הערבים, ארדואן ורצח הארמנים
אחרי שנים של שתיקה מעיזים במדינות ערב לדבר על "פשעי אבותיו של ארדואן" ולנקוב במילים "רצח עם". כמו תמיד זה קשור לפוליטיקה וכסף
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בכנס השנתי של ההיסטוריונים הערבים בנובמבר 2013, שהתקיים בקהיר תחת הכותרת "הערבים וגילוי האחר", הרצה אל-אימאם על יחסם של הערבים לארמנים העותמאנים בשנים 1878–1923. התהודה הציבורית הייתה עצומה ומיידית. במהלך הדיונים בכנס, ובראיונות עוקבים שהתקיימו עם אל-אימאם, ניכרה הזיקה בין הדיון בסוגיה הארמנית, שעלה לראשונה לשיח הציבורי הערבי, לבין ההידרדרות ביחסי מצרים-טורקיה מאז הדחת הנשיא האסלאמיסט של מצרים מוחמד מורסי והעברת השלטון לנשיא א-סיסי. כזכור, ארדואן התייחס (בצדק) אל ההדחה כאל "הפיכה צבאית", וראה בה "צעד המנוגד לרצון העם".
על רקע העימות הורידו שתי המדינות את דרג הייצוג הדיפלומטי שלהן זו אצל זו. מצרים גם מאשימה את טורקיה (וקטאר) בתמיכה בארגוני הטרור באזור ובהענקת מקלט למצרים מתנועת "האחים המוסלמים", שהוכרזה כארגון טרור במצרים.
בשנת 2015, במלאות מאה שנה לטבח הארמנים, הוקרן במצרים הסרט הדוקומנטרי "מי הרג את הארמנים". היוצרים – אנשי התקשורת מרים זכי ומוחמד חנפי – טענו כי מדובר בהפקה הראשונה מסוגה בשפה הערבית, וכי בסרט מוצגים מסמכים ארכיוניים אשר "מוכיחים את המעשים הברבריים" של הטורקים העותמאנים נגד האומה הארמנית. בראיון משותף שהעניקו השניים, ובריאיון אחר שנתנה מרים זכי, הם הסבירו כי לאחר "שנים רבות של שתיקה" והתעלמות מהנושא בבתי הספר הגיעה העת להנגיש לציבור המצרי והערבי את הטרגדיה של הארמנים.
המטרה, לדבריהם, הייתה לעורר מודעות ל"אידיאולוגיה הניאו-עותמאנית של הממשלה הטורקית הנוכחית" ולהזהיר מהקיצוניות הדתית המאיימת על העולם הערבי. היוצרים עודדו תחנות טלוויזיה פופולריות במצרים לקדם את הדיון הציבורי בנושא, ובתוכניות שונות הוזכר טבח הארמנים בצמוד למעשים נוספים של רצח עם, ובראשם שואת היהודים ורצח הצוענים על ידי המשטר הנאצי.
יש דרך חזרה
בשנתיים האחרונות, לקראת יום השנה הרשמי לרצח העם הארמני החל ב-24 באפריל, התפרסמו בתקשורת המצרית מאמרים מדוקדקים ומתועדים על רדיפת הארמנים החל בסוף המאה ה-19 וכלה במלחמת העולם הראשונה. נשיא מצרים סיסי אף התייחס לנושא לראשונה בוועידת מינכן לביטחון בראשית השנה, בהזכירו את הפליטים הארמנים "שהגיעו למצרים לפני מאה שנה לאחר מעשי הטבח שעברו". דבריו עוררו גל חדש של התייחסויות ישירות ל"רצח העם", ובראשן הדיון שהתקיים במכון המחקר לעיון ומחקרים אסטרטגיים על הקשר בין מצרים לארמניה בעבר ובהווה. מומחים דיברו על "הפשעים של סבותיו של ארדואן", תבעו מ"טורקיה של ארדואן" להכיר בטבח ולהתנצל עליו, והציגו את החליפות העותמאנית כ"סמל הרוע" מול "התרבות המפוארת של הארמנים".
