לערבים

יהודייה-אמריקנית שמעולם לא הפגינה נגד ישראל, לא תמכה בחרם ולא הטיפה לאלימות, עברה בידוק מבזה לפני הטיסה. מי נתן את ההוראה? ולמה?

עמי אילוןפורסם: 05.05.19 , 07:14

אילוסטרציה בידוק ביטחוני נמל תעופה (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לורה מנדל היא צעירה יהודייה אמריקנית שתמיד ראתה את הקשר עם ישראל ועם החברה הישראלית כמרכזי להווייתה, ולכן מדי כמה שנים היא מגיעה לביקור. מנדל היא גם ליברלית הסוברת, כמו ישראלים רבים, בד בבד עם אהבתה לישראל, שהחברה בארץ אינה מושלמת. לכן היא פועלת לסייע לחברה הישראלית להתמודד עם האתגרים הניצבים לפניה, כולל צמצום פערים ושילוב המיעוט הערבי-פלסטיני. היא מעולם לא הטיפה לאלימות, לא השתתפה בהפגנות נגד ישראל, אינה תומכת בחרם, וכבת לעם היהודי רואה בישראל גם את מדינתה שלה, חלק ממשי מזהותה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אהבתה לישראל הביאה את מנדל להצטרף להנהלת "יוזמות אברהם", ארגון הפועל לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל. לפני כשבוע היא סיימה שהות של שבוע בארץ במסגרת אירועי העמותה לציון 30 שנות פעילות, אולם בהגיעה לנתב"ג לקראת טיסתה חזרה לביתה, לאחר שענתה בכנות כי שהותה בישראל הייתה במסגרת פעילותה בעמותה, עוכבה לצורך בידוק מיוחד.

היא תושאלה באריכות על ידי כמה בודקים, כאשר בין השאר הוטח בה: "מה ליהודייה אמריקנית וליחסי יהודים וערבים בישראל"? ו"מדוע אינך מעדיפה לעזור ליהודים"?.

היא עברה בידוק גופני מעבר לגלאי המתכות, ובידוק נוסף בנפרד משאר הנוסעים, לכל חפציה האישיים. לבסוף, בתום כשעה וחצי מפרכות של תשאול, המתנה וחיטוט, נלקחו ממנה כל החפצים האישיים שהתכוונה להעלות איתה למטוס, לרבות טלפון, משקפיים ואפילו מוצרי היגיינה ותרופות. היא נשלחה לטיסה בת 15 שעות לחוף המערבי בארה"ב לבושה בטי-שירט (הסוודר נלקח ממנה) כשבידה רק כרטיס עליה למטוס.

אין ספק שלחלק מהשאלות שהופנו למנדל (ולהחרמת החפצים האישיים) אין כל קשר לביטחון הטיסה ולכן נשאלת השאלה מדוע הן בכלל עלו. ובכן, הן נשאלו מפני שהיא אמרה את האמת – ששהותה בישראל קשורה בפעילות עמותה למען שוויון בין ערבים ליהודים.

חזון העמותה קובע שהיא פועלת לממש את ההבטחה שנכללה במגילת העצמאות ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, ולהשתית אזרחות מלאה ושווה ליהודים ולערבים במדינה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וביתם המלא והשוויוני של אזרחיה הערבים".

לאורך השנים פעלה העמותה בשיתוף עם גופים ממשלתיים רבים, בהם משרדי החינוך, הרווחה, הכלכלה, המשפטים, משטרת ישראל, רשויות מקומיות ועוד. מטרות הארגון והלגיטימיות שלו אינן מוטלות בספק, הגם שראוי לזכור שבמדינה דמוקרטית מותר גם לבקר את השלטון, כפי שעושה לעתים "יוזמות אברהם" – כמו במקרה של חוק הלאום אשר פגע קשות בנושא שלשמו קיימת העמותה.

שירות הביטחון הכללי, המנחה את גורמי הביטחון בנתב"ג בכל הקשור לביטחון הטיסה, אינו מעורב במקרה מאחר שברור לאנשיו שתפקידו במסגרת החוק הוא להגן על מדינת ישראל ומוסדותיה הדמוקרטיים בפני איומים של טרור וחתרנות מדינית – ולורה מנדל אינה מהווה איום לביטחון ישראל או לביטחון הטיסה.

סוג כזה של תשאול לנוסעים יוצאים חורג מן ההנחיות חורג מהנחיות השב"כ במקרה זה. מן הראוי איפה לשאול את הגורמים האחראים מה הן ההנחיות שהביאו לבידוק שעברה מנדל? מי הגורם המנחה ומה הוא האיום שמביא את גורמי הביטחון לנהוג כפי שנהגו?

עד שלא תינתן תשובה, עלינו להניח שבנוסף לשב"כ, יש גורם ממלכתי הרואה בקידום שוויון בין אזרחי ישראל הערבים והיהודים פגיעה בביטחון, ובמי שפועלים לקידום שילוב ושוויון של אזרחים ישראליים, במסגרת ארגון חוקי, אויב המסכן את ביטחון ישראל.

כל אדם מעוניין לטוס בביטחון מרבי, בין שהוא יהודי, ערבי, אזרח ישראל או תושב חוץ. כולם מעוניינים בבידוק שיבטיח את ביטחונם, אך איש אינו מוכן להשלים עם תהליך משפיל המתיימר לבחון את מחשבותיהם ועמדתם הפוליטית.

המקרה של לורה מנדל מאיר את המציאות היום-יומית של אזרחי ישראל הערבים בהגיעם לשדה התעופה. התנהלות מן הסוג שננקטה כלפיה היא לחם חוקם של רבים מאזרחי ישראל הערבים. זוהי התנהלות מפלה ומבזה, המשקפת מדיניות המנציחה אפליה בוטה, פגיעה בזכויות יסוד ובטווח הארוך, תביא לאלימות בין "השבטים בחברה הישראלית".

אסור שנתרגל ואסור שנשלים עם המציאות המפלה במעברי הגבול בישראל – שאם כן, אנחנו צועדים צעד נוסף במדרון המוביל לתקופה אפילה המתוארת בספרו 1984 של ג'ורג' אורוול.