להציל את הרשות הפלסטינית מעצמה: "הפעם הם הולכים עד הסוף"
קיצוץ חצי משכר העובדים, בקבוקי קולה בשקל: משבר השכר ברשות מחריף, ובשטח ניכרים סימנים להאטה. במערכת הביטחון מקווים לשנות את המגמה, אך הרשות מסרבת לקבל את הכסף מישראל, גם בחשאי. "אם נסכים - זו הודאה שהשהידים הם טרוריסטים", אומר בכיר ברמאללה
משבר השכר המחריף ברשות הפלסטינית, שהחל בקיזוז הישראלי של כספי המסים, יפגוש בקרוב את פרסום תוכנית עסקת המאה של טראמפ – והערכות ביטחוניות מציגות תמונה קודרת: הפעם הרשות תלך עד הסוף, ולא תסכים להיעתר להצעות לקבל את הכספים בדרכים עקיפות, כדי להצילה מקריסה.
בפאתי רמאללה אנו פוגשים בטלאל נאסר א-דין, קשיש פלסטיני אמיד ומסביר פנים, שמראה לנו בגאווה את מפעל התרופות "ביר זית" שמשפחתו הקימה במקום בתחילת שנות ה-70. הוא הנשיא והמנכ"ל של המפעל, שחומרי הגלם שלו מגיעים גם מ"טבע" הישראלית. מרכולתו נמכרת גם מחוץ לגבולות הלא-קיימים של הגדה המערבית, מעזה ועד לבלארוס ואוזבקיסטן. 90 מיליון דולר מגלגל המפעל מדי שנה, על מכונותיו החדישות והרובוטים האוטומטיים שלו. סקטור פרטי, 400 עובדים שמכינים מוצר שתמיד יהיה לו ביקוש.
בתקופה הקשה של האינתיפאדה השנייה, המפעל של טלאל עבד ושרד. כעת, אבל, המשבר הכלכלי דופק גם בדלתותיו. "אני גר באזור הכי טוב בירושלים, בגבעה הצרפתית, ליד האוניברסיטה", הוא מספר. "החיים שלי שונים מאלו של הכפריים בגדה. הפלסטיני הממוצע כאן מעדיף לאומיות על פני כסף. החיים שלהם קשים. ב-2017 הרווח הנקי של המפעל היה 11 מיליון דולר ובשנה שעברה הוא ירד ל-7.5 מיליון. משרד הבריאות הפלסטיני, שקונה 30% מהתרופות שאנו מייצרים, חייב לנו 16 מיליון דולר. יש האטה בקצב הייצור אצלנו, אבל עדיין אין פיטורים".
המשבר ברשות הפלסטינית ממשיך להחריף, בעקבות החלטת אבו מאזן להפסיק לקבל את כלל המסים שגובה עבור הרשות ישראל – בתגובה להחלטה לקזז מהכספים את הקצבאות החודשיות למשפחות מחבלים. מתחילת השנה, כ-130 אלף עובדי הרשות מקבלים שכר מקוצץ ב-50%.
בקרוב, גובה הקיצוץ בשכר יגדל ככל הנראה ב-30% נוספים, והמשבר ישפיע גם על הסקטור הפרטי, חנויות ועסקים, שעובדי הרשות הפלסטינית קונים מהם מדי יום. ישראל הציעה לפני כחודשיים פתרון בדמות העברת מאות מיליוני שקלים בציר מקביל, אך ברמאללה דחו את הרעיון.
"הפיצוץ לא יגיע בהכרח במהרה"
"הם הולכים עם זה הפעם עד הסוף", העריך בשיחה עם ynet קצין ישראלי ביהודה ושומרון, מהיכרותו היום יומית עם גורמי הרש"פ ברמאללה. כלכלן פלסטיני בכיר מרמאללה, שעובד גם עם מערכת הביטחון, אמר כי "הרשות לא תסכים לקבל את הכסף, גם לא באופן חשאי. הפעולה הזו של ישראל נתפסת לא כנגד הרשות אלא כנגד העם הפלסטיני. צריך להבין: אם הרשות תסכים לקבל כסף שמשלים את הפער שישראל יצרה, אז זו הודאה רשמית, משפטית ובינלאומית, לפיה השהידים שלנו הם טרוריסטים. זה פתח לתביעות".
