סיפוח השטחים יהיה חלום בלהות ביטחוני

אילוצים קואליציוניים, שאין להם ולביטחון ישראל ולא כלום, עלולים לסכן את המפעל הציוני, להוביל להחלטה חפוזה ולהתניע תהליכים הרסניים

תמיר פרדופורסם: 29.05.19 , 12:19

(צילום: רויטרס)

לאורך ההיסטוריה היו שני טיפוסי מנהיגות: יוזמים ונגררים. היוזמים הגדירו חזון חד ובהיר ויעדים לאומיים הנגזרים ממנו, התאימו את חזונם לשינויים במציאות והשקיעו בשכנוע הציבור בצדקת מדיניותם. הנגררים חששו לעשות מהלכים משמעותיים, וניווטו את פעילותם על פי שבשבת מצב הרוח המשתנה בקרב הציבור.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מנחם בגין, למשל, חתם על הסכם שלום עם מצרים למרות אלו שהתריעו כי הוא מקבל "פיסת נייר" בתמורה לאובדן עומק אסטרטגי. הוא העריך שהוצאת מצרים ממעגל המלחמה תוביל לשינוי מאזן באופן שמצדיק את הסיכונים ואת כאב הפינוי. זאת דוגמה לסיכון מחושב למען סיכוי בממדים היסטוריים, של מנהיג יוזם נועז. האם כיום יש מנהיג עם אומץ לב שייקח סיכון גדול אך מחושב למען ביצור החזון הציוני לדורות? תהייה זו עולה על רקע היחס לסוגיה שמרבית המנהיגות הישראלית בורחת ממנה זה 50 שנה: גבולה המזרחי של מדינת ישראל.

הגיע הזמן לומר להם: לא עוד. עד היום מרחבי יהודה ושומרון מוגדרים כשטח מוחזק. אין ספק באשר לזכותנו וחובתנו להחזיק במרחבים אלה למטרות ביטחון ולא לפנות את כוחותינו מהם עד אשר הסדרי ביטחון לעת הסכם מדיני ‑ גם אם אינו זמין בעתיד הנראה לעין - יענו על צרכינו. אבל מה עושים עד אז?

אף שרוב מוחלט בעם מודע לכך שאנחנו מידרדרים למציאות שתסכן את הרוב היהודי במדינה האחת והיחידה שלנו, מנהיגינו בורחים מהכרעה. כולם מכירים את הנתונים שלפיהם בין הירדן לים חיים כ-15 מיליון בני אדם, כמחציתם לא יהודים. לכן אף לא אחד מהם פעל לסיפוח יהודה ושומרון. מציאות זאת עומדת להשתנות. אילוצים קואליציוניים, שאין להם ולביטחון ישראל ולא כלום, עלולים לסכן את המפעל הציוני, עת החלטה חפוזה על סיפוח שטחים ביהודה ושומרון תתניע תהליכים הרסניים.

וחמור מכל: בישראל קיים קונצנזוס רחב כי גושי ההתיישבות והשכונות היהודיות במזרח ירושלים יישארו בידינו לעד. יתר על כן, הפלסטינים והגורמים האזוריים והבינלאומיים הרלוונטיים הטמיעו זה מכבר שבמסגרת הסדר הם יסופחו לישראל. לפיכך, מה ההצדקה לנטילת הסיכון שהמהלך החד-צדדי והמיותר לטעמי של החלת החוק, יצית אש בשטחים, יסכן חיי ישראלים וירחיק את הסיכוי - קלוש ככל שנראה היום - להסדר עתידי?

מרכיבי הקואליציה הצפויה מכריזים על כוונתם לספח את היישובים הישראליים ביהודה ושומרון. משמעות צעד זה היא חלום בלהות ביטחוני ושלטוני שכן ההתיישבות היהודית המיועדת לסיפוח מכתרת כ-170 תאי שטח נפרדים ובהם כ-2.6 מיליון פלסטינים. האם נפלה החלטה להמיר את החזון הציוני של מדינה יהודית בחזון הערבי של מדינה אחת עם מיעוט יהודי?

האם, כטענת המיעוט חסיד הסיפוח, בבחירות האחרונות אזרחי ישראל העניקו לו מנדט לשים קץ לחלום הדורות שהתגשם כאן לפני 71 שנה ושעל הגנתו לחמו מאז מאות אלפי ישראלים מכל גווני הקשת הפוליטית?

על ממשלה אחראית לנקוט יוזמה שתנציח את נוכחותנו ושליטתנו בגושים ותתרום לפיתוחם ולפריחתם, אך בד בבד תבטיח את החזון הציוני של ישראל בטוחה, דמוקרטית, עם רוב יהודי מוצק לדורות על ידי היפרדות אזרחית ממיליוני הפלסטינים. לא נסיגה חד-צדדית. לא נסיגה כלל. אלא היפרדות תוך המשך השליטה הביטחונית.

כל עוד אין פרטנר פלסטיני להסדר, ואיני יודע מתי יהיה, עלינו לקבל החלטה לאומית על קו גבול מזרחי שיכלול את הגושים העיקריים והשכונות במזרח ירושלים, ועליו נעמוד בכל משא ומתן עתידי. מיקוד השקעותינו בגושים ובשכונות; הקפאת פעילות התיישבות ממזרח לקו זה; החלת משטר גבול במרחב קו הגבול המוצע; המשך פריסת צה"ל ושב"כ גם מעבר לו עד בוא הסדר יבטיח כי יוסר האיום על הרוב היהודי במדינת ישראל, ללא סיכון ביטחוני מעבר לזה הקיים היום.

הגיעה העת להכרעה לאומית. על הממשלה לבחון את משמעויות הסיפוח ולהבהיר איך מממשים את החזון הציוני, כאשר בין הים לירדן תהיה מדינה אחת שבה לא נהיה עוד הרוב המוחלט. את כל אלה יש להציג לדיון ציבורי ולהביא להכרעת העם. החלטה על ביטול חזונם של מקימי המדינה ומגניה לדורותיהם, וביטול תפיסת עצמאותנו, לא יכולה להתקבל בהקשרים של משא ומתן קואליציוני.