יום לפני: האם השכולה וקצינה שלמדה עם הבן נפגשו ובכו על קברו
לפני הצפירה ואירועי הזיכרון הם מגיעים לבתי העלמין, מנקים את קבר הבן או החברים שנפלו בקרב או נרצחו בפיגוע. לבנה, אמו של סמל יצחק רון קוקיא ז"ל שנרצח לפני שנה וחצי בפיגוע בצומת ערד, פגשה במקרה קצינה שלמדה איתו והגיעה להדליק נר לזכרו: "בשנה שעברה בכלל לא היינו בהכרה"
עוד לפני הטקסים הרשמיים, הצפירות והאירועים - מגיעים לבתי העלמין קרובים וחברים של חיילים שנהרגו בקרב או אזרחים שנרצחו בפיגוע - נזכרים, בוכים, מנקים את הקבר ומניחים פרחים. לבנה, אמו של סמל רון קוקיא ז"ל שנרצח בצומת ערד לפני כשנה וחצי, פגשה בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול בתל אביב קצינה שלמדה איתו והגיעה להדליק נר לזכרו. השתיים התחבקו ובכו זו על כתפה של זו.
זהו יום הזיכרון השני של משפחת קוקיא, אולם עבור האם השכולה, רק בשנה החולפת היא החלה להפנים שבנה איננו. "אני חלק מקבוצה גדולה של הורים שנקראים הורים שכולים, עדיין לא מעכלים וזה יום קשה מאוד עבורנו, אבל אנחנו משתדלים להיות חזקים כמו בכל השנה", אמרה האם ליד קבר בנה. "בשנה שעברה בכלל לא היינו בהכרה, כי עדיין הינו עסוקים בלעכל ואני לא חושבת שאנחנו עדיין מעכלים אבל אנחנו היום יותר מנוסים ויותר מתמודדים עם המצב".
בגלל תחושות בטן, חזרה קוקיא הבוקר שוב לבית העלמין, שם פגשה במקרה את סגן דניאלה שלמדה עם בנה והגיע להדליק נר לזכרו. "ביום ראשון סיימתי לשתול ולסדר את הקבר אבל משהו הפריע לי ולכן הגעתי גם היום", סיפרה האם. "לגמרי במקרה פגשתי את דניאלה שהייתה בת כיתתו של בני בגימנסיה בירושלים. היא הדליקה עבורו את הנר, היא חיפשה אותו והגיעה". לקוקיא גם מסר לבני המחזור של בנה שאמורים להשתחרר בחודשים הקרובים: "תשמרו על עצמכם, תעשו חיים ותנצלו כל רגע".
בבית העלמין בחיפה עסקו היום עשרות חיילי חיל הים בהכשרת המקום לקליטת עשרות אלפי בני המשפחות שייפקדו מחר בבוקר את המקום. את אלפי הקברים סבבו בני משפחה ומכרים, מטפחים ומתייחדים עם זכר יקיריהם.
סמוך לקברו של שמעון גבריאלי, שנפל כחצי שנה לאחר שהתגייס, והוא בן 18, ישבה אחותו, שושנה בריל, שהגיעה עם בעלה ועם המטפלת. "עברתי אירוע מוחי, וביום הזיכרון עצמו אני לא יכולה להגיע לכאן בגלל הצפיפות", היא אומרת בעצב. "אז אני מגיעה היום. אבל אני לא באה רק אליו. אח של אבא שלי קבור פה, אח של אמי, וגם בתו של בן דודי. אנחנו משפחה שכולה מאוד. ואנחנו זוכרים אותם תמיד, לא רק ביום הזיכרון".
לא רחוק משם, ליד קברו של איש השב"ס, אליהו (אלי) יזדי, ניצבו אמו אורלי ואחותו. "אני מגיעה לפי הרגש. מתי שאני מרגישה ורוצה", היא אומרת. אצלנו באמת כל יום הוא יום הזיכרון, 365 יום בשנה, אבל ברור שמגיעים גם ביום הזיכרון עצמו ומכדים את הטקסים", אמרה. "היום באתי לפה עם הבת שלי, ומחר אבוא שוב.
קברו של אליהו מוצף בפרחים ומזכרות, אליהם נוספו היום גם דגלון לנופל שמניח משרד הביטחון עם זר פרחים קטן. "זה באמת יפה לראות איך המקום מוחזק, מטופל ומטופח. ויפה שדואגים שייראה מכובד לקראת הטקס".
גם לבית העלמין הצבאי באשקלון הגיעו משפחות שכולות רבות, כשברקע ערכו חיילי צה"ל חזרות אחרונות לטקסי יום הזיכרון. בצלאל, אחיו של גדליהו קוברי שנפל במלחמת יום כיפור, סיפר כי "כל שנה אנחנן באים לאזכרה של אחי. אני הבכור ויש לגדליהו תאום. אחד נפל במלחמה והשני ניצל בנס בחווה הסינית במארב. הוא יצא בעור שיניו, נפצע והיום נכה צה"ל. גדליהו עבר את כל המלחמה. בסוף התגלגל לשיריון ואחרי זה הנדסה קרבית. היו בחניון יום. נפל פגז אחד והרג אותו ואת המפקד שלו. השכול מאחד. זה כאב אבל מאחד את כולנו. אין מה לעשות. החיים ממשיכים".
אחיו של דוד קטני שנפל בשנת 1968 בפעולת תגמול בשטח ירדן סיפר כי "אנחנו מגיעים הנה כמה פעמים בשנה. זה לא יוצא מאיתנו. אנחנו תשעה אחים. הוא היה החמישי. אנחנו שלושה אחים נכי צה"ל. גם את המחיר הזה שילמנו. אימא שלי מתה בצער עמוק".
לאה יצחק, הגיעה לעלות לקבר אחיה אורי קאפח שנהרג בתאונה בשנת 1978. היא הגיעה לאחר שעלתה להר הרצל לקבר בעלה דוד יצחק, שנהרג במלחמת יום הכיפור. מדי שנה היא שמה על קברי בעלה ואחיה אגרטל ובו פרחי ציפור גן עדן: "זו הדרך שלי לומר שיהיו בגן עדן".
בתוך כך, מפקד פיקוד צפון, אלוף אמיר ברעם, העניק ביום ראשון תעודת הערכה לסמל-ראשון אוהד קלאוזנר ז"ל, על פועלו בקרב בינת ג'בל במהלך מלחמת לבנון השנייה. את התעודה קיבלו בשמו הוריו, ישראל ואורית קלאוזנר, במסגרת טקס מצטיינים של פיקוד הצפון.
ההחלטה על הענקת תעודת ההערכה התקבלה על ידי הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (במיל') גדי איזנקוט, לאחר קיום תחקיר בנושא לחימת "גדוד הבוקעים הראשון" בבינת ג'בל. במהלך המלחמה נתקלה הפלוגה של קלאוזנר בעשרות מחבלים, כשבקרב הוא הפגין אומץ לב ותושייה, לקח חלק משמעותי בהשמדת חוליית לוחמי החיזבאללה ותרם תרומה משמעותית לשינוי פני הקרב.
לפנייה לכתב/ת 