הכלכלן הפלסטיני, שביקש להישאר בעילום שם, העריך כי "הפיצוץ לא יגיע בהכרח במהרה, הרי בשנת 2000 היינו בלי שכר במשך 13 חודשים, הרשות לא קרסה והמנגנונים היו חלשים לעומת היום. בקיץ המצב הכלכלי יחמיר, אבל לא בהכרח המצב הביטחוני".
לדבריו, "היום הציבור הפלסטיני מאמין פחות באלימות וגם הרשות לא תוותר מהר על הישגיה הבינלאומיים, כמו החברות באו"ם וההכרה על-ידי מדינות רבות. הרשות חוששת בנוסף שאם תהיה אלימות - אז היא תופנה גם פנימה".
סימנים להאטה
במערכת הביטחון ביהודה ושומרון, שקיבלה מהדרג המדיני בשנים האחרונות יותר ויותר אחריות, סמכות ומשימות לשמר ככל הניתן יחסים שקטים, ביטחוניים וכלכליים עם הרשות הפלסטינית, מזהים כבר את ההאטה.
סימניה מורגשים גם בעיר המתקדמת ביותר בגדה, הבירה הלא רשמית, רמאללה. בחנויות הבגדים וההנעלה בעיר, למשל, ניתן למצוא הנחות ענק של עד 70%. אפילו מפעל קוקה קולה בעיר החל למכור בקבוקוני קולה וספרייט קטנים - במחיר של שקל אחד. "בגלל ההאטה, הפלסטיני שקנה רכב מוכר אותו בחלוף תקופה בשני שליש ממחיר המחירון. הבנקים נזהרים יותר ממימון פרויקטים", אמרו ל-ynet קצינים ישראלים. "פרויקטי נדל"ן לא נעצרו אבל הואטו מבחינת המימון שלהם".
נסיעה ברחובות העיר מעידה כי לא הרבה השתנה עדיין: נוכחות גדולה, סמויה וגדולה, של מנגנוני הביטחון ברחבי רמאללה משרה תחושה של ריבונות ושליטה במצב, ברחובות נקיים; טקסי חנוכה צבעוניים מפתיחת חנויות; לונה פארק עירוני שעמוס במבקרים; ומנופים בקו הרקיע של העיר מקדמים בנייה של בניינים חדשים.
גם קניון חדש עתיד להיפתח בעיר בקרוב, בהשקעה של איש העסקים מדובאי עימאד ג'באר, בגודל של 60 אלף מטר רבוע ובהשקעה של 40 מיליון דולר. הקניון יספק 2,000 מקומות עבודה וכבר החל בגיוס של עובדים, אך נדמה שאלה מעדיפים לעבוד בישראל.
"8,000 פלסטינים מנפת רמאללה יוצאים מדי בוקר לעבוד בישראל, ואחוז האבטלה כאן הוא 15.6% לעומת 17.6% בכל יהודה ושומרון. לפני שנתיים היו כאן 20% אבטלה", הסביר ל-ynet קצין מהגזרה. "עובדים בעיר מדי יום כ-150 אלף פלסטינים מכל רחבי יו"ש. יותר צעירים מגיעים לעמדות המנהל האזרחי כדי לבקש לעבוד בישראל, ואנחנו מגדילים את האישורים. אנחנו מנפיקים פה 250 כרטיסי 'מיתר' מדי יום, למעבר מהיר בתוך יו"ש ולישראל, גם דרך ה'ספיד גייט' במעברים המשודרגים בקלנדיה".
במנהל האזרחי, בשיתוף פעולה עם השב"כ, הגדילו, כדי להקל על הכלכלה הפלסטינית, את מספר ה"מבצעים" שבהם מבטלים לפלסטינים את המניעה הביטחונית מלעבוד בישראל. מתחילת השנה היו ארבעה מבצעים כאלה באזור רמאללה בלבד, ושישה נוספים צפויים בקרוב. בכל מבצע שכזה, עשרות עד מאות פלסטינים שהיו מנועים מלעבוד בישראל מסיבות ביטחוניות ישנות, נכנסים למעגל הפרנסה, שמאפשר להם שכר של פי 2 ומעלה מהשכר הממוצע ברשות.
