המלחמות והסערות של אהוד ברק. פרופיל
ראש הממשלה לשעבר הודיע על חזרה לחיים הפוליטיים - בפעם השלישית בקריירה. מכרטיס הכניסה שקיבל מרבין, הנסיגה מלבנון וההתפטרות בעקבותיה, "אווירת המלחמה" עם גבי אשכנזי, פירוק המפלגה, ההתבטאויות וההתנצלויות - מה יעלה בגורל הקאמבק של ברק?
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הודיע אמש (יום ד') בפעם השלישית על חזרתו לחיים הפוליטיים. בפעם הראשונה הוא נתקל בכתף קרה ובפעם השנייה הוא כבש את המפלגה - אך הוביל אותה לשפל. ומה צפוי לקרות בקאמבק השלישי של ה"לא-סחבק"?.
הקריירה הפוליטית של ברק החלה חצי שנה לאחר שהשתחרר מתפקידו כרמטכ"ל. ראש הממשלה דאז יצחק רבין קרא לברק להיכנס למגרש הפוליטי - ומינה אותו לשר הפנים. "תמיד האמנתי בו", הסביר רבין לאחר המינוי. "האם הוא יורשי? במפלגת העבודה אין יורשים, יש נבחרים".
בנובמבר 1995, לאחר רצח רבין, מונה ברק לכהן כשר החוץ בממשלתו של שמעון פרס. במסגרת כהונתו הוביל ברק את מבצע "ענבי זעם" בלבנון.
ברק נבחר לראשונה כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בבחירות 1996, וביוני 1997 נבחר לעמוד בראשה במקום שמעון פרס, כך מונה גם לתפקיד יו"ר האופוזיציה. אחרי בחירתו נכתב על ברק ב"ידיעות אחרונות" כי הוא "מצליח לעצבן את הסובבים אותו בגלל האיחורים התכופים, לקום מוקדם בבוקר זה סיוט בשבילו". עם זאת, אנשים שעבדו עמו סיפרו על נחישותו: "אם הוא החליט שהוא יהיה ראש ממשלה - אז הוא יהיה. זה רק עניין של זמן".
הסערות של ברק
במהלך כהונתו כחבר כנסת עורר ברק כמה סערות. בספטמבר 1997, ערב כינוסה של ועידת מפלגת העבודה, התנצל ברק בפני בני עדות המזרח על קיפוחם המתמשך. "התרומה החלוצית של אנשי עיירות הפיתוח לא הוערכה כיאות ובתהליך הקליטה נעשו טעויות", אמר. ההתנצלות עוררה את חמתם של רבים, בהם של הסופר שבתי טבת שאמר אז: "ייתכן שנדרשה רגישות יותר גדולה מצד החברה הקולטת והממשלה, אבל לדבר על פגיעות? על מה ברק מדבר?".
סערה נוספת התחוללה לאחר שבמהלך ריאיון טלוויזיוני אמר ברק: "אני משער שאם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני הטרור". אמירה זו, שעליה התנצל מאוחר יותר, שימשה את מפלגת הליכוד בתעמולת הבחירות של 1999.
בבחירות 1999 איחד ברק את מפלגת העבודה יחד עם סיעות גשר של דוד לוי ומימד, והקים את סיעת "ישראל אחת". בבחירות הישירות לראשות הממשלה גבר ברק על מועמד הימין בנימין נתניהו ברוב של 56% מול 44% וכיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון.
בליל הבחירות נשא ברק את נאום "שחר של יום חדש" לקול קריאות הקהל "רק לא ש"ס". אולם בסופו של דבר, ש"ס הייתה חלק מממשלת ברק. הניצחון של ברק לווה בחשדות אודות קבלת מימון פסול במהלך מערכת הבחירות. על פי החשד, עמותות שהוקמו למטרות חינוך וחברה, התמקדו בזמן הבחירות בפעילויות למען בחירתו של ברק לראשות הממשלה, כאשר חלקן הוקמו סמוך לבחירות ופעלו לזמן קצר.
כל המעורבים בפרשה, בהם גם מזכיר הממשלה דאז יצחק הרצוג, שמרו על שתיקה. היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה, אליקים רובינשטיין, החליט בסופו של דבר לסגור את התיק נגד ברק ושאר המעורבים.
הנסיגה מלבנון וההתפטרות
אחד המהלכים המרכזיים שזכורים מתקופתו של ברק כראש הממשלה הוא הנסיגה החד-צדדית של צה"ל מלבנון, שהובילה לסיומה של תקופה רבת שנים של שהות ישראלית בדרום לבנון.
