המסמך הכלכלי המביך של האמריקנים

התוכנית המזרח תיכונית שממשל טראמפ מתכוון להשיק ב"סדנה הכלכלית" בבחריין מהווה שיא של חוסר רצינות, היעדר מקצועיות וניתוק מהמציאות

סבר פלוצקרפורסם: 24.06.19 , 13:55

ג'ראד קושנר עם דונלד טראמפ(צילום: AFP)

ארבעה מטוסים ישראליים נחתו באוקטובר 1994 בעיר הנמל המרוקאית קזבלנקה, שאירחה את הוועידה הכלכלית המזרח-תיכונית וצפון-אפריקאית הראשונה לאחר הסכמי אוסלו. המטוסים הביאו מאות ישראלים: ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים ומומחים לאזור. ד"ר יוסי ורדי, שעתיד להיות גורו הטכנולוגיה הישראלית ויועצו של רבין לפיתוח כלכלי אזורי, נתן לי לפני העלייה למטוס ספר עבה, גדוש מפות ותרשימים צבעוניים: תוכנית-על שהכין בחשאי ביחד עם צוות גדול של אנשי מקצוע לפיתוח כלכלי של ישראל, פלסטין, ירדן ומצרים. במרכז התוכנית היו השקעות ענק בתשתיות משותפות – פרויקטים מפורטים, מחושבים, מנומקים. פרי עמל וחזון. התרגום המעשי הראשון והאחרון של המונח "מזרח-תיכון חדש".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

התוכנית הוצגה בפני הנציגים של העולם הערבי שהגיעו בהמוניהם לקזבלנקה, והעבירה צמרמורת קרה בגבם. הספרים המרשימים של ורדי נחטפו, נפתחו – ונסגרו מיד. לא צריך אתכם, אמרו לנו הערבים, אם נרצה בפיתוח כלכלי מהיר של ארצותינו, נעשה זאת בדרכנו.

לא עזרו הלחצים של ביל קלינטון, בוריס ילצין, חוסני מובארק והמלך חוסיין – לא הוקם בנק בינלאומי לפיתוח המזרח התיכון, ולא נחתם אף הסכם לשיתוף פעולה ממשי בהשקעות בתשתיות. לא בוועידת קזבלנקה, ולא בוועידות הכלכליות בעמאן ובקהיר. החשדנות, העוינות ובעיקר הרתיעה ממהלך של נורמליזציה בולטת עם ישראל בטרם נחתם הסכם שלום מלא עם הפלסטינים חיסלו כל סיכוי ל"מזרח תיכון כלכלי חדש". הכרכים המעודכנים שלו מאוחסנים בספרייתי הביתית, אבן דרך בלא דרך.

נזכרתי בשורת הוועידות הכלכליות והתוכניות שליוו אותן כשקראתי את המסמך "שלום למען שגשוג" מבית היוצר של ג'ארד קושנר, חתנו ועוזרו של הנשיא דונלד טראמפ והרוח החיה מאחורי הסדנה הכלכלית המזרח-תיכונית שאמורה להיפתח מחר (יום ג') בבחריין. המסמך הזה מביך הן בעומק אי-ההבנה של התהליכים הכלכליים המתחוללים באזורנו והן בהתעלמות המוחלטת מהמציאות הגיאופוליטית הישראלית-פלסטינית-ירדנית ומהמחקרים וההצעות של הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומי, קבוצת AIX של כלכלנים ישראלים ופלסטינים, ועוד. ההתעלמות כנראה מסבירה את הרדידות הכלכלית-משקית של המסמך.

מה חסר בו, למשל? התייחסות לבעיית הפליטים, לחלוקת מים אזורית, למעטפת המכסים המשותפת, למטבע ולבנק מרכזי פלסטיני, לפערים ברמת החיים ובמשטרים בין הגדה לרצועה, למחסומים ולגדר הביטחון, לעבודה פלסטינית בישראל או ליכולות התפקוד המוגבלות של הממשל הפלסטיני.

מנגד, מחברי המסמך מרבים להשתמש במילים בומבסטיות, בפנייה ישירה ל"עם הפלסטיני" ובהטפה אידיאולוגית לשוק חופשי ולקניין פרטי כפתרון קסם למצוקה ולאיבה של דורות. הסכום הנקוב בו – קרן רב-לאומית בת 50 מיליארד דולר למימון השגשוג הכלכלי העתידי באזור – מצוץ מהאצבע, ואינו אלא כותרת ללא כיסוי וללא סיכוי. הוא גם שקרי. רק 28 מיליארדים ממנו מיועדים לכלכלה הפלסטינית, ומהם יש לנכות – כמשתמע מניסוחי המסמך – את הסיוע שכבר זורם לרשות הפלסטינית, כ-22 עד 23 מיליארד דולר בעשור שחלף.

מדובר, אפוא, בתוספת של 500 מיליון דולר לשנה, רובה לא בתרומות אלא באשראי מסובסד. כסף צנוע עד שולי. רחוק מאוד ממהפך. ולהשוות, כפי שנעשה שוב ושוב בעיקרי התוכנית, את עתידה של פלסטין לזה של סינגפור ודרום קוריאה – זו שטות כלכלית, חברתית, מדינית ומזרח-תיכונית ממדרגה ראשונה.

קיתונות של לעג נשפכו בעבר על יוזמת "המזרח-התיכון החדש" כפי שהוצגה בוועידת קזבלנקה, אך היא הייתה ועודה שיא של רצינות, מקצועיות ומציאותיות אל מול חזון התעתועים המופיע בתוכנית "שלום למען שגשוג" כפי שתוצג בוועידת בחריין.