"גם במכסות התעסוקה שאנו נותנים להם, הפלסטינים אף פעם לא ממשים את כולם, אבל לאור ההאטה אנו מעריכים כי בקרוב המכסות ימוצו לראשונה, כי יותר פלסטינים יצאו לעבוד". כששאלתי את הכלכלן הפלסטיני האם הכסף חשוב מהדגל, הוא השיב שאין לכך תשובה חד-משמעית, "אבל תראה – חמישה אנשים בלבד השתתפו לאחרונה בהפגנה למען האסירים הפלסטינים שנערכה ברמאללה". לדבריו, "האינתיפאדה השנייה וההפיכה שחמאס עשה בעזה לימדו את הפלסטינים שהאלימות לא השתלמה, ואז עוד היו פחות התנחלויות, לא הייתה גדר ביטחון ופחות היתרי עבודה".
דילמה: למנוע מחמאס לחלק צדקה?
אך מבעד לסיפור הכלכלי, שגורמי הביטחון הישראלים כורכים ביתר שאת עם המצב הביטחוני, האויב המשותף של ישראל והרשות ממשיך להעסיק יום ולילה את שני הצדדים. השבוע התגלה כי ישראל אישרה להעביר, לראשונה זה שנים, רכבים משוריינים לגורמי הביטחון ברשות הפלסטינית - שם, כך נראה, ויתרו על האיום הנדוש בהפסקת התיאום הביטחוני, בניגוד למשברי עבר.
התיאום הזה, נכס לשני הצדדים, נשמר היטב ברמות האסטרטגיות והטקטיות. המנגנונים הפלסטינים ממשיכים לסכל טרור בזמן שחמאס מנסה להעביר כספים לתאיו הרדומים בגדה. השיטה: חמאס מזמין בדרך עקיפה משלוחי ענק של בגדים מסין לעזה. הכסף מהבגדים שנמכרים "מולבן" בדרך זו, ועובר ליהודה ושומרון, בהיקף של מיליוני דולרים.
אשתקד, חמאס הצליח להכניס לגדה 2.2 מיליון דולרים, ושנה קודם לכן, כמחצית מהסכום. באגף המודיעין ובשב"כ עמלים על שבירת השיטה ומחרימים חלק ממכולות הטקסטיל עוד בשלב הפירוק שלהן בנמל אשדוד. המאבק מתנהל גם בפן המשפטי: כיצד לצבוע את הכסף הזה בראיות לכך שהוא מיועד לטרור.
הדילמות שמולן מתייצבים גורמי הביטחון הישראלים לא פשוטות: הכסף הזה מצד אחד עלול להגיע ברמת ודאות גבוהה לפעילי טרור רדומים בגדה, אך גם למוסדות צדקה, "דעווה", של חמאס, שמסייעות למשפחות עניות לצאת ממעגל הייאוש - שלרוב מוביל לאלימות. חלק מכספי חמאס אף מועבר כמלגות ללימודים אקדמאיים לצעירים.
גם המאבק בהסתה נותן את אותותיו: פעילות אמ"ן ושב"כ ברשתות, לצד מאות מעצרים בשטח, הובילה לדעיכה בקריאות להרוג ישראלים, וכפועל יוצא של זה, גם לירידה באלימות. על פוסט בפייסבוק, למשל, שבו פלסטיני קורא לצאת ולדרוס חיילים הוא ייעצר תוך זמן קצר, אך על פוסט שבו אותו פלסטיני מהלל מחבל רוצח אחר ומגדיר אותו מלאך - הוא לא ייעצר, בגלל הדקויות המשפטיות.
אם נעלה כמה קומות למעלה באמ"ן, אז ההתרעה האסטרטגית על הסלמה נרחבת בזירה הפלסטינית, שהונחה לפתחו של הדרג המדיני זו השנה הרביעית – עדיין על השולחן. רכיביה מוכרים: חמאס מנסה לייצר מציאות שלטונית שתוביל לגירוש אלים של הרשות הפלסטינית; היעדר אופק מדיני מול ישראל והרכיב הכלכלי, שכעת נכנס למשבר עמוק ואיטי.
לפנייה לכתב/ת 
