רון קובי הוא סימפטום של קרקס פוליטי
ראש עיריית טבריה רוכב על שעתם היפה של מבעירי המדורות. ככל שהלהבות גבוהות יותר - כוכבם זורח, וההמון השוטה עוד יכול להיסחף אל אורם
עוד לא הספקנו לנוח מהספינים של סבב א', וכבר אנו זוכים להברקות של סבב ב' בבחירות 2019. והפעם: מפלגת ימין חילוני חדשה בהובלת רון קובי, האיש שנבחר לראשות עיריית טבריה לפני שבעה חודשים ולא הצליח (או אפילו ניסה) להקים קואליציה או להעביר תקציב. בשביל להיות מועמד שמקבל כותרות מתברר שלא צריך שום קבלות, בטח לא מחויבות למי שבחר בך. כל מה שצריך זה להיות פרובוקטיבי מספיק, לדעת לייצר כותרות ברשתות החברתיות ולרכוב על הגל הנוכחי, לא משנה כמה מעופש ועלוב הוא.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
רון קובי נבחר לראשות עיריית טבריה כי הוא זיהה פצע אמיתי בעיר הקורסת – קרע בין האוכלוסייה החרדית לחילונית. במקום לטפל בו בתבונה, רגישות ואחריות, הוא העצים אותו בכל הזדמנות שרק הייתה לו. עיר מופקרת שסובלת מהזנחה ומהתעלמות של עשרות שנים קיבלה ראש עירייה שהצליח להיבחר על בסיס דבר אחד – ליבוי ושיסוי. לא תוכניות אסטרטגיות, לא מדיניות, לא שיתופי פעולה, לא חינוך ולא תרבות. כלום.
ואכן, האם יום אחרי שנבחר הפשיל קובי שרוולים והסתער על העבודה הרבה? לא ממש. בין עוד לייק בפייסבוק לציוץ בטוויטר הוא לא הצליח לייצר עירייה מתפקדת, והמעט שעוד נותר בטבריה מתפורר והולך. ומלחמת האחים? בשמיים. החרדים מקצינים עמדות, מצופפים שורות, רוצים להוכיח לצורר התורן שהם יביסו אותו. החילונים מותשים ומיואשים, ורוב האוכלוסייה – שבכלל נמצאת על הספקטרום המסורתי בצורה זו או אחרת – כלל לא מבינה איך היא נקלעה לקטטת הרחוב הזו, ומי אמור לדאוג לקרנות החינוך בעיר שמאיימות לעזוב או לניקיון הרחובות. דברים רגילים כאלה, שראשי עיר אמורים לעשות.
אבל עכשיו גילו תושבי טבריה שהבטחות לא צריך אפילו לנסות לקיים. למה טבריה, אם אפשר כנסת? בעידן שבו חברי כנסת הופכים לכוכבים בזכות הפה הגדול שלהם, אין ספק שלקובי זו נראית התקדמות טבעית לחלוטין. בכל זאת, הוא רוצה להיות היורש של מי שהבטיח לחסל את הנייה תוך 48 שעות.
מובן שקובי הוא רק סימפטום למחלה ממארת, שבה פוליטיקה היא קוריוז משעשע שמתנהל בסטנדרטים של גנון. בדיוק כמו שמכרו לנו שהולכים שוב לבחירות על חוק הגיוס, אף שהוא לא מעניין אף אחד ברצינות, עכשיו מוכרים לנו מלחמת דת. שני הנושאים חשובים ומורכבים, אבל לטיפול בהם לא נדרשים כוכבי פייסבוק שיחלקו אותנו בפעם המיליון ל"הם" ו"אנחנו", אלא אנשים שבאים לעבוד. שיודעים לייצר קואליציות, שמוכנים להזיע, לחטט בסעיפים קטנים, להגיע להסכמות רחבות. כל מה שזר לחלוטין לשיחה הנוכחית.
ושלא יהיה ספק, בדיוק כפי שקובי לא היה מחויב לטבריה ברצינות לרגע, גם הפעם אין חשש שנגלה ח"כ חרוץ ונחבא אל הכלים. בסופו של דבר, זו שעתם היפה של מבעירי המדורות. ככל שהלהבות גדולות יותר, כוכבם זורח וקרנם עולה, וההמון השוטה עוד יכול להיסחף אל אורם. מה חבל שבסופו של יום האש הזו עלולה לשרוף את המעט המשותף שעוד נותר לכולנו.
- חן ארצי-סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
