המניפולציה של גולדה מאיר

מהסרט עליה ניתן בטעות לחשוב שרה"מ המנוחה נכנעה בחולשתה לביטחוניסטים דיין ודדו, האחראים למחדל יום כיפור. אבל האמת אחרת

ד"ר ברוך לשםפורסם: 23.06.19 , 13:38

גולדה מאיר(צילום: AP)

בכל ביוגרפיה תיעודית המשודרת בטלוויזיה יש תעתוע מסוים. בניגוד לספר שבו ניתן להרחיב ולפרט לגבי כל אירוע, הרי תיעוד טלוויזיוני כפוף לקטעים המצולמים שנמצאו ולמגבלות זמן השידור. התמונה היא המסר. כך גם לגבי הסרט החדש על גולדה מאיר שמשודר בימים אלה בערוץ 8.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הפנינה שבסרט הזה הוא קטע מראיון עמה בערוץ הראשון, שהוקלט לאחר שהסתיים החלק המיועד לשידור. מאיר, כמה חודשים לפני מותה, המשיכה לדבר ארוכות, כנראה בהנחה שייעשה שימוש בחומר הזה בעתיד. וינסטון צ'רצ'יל אמר ש"ההיסטוריה תהיה אדיבה אליי משום שאני אכתוב אותה". גולדה צילמה אותה.

היא נשמעה אנושית, דיברה על אופנת הצעירים ואפילו על האירוויזיון. בהחלט מכמיר לב כשמדובר בחולת סרטן בת 80. כמובן, הייתה אותה מלחמה ארורה שפרצה ב-1973, בעת כהונתה כראש ממשלה, שבה נהרגו 2,297 חיילים. המראיינים יעקב אחימאיר ואלימלך רם שאלו בעדינות: "אם היית עומדת מאחורי גבו של מי שיכתוב את ההיסטוריה שלך, מה הכותרת שהיית מציעה לו?". היא ענתה בקול מיוסר: "אני מקווה שיכתוב עליי ברחמים".

הרושם המתקבל הוא של סבתא חביבה, שחוותה כילדה פוגרומים ורעב באוקראינה והיגרה עם בני משפחתה לארה"ב, שם היא נתקפה בחיידק הציוני, עלתה לפלשתינה והתקדמה בהנהגת היישוב היהודי. לאחר קום המדינה כיהנה בתפקידי שרים עד שמונתה לראש הממשלה ב-1969. גולדה, לדבריה, לא רצתה - אבל צו התנועה אילץ אותה לקבל את התפקיד. מה עוד תבקשי מכורה מבנותייך.

ה"גנרלים" בר-לב, אלעזר ודיין(צילום: במחנה, אבי שמחוני)

היא בנתה את כתב ההגנה שלה אחרי מלחמת יום הכיפורים במניפולציה של היותה אישה זקנה ולא בקיאה בנושאים צבאיים, שהייתה מוקפת בגנרלים שהטעו אותה. לוועדת אגרנט שחקרה את המלחמה היא אמרה בעדותה שחשבה אחרת, שהייתה מודאגת מן האפשרות שתפרוץ מלחמה: "מה היה קורה לי לו הייתי אומרת כמו שהרגשתי באותם הימים... היו חושבים שאני טיפשה. זה לא טוב לי, אני לא יכולתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן או הרמטכ"ל".

ואכן הלב יוצא אליה. מה יכלה האישה, בת ה-75 בעת שפרצו הקרבות, לעשות לנוכח עמדת הרמטכ"ל דוד אלעזר ושר הביטחון, רב אלוף (מיל') משה דיין? הם חשבו שלא תהיה מלחמה, בהסתמך על הקונצפציה שלפיה המצרים לא יעזו לתקוף אם לא תהיה להם עליונות אווירית. שניהם היו גיבורי מלחמה, חזקים וכריזמטיים, שהציבור העריץ אותם כמו כוכבי רוק.

התיאור הזה של תינוק שנשבה בידי הגנרלים הוא תעתוע מוחלט. גולדה מאיר הייתה ראש ממשלה חזקה ופופולרית בציבור, ששלטה במפלגתה ובממשלתה ללא מיצרים. פנחס ספיר, שר האוצר והאיש הקובע במפא"י, היה נכנס לחדרה בפיק ברכיים. דיין ירא מפניה וטרח לבקש ממנה אישור על כל מה שעשה לפני המלחמה ובמהלכה.

גולדה מאיר הובילה למלחמת יום הכיפורים דווקא משום שהייתה אישה חזקה. היא אולי לא הבינה בנושאים צבאיים, אבל הייתה מומחית בנושאים מדיניים, כמי שכיהנה כשרת חוץ בעברה. היא סירבה לכל ניסיונותיו של אנואר סאדאת להגיע להסדר מדיני עם ישראל לפני 1973. היא גם קיבלה התראה חד-משמעית מפני המלחמה הצפויה מפיו של חוסיין מלך ירדן שנפגש עמה בבהילות. למרות זאת היא צעדה לקראתה בעיניים עצומות לרווחה.

לוי אשכול. הבדיחה היא עליהם

לוי אשכול נחשב לראש ממשלה הססן, גמגם בשידור ברדיו לפני מלחמת ששת הימים ובארץ נפוצו בדיחות על כך שהוא מתקשה להחליט. בספר, "כל בדיחות אשכול", שפורסם אז, נכתב: "מלצר ניגש לאשכול ושאל: 'תה או קפה?'. אשכול חשב וחשב והשיב: 'חצי, חצי'".

והנה האיש המתלבט הזה, שכיהן ב-1967 כראש ממשלה ושר הביטחון, סרב לדרישות הגנרלים שלו לפתוח מיד במלחמה נגד מצרים. נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, הורה לצבאו להיכנס לחצי האי סיני וסגר את מיצרי טיראן, אריאל שרון לחץ ועזר ויצמן זרק את דרגותיו במחאה על השולחן, אבל אשכול לא נכנע לגנרלים החזקים והכריזמטיים שלו. במשך שלושה שבועות הוא ניסה לפתור את המשבר הצבאי בדרכים מדיניות.

בפרק הזמן הזה צה"ל הצטייד היטב לקראת המלחמה וישראל פתחה במלחמת ששת הימים כשהיא מוכנה לחלוטין. תקופת ההמתנה גם זיכתה את ישראל בתמיכה מדינית אמריקנית, שהתייצבה מול הסובייטים אשר דרשו מישראל נסיגה מיידית.

מה ניתן ללמוד מסיפוריהם של גולדה ושל אשכול? האם אפשר להקיש מהם גם לגבי הבחירות שאנו ניצבים בפניהן בספטמבר? אנלוגיות היסטוריות הן בעייתיות, משום שהנסיבות לא תמיד דומות והמלחמות תמיד שונות. מה שדומה הוא הכמיהה למנהיגים חזקים וללא עכבות, אשר עולמם צבוע בשחור ולבן וכך גם אויביהם. מי שמתלבט, מהסס ורוצה לבחון את כל האפשרויות לפני שהוא מחליט, מואשם בחולשה.