הכסף השחור שמאיים להבעיר את המפרץ
המתיחות שיצר טראמפ במפרץ הפרסי לא קשורה לישראל או לגרעין האיראני. היא רק שלב במלחמת הסחר והנפט שהוא מנהל נגד הכוח העולה מסין
מה קרה פתאום? למה נושאת מטוסים אמריקנית מלווה בצי ספינות מפליגה למפרץ הפרסי? על שום מה ולמה? מלחמת גוג ומגוג? מן הסתם התשובה היא לא. הרי מי שמסתכל במפה וסופר את החיילים האמריקנים שמוצבים מסביב רואה שאין לארה"ב כוח או יכולת לפלוש לאיראן. אז מה כן? גץ אחד של אש מהמתיחות הזאת יכול להבעיר את המפרץ הפרסי, לעצור את סחר הנפט העולמי ולהעלות את מחירי הנפט. במקרה כזה מי שייפגעו הם קודם כל הערבים, אחר כך האיראנים, הטורקים והסינים. השאר ירוויחו. חוץ ממי שימות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ולמה מבצעים האמריקנים את המהלך המסוכן הזה? כי ההנחה של הנשיא דונלד טראמפ היא שכל יום שעובר מגלף אותו כנשיא המעצמה הקובעת את האג'נדה העולמית נטולת המסכות - הקפיטליזם. אין מסכות יותר. לא הומניזם ולא דמוקרטיה. מלחמה על כל הקופה. אין ערך לשום דבר חוץ מכסף. מהדולר.
המהלך הוא חלק ממלחמת הסחר נגד סין. הוא קורה באותו שבוע שבו טראמפ הודיע לסינים שהשית עליהם מכסים של 200 מיליארד דולר כשהוא מחייך ומלטף את ראשו של קים, השליט הצפון קוריאני שאותו הוא מגדיר חבר. הגרעין האיראני הוא תירוץ ותו לא. בעולם של טראמפ יש חברים, אויבים ופחות חשובים. קים, פוטין ונתניהו הם חברים. כנראה שגם הערבים ובולסנרו. הסינים והאיראנים אויבים. הטורקים ושאר האירופאים לא נחשבים. האם כדאי להיות חבר של טראמפ? כן, בתנאי שאתה לא עומד מול הרוח. שלשום נפגעו שתי מיכליות (לא ברור של מי ועל ידי מי) לא רחוק מבחריין, אחד ממסופי הנפט הגדולים בעולם.
האמריקנים, בזכות אובמה, הגיעו לעצמאות אנרגטית והם מייצרים לעצמם את כל הנפט והגז שהם צריכים. הסעודים ניסו למנוע את זה על ידי הורדת מחירים כדי שהאמריקנים יישארו מחויבים להם לנצח. הם לא הצליחו, והתוצאה היא שהמפרץ כבר לא מייצא לאמריקה ורוב תוצרתו מפליגה לסין, זוללת האנרגיה הגדולה של העולם. יש לה משלה – אבל לא מספיק, כי הכלכלה הסינית היא קטר בעלייה: היא מתפשטת, מייצרת יותר וכובשת את השווקים העולמיים, ויש לה צבא וטכנולוגיות שמאיימות על השליטה האמריקנית.
טראמפ מעלה מסים על מנת לעצור את השתלטותה של הכלכלה הסינית על האמריקנית – כוח הקנייה הגדול בעולם - ומצד שני הוא מאותת לסינים שאמריקה, בפעולה קטנה של הצתת מלחמה מוגבלת במפרץ, תעצור את זרימת הנפט משם.
ההבדל הגדול בין ארה"ב לבין הסינים הוא שרק כ-23% מהתל"ג האמריקני מגיע מייצוא. הרוב הוא מכירה בתוך ארה"ב. אצל הסינים זה לפחות כפול אם לא יותר. עצירת והקטנת הייצוא הסיני פירושו מיתון בתוך מדינה שרצה בכל הכוח ומגבירה את מהירותה. העלאת מכסים ועצירת אספקת האנרגיה למעצמה הסינית פירושה מהלך כפול של שבירת המפרקת הסינית. המלחמה הכלכלית של טראמפ בסין עולה הילוך והיא עובדת בשתי חזיתות. אפשר לומר עליו כל מיני דברים (והכל נכון), אבל מהלך ברוטאלי כזה של כוח חיצוני ומכסים פנימיים מזמן לא ראינו.
ולכן גם לא באמת אכפת לרוסים. הם מיצרני הנפט והגז הגדולים בעולם. הסינים לא כל כך רוצים לקנות מהם מכיוון שלרוסים, להבדיל מסין, אין תעשייה של ממש. יש להם מחצבים. הגדלת קניות מרוסיה פירושה חיזוקה של רוסיה, ואת זה הסינים לא רוצים. מסים אמריקניים על תוצרת סינית פירושם ריסון כוחה הגובר והולך של סין. כי סין היא כלכלה שבנויה על ייצוא.
האם זה יתדרדר למלחמה? רק אם סין ואיראן יחשבו שהן יכולות לנצח, אבל קשה לראות איך מי משתיהן יכולה לנצח עם מפרץ מלא בנפט בוער וכלכלה הרוסה. כרגע זה נראה שטראמפ מהמר עם מה שיש לו והאיראנים והסינים בעיקר ינסו לרכך את המהלומה.
וישראל? היא לא צד בסיפור. הענקת ריבונות ברמת הגולן הייתה כדי לצרוב את האיראנים ולמלכד אותם כי הם בצד של הסינים. במקביל, הסנקציות על טהרן גורמות לטורקים שרוכשים ומייצאים את הנפט האיראני להתפתל ולהישען יותר ויותר על האמריקנים.
זה גורם לפוטין לחייך. ולביבי גם. אם כי גם לרעיונות המחוכמים ביותר יש נטייה להסתבך. עוד מעט נדע. בעוד זמן לא רב יהיה המשבר מאחורינו, אם כי גם אנחנו, אף שאנחנו בצד של החברים, יכולים לחטוף. מהאיראנים. כי אנחנו מהצד השני.
או במילים אחרות: טראמפ לא מסתכן הרבה, אבל בהחלט מהמר על משהו שיכול להחטיף לנו מכה לא קטנה. מה לא עושים בשביל חברים.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
