מדינת פולישוק בבית הקלפים

אולי פעם אחת נלך לפי הספר? כחול לבן תנסה את מזלה בהקמת ממשלה וכנראה תיכשל, ובליכוד יקבלו עוד הזדמנות וזמן לפתור את הפלונטר

חן ארצי סרורפורסם: 29.05.19 , 08:48

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן (צילום: AFP)

נתניהו וליברמן(צילום: AFP)

גם למשחק ציני כמו בחירות יש כללים, והם די ברורים. נדרש רוב של ממליצים, נדרש פרק זמן להקמת קואליציה כולל זמן פציעות, נדרש דד-ליין שבסופו קמה ממשלה או שהמנדט שב אל הנשיא. אבל במדינת פולישוק - או שמא בית הקלפים - הכללים הם המלצה בלבד. חוקי המשחק הם לחלשים. כך מוגשת לה הצעת חוק פרטית של חבר כנסת מהקואליציה שעוד לא קמה בשביל לפזר כנסת שבקושי התכנסה, רק בשביל לגרור את כולנו שוב לקלפי ולקבל פחות או יותר את אותן התוצאות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אם מישהו היה אומר לנו שזה מה שעתיד לקרות, היינו חושבים שזו בדיחה. ובאמת בעולם אחר אולי היינו מחייכים בסלחנות וחושבים שזו טרפת משעשעת, אבל בעולם שלנו, שבו פוילעשטיק היא מדיניות מוצהרת, זה לא פחות ממרתיח. בעצם דורשים מכולנו לאפסן את ההיגיון הבריא, את כל מה שאנחנו מכירים ויודעים על המהלך התקין של הדברים, ולזרום עם השפן החדש שצץ מהכובע. העם אמר את דברו? למי אכפת.

הפרוצדורה, שהפכה למילת גנאי עמוסת זלזול, היא אולי לא רעיון כל כך רע. למעשה, בלעדיה אי אפשר לנהל שום מערכת, בטח ובטח לא דמוקרטיה. היא אולי לא מושלמת, אבל היא נצרכת. העובדה שראש הממשלה שלנו הפך למומחה לפריצות בחוק לא מעידה על שום דבר טוב. בנאומו ביום שני הזהיר בנימין נתניהו עצמו מהפיכתנו לאיטליה, אבל בעצם זהו תבשיל סיציליאני שנוצר במטבח הפרטי שלו.

הלוא עוד לפני הבחירות הגחמניות שייתכן שיתרגשו עלינו, שממילא נולדו בחטא, הוא הפיץ את תיאוריות הקונספירציה שלו על הנשיא ועמדותיו. הוא תיאר מצב של פוטש שבו ראובן ריבלין ימנע ממנו ההזדמנות להקים קואליציה בשם הנקמנות. הוא טינף על עמיתו למפלגה גדעון סער כמי שחותר תחתיו והוא הצליח לפורר כל אמון סביר במערכת, כהרגלו.

ואז, כשהמערכת התגלתה בשיא שעמומה, והוא קיבל את המנדט בדיוק כפי שהיה גלוי וידוע ‑ לא רק שההזדמנות לא נוצלה אלא המסלול העוקף נתפר בלי מאמץ כמעט. לא קיבלנו את התוצאות המדויקות שאנחנו מעוניינים בהן? נלך שוב לבחירות. ואם שוב לא נקבל בדיוק-בדיוק את מה שנרצה? אז מה. לא אנחנו משרתי העם אלא הם משרתים את גחמותינו.

במשחק הקלפים הכושל הזה שבו כל ג'וקר הוא לגיטימי, האופוזיציה מתגלה בשיא עליבותה. בעוד מיקי זוהר עובד בשביל הבוס שלו בלי שום בושה ובשיא הכוח, באופוזיציה בעיקר עושים פרצוף כועס. מה עם פנייה ליועץ המשפטי של הכנסת? פנייה לנשיא עצמו? מאמץ אל מול חברי הליכוד שיאבדו את מקומם? פנייה לשותפות הקואליציוניות כביכול של נתניהו שאולי בכלל לא יזכו לראות שוב את הכנסת מבפנים? איך יכול להיות שבשביל כולם כולל כולם זה רק משחק ורק הציבור הוא שנסער?

אף אחד לא באמת יודע מה מתחולל בראשם של נתניהו, של אביגדור ליברמן או של האדמו"ר מגור. בינתיים נדמה שהם יוצרים כאוס לשם כאוס. בדיוק לשם כך מגיע לנו שנלך פעם אחת לפי הספר: כחול לבן ינסו את מזלם (וכנראה לא יצליחו), בליכוד יקבלו עוד הזדמנות שתיתן להם די זמן לפתור את כל מה שצריך לפתור, תקום ממשלה לא חלומית ולא אידיאלית ויניחו לנו לנפשנו.