למערכת המשפט צפוי ניצחון עצוב על נתניהו

את המאבק מול רה"מ עשויה המערכת המשפטית לסיים כשידה על העליונה, אבל לטווח קצר בלבד. כי בכך היא תמשיך לבדל את עצמה מחצי מהעם

עובד יחזקאלפורסם: 21.05.19 , 10:16

בנימין נתניהו(צילום: EPA)

"החוק מגלם את כל הנפלא והמצוין, הוא נקי מכל פגם או דופי, ואני רבותיי, מגלם את החוק, ובכך רבותיי טמון כל היופי" (שיר הצ'נסלור מאת ויליאם סליבן)

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמה שבנימין נתניהו רוצה לעשות למערכת המשפט נובע ממניעים פסולים שנועדו לסייע לו לנהל את מצבו המשפטי המורכב. אבל באותה מידה לא צריך להיות אסטרטג ממולח כדי להבין שהמערכת המשפטית מחזירה פה קרב מתוזמן ומאורגן כדי לבצר את כוחה, תוך שימוש בכלים לגיטימיים ושאינם כאלה. האבסורד הגדול הוא שאף אחד מהצדדים לא פועל כי טובת האזרח מעניינת אותו. שני הצדדים פועלים ממניעים כוחניים ונשענים על הצורך בחיזוק שלהם, על חשבון טובת הציבור.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

במשטר דמוקרטי חשוב שיתקיים דיון עקרוני בין מערכת המשפט לזו הפוליטית. האם צריך להבטיח את עקרון הפרדת הרשויות? ברור שכן. האם צריך להבטיח את עצמאות, חוסן וחוזק המערכת המשפטית? בוודאי. אבל האם מותר להניח שגם המערכת המשפטית אינה חפה מטעויות ומותר לשאול שאלות לגביה? כאן התשובה כבר פחות ברורה. השיח הציבורי והתקשורתי מייצר מצג שווא שלפיו כל שאלה שעולה כלפי המערכת המשפטית היא ניסיון לפגוע בה ולהחליש את כוחה. אלא שהמציאות רחוקה מאוד מהמצב הזה.

לדוגמא, האם השאלות העוסקות ביחסי הרשות השופטת והרשות המבצעת הן לגיטימיות? האם מותר לבחון את השפעת הפרקטיקה המשפטית על יכולת המשילות? האם נכון להטיל ספק בשאלת יכולת ביטול חוקים שהתקבלו ברוב על ידי מערכת לא נבחרת? האם נכון לייצר דיון סביב השפעת המערכת המשפטית על יכולת קבלת ההחלטות ויכולת הביצוע של הרשות המבצעת? האם מותר להניח שלתפיסת "הכל שפיט" יש גם השפעות שליליות?

התשובה לשאלות אלו ועוד רבות אחרות צריכה להיות חד משמעית "כן", מכיוון שכל השאלות הללו עוסקות ביחסי מדינה אזרח, ובדרך שבה מדינה מבטאת את אחריותה כלפי טובת הציבור.

אבל אצלנו הפך הדיון הזה לסאגה שכולה מאבק כוחות. ופוליטיקה. ואינטרסים. ראש הממשלה והמערכת הפוליטית נוהגים בחוסר אחריות מטריד שמצדיק ביקורת ציבורית נוקבת.

הטרגדיה הגדולה ביותר של מערכת המשפט הישראלית, לפחות כמו הטרגדיה שנתניהו מעורר בהקשר המשפטי, היא העובדה שאת מאבקה מנהלים כוחות ששייכים לצד פוליטי אחד. זהו המחיר הכואב ביותר שחש איש כמוני, שמחד מעוניין במערכת משפטית חזקה ועצמאית ומאידך חש סלידה כל פעם מחדש מאמירות "הלכה הדמוקרטיה" כל פעם שמעז גורם נבחר לבקר את התנהלות מערכת המשפט.

אם הכל שפיט, ואם המערכת המשפטית יכולה לשפוט גם ערכים ופוליטיקה, היא הופכת את עצמה למערכת פוליטית הנתונה לביקורת ולשינויים. האחריות להיותה מורמת מעם היא גם של המערכת המשפטית עצמה.

טוב תעשה צמרת המערכת המשפטית אם תבחן לעומק את הפרדיגמה שהיא בוחרת לנהל באמצעותה את המאבק הנוכחי. אני מעריך שהיא אף צפויה לנצח בקרב הכוחות הגדול הזה, אבל יהיה זה ניצחון לטווח קצר וכישלון מסוכן לטווח ארוך. בעשותה כך היא תמשיך לבדל את עצמה מחציו של העם במקום לדבר איתו ובמקום לקיים דיון איכותי ואמיתי סביב שאלות יסוד מבלי לעשות קמפיין נגד קולני ומאיים.

אולי במקום זה היא תחזור לראות את האזרח וטובתו לנגד עיניה. ותסכים להתאים את עצמה למציאות המשתנה. באי עשותה כך אנו צפויים לחזות בסיטואציה מסוכנת במשטר דמוקרטי שבו למערכת המשפט לא יהיה ארנק וחרב אך גם ובעיקר לא אמון ציבורי.