ההבדל בין הנשיקה של רמון לבין פרשת מרצ
השר לשעבר הועמד לדין כחוק וזכה בהליך הוגן, מתחשב ומקל. מנגד, במקרה נמרוד ברנע, זנדברג ורוזין פשוט חרצו את דינו. תגובה לבן דרור ימיני
מיכל רוזין ותמר זנדברג(צילום: טל שחר)
בן-דרור ימיני קורא לשינוי הנורמות. אילו נורמות? כל אלה שלצערו השתרשו בארץ ב-20 השנים האחרונות, ומניבות טיפול בתלונות על הטרדות מיניות. במאמר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום רביעי האחרון כורך ימיני יחדיו, ללא הבחן, את כל התלונות על הטרדות מיניות, מזו על חיים רמון ב-2006, ועד אלו על נמרוד ברנע, שהוצגו בתוכנית "המקור". לפי היגיון זה הוא קובע שטיפולה של תמר זנדברג בפרשת ברנע הייתה בהתאם לנורמות הנהוגות, כשלשיטתו אין להלין על יו"ר מרצ – אלא על הנורמות שראויות למיגור. בנוסף, ימיני שיבץ התייחסות אליי ואל עמדותיי באופן שעלול ליצור את הרושם השגוי שאני שותפה לדעתו, אף שאיני רואה עין בעין איתו לגבי אף נקודה במאמר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראשית, הנורמות שהוא מלין עליהן, המחייבות בדיקה של תלונות על הטרדה מינית, נקבעו בחוק למניעת הטרדה מינית והן נכונות, טובות וחשובות. שנית, אין שום דמיון בין אופן הטיפול בתלונה שהוגשה נגד רמון לבין (אי) הטיפול בטענות נגד ברנע. רמון הועמד לדין כחוק וזכה בהליך הוגן ואף מתחשב ומקל.
חברות הכנסת זנדברג ורוזין טוענות שהגיעו אליהן טענות על התנהגויות מיניות של ברנע שנשים חשו פגועות מהן. אף שאינן מוסמכות לקבל תלונות על הטרדה מינית או לטפל בהן, הן לא הציעו להעביר את הטענות לשום גוף מוסמך – המשטרה, בית המשפט או בית הדין של מרצ – שיכול לחקור ולקיים הליך הוגן. במקום זאת, הן פשוט חרצו דין ציבורי, השתלחו ופגעו. זו הסיבה שביקרתי את התנהלותן.
שלישית, אין כל דמיון בין הנשיקות באירועים של רמון וברנע, שימיני טוען לגזירה שווה ביניהן. רמון, שר משפטים בדרך לישיבת ממשלה, הכניס את לשונו לתוך פיה של קצינה שבמקרה חגגה מסיבת פרידה במשרד ראש הממשלה וביקשה להצטלם איתו. לא הייתה שום סיבה לחשוב שהיא מסכימה לכך, ולכן זהו מעשה מגונה על פי הגדרת חוק העונשין, והטרדה מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית.
במקרה של ברנע, אינני יודעת את העובדות ביחס לנשיקה הנדונה – כי הן לא נטענו ולא הוכחו בשום מקום, וזו בדיוק הבעיה – אבל ככל הנראה אישה שקיימה איתו קשר אישי מתמשך (בהודעות טקסט) ונפגשה איתו (לדייט) בבר טענה שהוא ניסה לנשק אותה שם. ככל הידוע היא הבהירה שהיה זה ניסיון בלבד, ולא הייתה נשיקה, וכשהראתה שאינה חפצה בניסיון הנשיקה – ברנע הפסיק.
ברור שניסיון נשיקה שנעצר נוכח אי-הסכמה, בהקשר של קשר אישי בין שני אנשים שמסכימים להיפגש בבר אחרי פלירטוט וירטואלי מתמשך, איננו מעשה מגונה, כי ישראל עדיין איננה איראן או ערב הסעודית. הניסיון להשוות התנהגות זו לזו של רמון הוא היתממות והטעיה.
רביעית, ימיני טועה בקביעתו שזנדברג פעלה על פי הנורמות שנקבעו בחוק למניעת הטרדה מינית: החוק אינו מעניק לח"כ או ליו"ר מפלגה שום סמכות לקבל ולחקור תלונות על הטרדות מיניות שלכאורה בוצעו על ידי חבר מפלגתה, ובוודאי שלא לחרוץ דין ציבורי. הביקורת שלי נסובה על כך שזנדברג ורוזין חרגו מן הנורמות ונטלו לעצמן סמכויות שאין להן.
אז הנורמות של החוק למניעת הטרדה מינית הן ראויות וטובות, ויישום הוגן שלהן הוביל לשיפוטו ולהרשעתו הנכונים של רמון. אילו כיבדה זנדברג את הנורמות הללו ‑ לא הייתה פוגעת בחזקת החפות, בשם הטוב ובזכותו של ברנע להליך הוגן.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אורית קמיר
מומלצים
