ילדי עובדות זרות מחו נגד הגירוש: "אמא פיליפינית, אני ישראלית"
עובדות זרות וילדיהן העומדים בפני גירוש בקיץ הקרוב מחו מחוץ למעון רה"מ בבקשה להשאירם בארץ. הילדים, שנולדו התחנכו בישראל, קוראים לנתניהו: "אל תגרש אותנו, אנחנו אוהבים את המדינה"
עשרות עובדות זרות וילדיהן, רובם מהפיליפינים, העומדים בפני גירוש מישראל בקיץ הקרוב, הפגינו אמש (ג') מול מעון ראש הממשלה בירושלים. המפגינים קראו בין היתר: "אני ילד ישראלי, אל תגרשו אותי" ו"כאן ביתי, פה אני נולדתי" והחזיקו שלטים שעליהם נכתב "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם" ו"ישראל היא המולדת שלי".
בחודשים האחרונים החלו ברשות האוכלוסין וההגירה בגל מעצרים של עובדות זרות לא חוקיות ותמורת שחרורן בחזרה לילדיהן חייבו אותן לחתום על מסמכים שעל פיהם יעזבו את הארץ ביחד איתם עם תום שנת הלימודים בסוף החודש הנוכחי. מדובר בעובדות שחלקן נמצאות שנים רבות בישראל ללא מעמד ולאחר שנים שבהן הממשלה התעלמה מכך, במיוחד אם יש להן ילדים, לאחרונה הן קיבלו צווי גירוש. בשנת 2012 הוחלט להשאיר בישראל ילדים מעל גיל חמש שנולדו בארץ, ביחד עם משפחותיהם. הילדים המועמדים לגירוש כעת הם אלה שבשנת 2012 היו בני פחות מחמש, אך היום חלקם כבר בני יותר מעשר ומתחנכים בבתי ספר יסודיים בישראל.
אחד מהילדים הללו הוא מירון בן ה-11 שהוריו היגרו מהודו. "באנו להפגין כי אנחנו רוצים לחיות כאן בגלל שהארץ הזאת נהדרת ואני מרגיש ישראלי לכל דבר", הסביר. "אני מפחד שיגרשו אותי כי אני לא מכיר את הודו ולא מכיר את השפה. אני רוצה לפנות לביבי ולבקש ממנו שלא יגרש אותנו כי אנחנו אוהבים את ישראל".
בת', מהגרת מהפיליפינים המתגוררת בתל אביב מזה 20 שנה, חוששת מהאפשרות שתגורש ביחד עם הילדה שלה, שנולדה בישראל בשנת 2007. "קשה מאוד לחיות בפחד הזה", היא אומרת. "אין שקט, אין מנוחה. בלילה חושבים על מה יהיה מחר ומפחדים שהמשטרה תדפוק בדלת ותיקח אותנו".
בת' מוסיפה: "רוצים לגרש אותנו כי הם חושבים שהילדים לא ישראלים, אבל הם ישראלים לכל דבר. הם מדברים רק עברית, לומדים בבית ספר של ישראלים וחוגגים את החגים. אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולהגיד לו 'בוא תכיר קצת את הילדים האלה ותיתן להם צ’אנס להיות פה בארץ, להמשיך לגדול פה ולשרת בצבא".
מפגינה נוספת בשם מרי לו מתארת את מציאות חייה תחת איום הגירוש. "אני ממעטת לצאת מהבית כי מפחדת שרשויות ההגירה יעצרו אותי", היא מספרת. "הבייביסיטר לוקחת את הילד שלי מהגן כי אני מפחדת לצאת מהבית. אני לא מבינה למה המדינה רוצה לגרש אותנו. אנחנו לא עושים שום דבר רע, באנו לעשות טוב. הילדה שלי תמיד אומרת - 'אימא שלי פיליפינית, אני ישראלית".
"אנחנו ממש מבקשים, הלב שלנו כואב", היא מוסיפה. "זה קשה בעיקר בגלל הילדים שלנו מרגישים ישראלים. הילדים שלנו לא יודעים את השפה ולא מכירים את הפיליפינים. כואב לי הלב על הילדים האלה. אנחנו אוהבים את המדינה".
לפנייה לכתב/ת 