סיסי נמנע אמנם בנאומו מלתאר את טבח הארמנים כ"רצח עם", אולם הרקע היה ברור: ההידרדרות הנוספת ביחסים בין שתי המדינות, שנובעת מתגליות הגז הטבעי במזרח הים התיכון ומהוויכוח על תיחום שטח המים הכלכליים (EEZ) של המדינות שבהן התגלו מצבורי הגז. טורקיה הודרה מפורום הגז שהושק בקהיר בינואר השנה, וארדואן, מצדו, מדגיש שוב ושוב את כוונתה של טורקיה לחפש נפט וגז סמוך לקפריסין ולערוך תמרונים צבאיים ימיים באזור.
באוגוסט 2016 החל חבר הפרלמנט המצרי מוסטפה בכרי בפעילות נמרצת לאיסוף חתימות של חברי פרלמנט לקידום הצעת חוק המכירה ברצח העם הארמני, אולם המהלך התפוגג בשקט. עתה הוא חוזר למרכז הבמה, ושוב עולה האפשרות לציין במצרים את יום השנה לטבח הארמנים בהכרה רשמית ברצח העם, ולהצטרף ל-30 המדינות בעולם שכבר עשו זאת.
עוד ניתוחים מרתקים על המזה"ת מבית "הפורום לחשיבה אזורית" תוכלו לקרוא כאן
מהמאמרים הקודמים בסדרה: בן סלמאן, רוצח המונים , בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם
הקהילה הארמנית במצרים מונה אלפים בודדים בלבד, והם נטולים כל השפעה פוליטית. סיבה זו, יחד עם יכולתם הגדולה של הטורקים להזיק למצרים, בין היתר באמצעות תעמולה איסלאמיסטית נגד משטר סיסי, הן סיבות מספיק טובות עבור מצרים שלא להסתבך בהכרה רשמית ברצח העם הארמני. לצד זאת יש לציין את העובדה כי ברשתות החברתיות במצרים ניכרת ביקורת על המגמה הממסדית להכיר ברצח העם הארמני, בטענה כי בכך מסיט המשטר את תשומת הלב מפשעים נגד מוסלמים דוגמת הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה או הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים. ייחוס רצח העם ל"אבות אבותיו של ארדואן" יכול להיות, בהקשר זה, אמצעי זהירות, המאפשר נסיגה רטורית ביום שלאחר ארדואן.
נקמתו של אסד
בעולם הערבי הכירה רק לבנון ברצח העם הארמני. במדינה זו נמצאת הקהילה הארמנית הגדולה ביותר במזרח התיכון ופועלות בה שלוש מפלגות פוליטיות ארמניות. הפרלמנט הלבנוני הכיר ברצח העם הארמני בשנת 2000 כביטוי להזדהות עם הסבל הארמני ובניתוק מכל שיקול פוליטי, לפחות על פי הטענה המוצהרת. בסוריה, שבה נמצאת הקהילה הארמנית השנייה בגודלה בעולם הערבי, בולטת הזיקה ההדוקה בין העימות החריף עם טורקיה מאז תחילת מלחמת האזרחים לבין ההשוואה שערך בשאר אסד, לראשונה, בין רצח העם הארמני לבין "הפגיעה באזרחים הסורים על ידי הטרוריסטים". הפרלמנט הסורי הקדיש לרצח הארמנים ישיבה מיוחדת במלאות מאה שנה לטבח, אולם לא קיבל החלטה להכיר בו רשמית. באפריל השנה הצליחה חברת פרלמנט ארמנית-סורית לקדם החלטה לכלול את "פשעי האימפריה העותמאנית", ובכלל זה רצח העם הארמני, בספרי הלימוד בבתי הספר בסוריה.
ולבסוף, ממשלת לוב בטוברוק הכירה בחודש אפריל האחרון ברצח העם הארמני. בלוב אין קהילה ארמנית כלל וכלל, והסיבה למהלך היא תמיכתה של טורקיה בממשלה האיסלאמיסטית בטריפולי.
מדינות רבות במזרח התיכון מבליטות היבטים אנושיים ואוניברסליים כסיבות להזדהותן עם רצח העם הארמני, אולם הניצול הציני של הנושא במטרה להתנגח עם ממשלו של ארדואן הוא ללא ספק סיבה מרכזית במערכת השיקולים של המדינות השונות.
אלה אפק היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית
