עלו מהולנד - וביתם נפגע מרקטה: "לא נעזוב, חשוב לגור כאן"

לפני כשנה החליטה משפחת ריינין מהולנד לעלות לישראל. הם הגיעו לקיבוץ במועצה האזורית שער הנגב ובחרו להשתקע בו. היום (שבת), במהלך אחד ממטחי הרקטות מעזה - נפגע ביתם. בריאיון לאולפן ynet סיפרה אם המשפחה, מרים, על רגעי החרדה בעת שרקטה פגעה ישירות בביתם.

"שמענו את התרעת הצבע האדום", היא אומרת, "ונכנסנו לממ"ד. שמענו פיצוץ עז. אמרתי לבעלי ריימונד שזה לא מרגיש לי טוב כי הבית רעד, החשמל פסק ואזעקת האש פעלה. ידעתי שהרקטה פגעה בבית. לחצתי על כפתור ה-SOS במערכת החירום של הקיבוץ - והוציאו אותנו. היה אבק בכל מקום".

מרים ריניין שביתה נפגע(צילום: רועי עידן)

הבית ספג פגיעה ישירה

יירוט של כיפת ברזל בשער הנגב

בשל ההרס, אומרת מרים כי היא ומשפחתה מתגוררים לעת עתה אצל חברים. "ברוך השם, בעלי והילדים בסדר". עם זאת, היא אומרת: "כל התרעת צבע אדום מפחידה את הילדים, אבל זה נורמלי".

היא סיפרה על ההחלטה לעלות לישראל - למרות הכול - וטוענת כי זה המקום הטוב ביותר עבורה: "רצינו לעשות עלייה. רצינו לחיות בקיבוץ ושילדינו יגדלו כך. זה חשוב שאנשים יגורו פה, כי אם לא ירצו לגור כאן - ישראל לא תתקיים יותר. זה חשוב. הבלאגן הזה גורם לכך שאנו אוהבים ודואגים האחד לשני".

בהולנד עבדו מרים ובעלה ככבאים. "ביום שבו הגענו לקיבוץ - החל טרור בלוני התבערה. עזרנו בפעולות הכיבוי ועד היום אנחנו מתנדבים". יצוין כי מרים עובדת ברשות הטבע והגנים ככבאית.

בהולנד התגוררו הזוג ריינין ברוטרדם. ריימונד היה צ'יף בתחנה ומרים לוחמת אש מן השורה. לבני הזוג שלושה ילדים קטנים: נתן, שמוליק ואריאל. הרעיון לעלות לישראל התבשל אצלם במשך כחמש שנים, והפך למציאות. "ידענו שאנחנו רוצים לעבור לישראל אבל אך ורק לקיבוץ. לא רצינו עיר כי חיינו בעיר עד עכשיו בהולנד", סיפר ריימונד לפני כשנה ל"ידיעות אחרונות".

"רצינו מקום קטן עם קהילה חמה והרבה מרחב לילדים". חבר שעובד עם ענף גידולי השדה של הקיבוץ סיפר להם על המקום. הם הגיעו - והתאהבו.

"כשכתבנו את השם של הקיבוץ בגוגל, פתאום ראינו שזה ממש צמוד לגבול עם עזה", נזכר ריימונד. "אבל זה לא שינה את ההחלטה שלנו. הילדים מודעים למצב הביטחוני גם אם הם לא ממש מבינים אותו. כשהסברנו לשני הבנים שאם הם ישמעו אזעקת 'צבע אדום' עליהם לרוץ לממ"ד, הם חשבו שזה ממש 'קול'. בשבילם זה כמו משחק מלחמה. אני מניח שנצטרך להתרגל וללמוד לחיות עם זה".

"לא חשבנו שזמן קצר לאחר שנגיע ופתאום נמצא את עצמנו שוב נלחמים באש", אמרה מרים, "אבל אנחנו מקצוענים ויודעים את העבודה. זה מצב לא רגיל, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו שומרים על הבית שלנו".