במהלך כהונתו כראש ממשלה ביקש ברק להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. הניסיון, שהגיע לשיא בשיחות קמפ דייוויד, נכשל בסופו של דבר. במקביל, הממשלה החלה להתפרק מסיבות שונות ובסופו של דבר נוכח ברק שהוא נותר ללא קואליציית רוב וממשלה רחבה והודיע על התפטרותו.
בבחירות לראשות הממשלה שהתקיימו בפברואר 2001 נוצח ברק על ידי אריאל שרון בהפרש עצום. בעקבות כישלונו הוא הודיע על פרישתו מהכנסת ומראשות מפלגת העבודה.
קצת יותר משלוש שנים אחרי שפרש מהכנסת, אהוד ברק הודיע על חזרה לחיים הפוליטיים ועל כוונתו להתמודד שוב על הנהגת מפלגת העבודה. לאחר שנוכח שסיכוייו לזכות נמוכים, הודיע ברק בספטמבר 2005 כי הוא פורש מהמרוץ - והתייצב לצדו של המועמד שמעון פרס.
שלוש שנים אחר כך הודיע ברק על כוונתו להתמודד בבחירות לראשות מפלגת העבודה. בבחירות שנערכו במאי 2007 ניצח ברק, אך לא השיג את הרוב הדרוש להכרעה. ביוני 2007 נערך סיבוב בחירות נוסף בין ברק לעמי אילון. ברק ניצח וזכה במשרת יו"ר המפלגה וגם בתפקיד שר הביטחון בממשלתו של אהוד אולמרט, במקום קודמו בתפקיד עמיר פרץ.
במערכת הבחירות של 2009 הוביל ברק את קמפיין מפלגת העבודה לכנסת. שלטי חוצות ועליהם תמונתו של ברק עם הכיתוב "לא סחבק, מנהיג" כיסו את המדינה, והאווירה הייתה אופטימית. "מכאן מתחיל שינוי, ואני בטוח שלעבודה יהיה הישג אלקטורלי גבוה יותר וטוב יותר ממה שנותנים לה הסקרים", אמר אחד ממנהלי הקמפיין.
ואולם, בסופו של דבר נחלה המפלגה מפלה וזכתה ב-13 מנדטים בלבד, מה שנחשב באותם ימים לשפל היסטורי. ברק הצהיר כי על המפלגה לחבור לאופוזיציה בראשות מפלגת קדימה, אך זמן קצר לאחר מכן שינה את דעתו. במרץ 2009 הוא הצטרף לממשלת הימין בראשותו של בנימין נתניהו - כשר הביטחון.
גבי אשכנזי, פרשת הרפז והפיצול
במהלך כהונתו כשר הביטחון שררה מערכת יחסים עכורה בינו לבין הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, שהוגדרה "אווירת מלחמה". ברקע היחסים המורכבים התנהלה "פרשת הרפז" שבמהלכה הפיץ בועז הרפז מסמך מזויף שהכפיש את אשכנזי והילל את מועמדו של ברק לתפקיד הרמטכ"ל הבא - יואב גלנט. מינויו של גלנט לא יצא לפועל בסופו של דבר מסיבות אחרות, ולתפקיד מונה בני גנץ.
בינואר 2011 פרש ברק ממפלגת העבודה, יחד עם ארבעה חברי מפלגה נוספים והקים סיעה חדשה בשם "עצמאות". פיצול זה התרחש ברקע עימותים חוזרים ונשנים שהיו לברק עם חברי סיעת העבודה, שבראשה עמד. במסיבת העיתונאים שערך בעת הקמת המפלגה אמר: "שרון עשה את זה, בן גוריון עשה את זה וגם פרס עשה את זה". יחד איתו בסיעת העצמאות היו מתן וילנאי, אורית נוקד, עינת וילף ושלום שמחון. לאחר שווילנאי מונה לשגריר בסין, הוא הוחלף בשכיב שנאן.
בנובמבר 2012, זמן קצר לאחר סיום מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, הודיע ברק על פרישה מהחיים הפוליטיים. "התלבטתי כמה שבועות עם מכרים וחברים. אני רוצה ללמוד, לכתוב, לחיות וגם לבלות", אמר.
מאז, ברק אינו משמש בתפקיד רשמי במערכת הפוליטית, אך דואג להיות מעורב בנעשה בה. הערב, כאמור, הודיע ברק על חזרתו השלישית למגרש הפוליטי לקראת מערכת הבחירות השנייה השנה.
לפנייה לכתב/ת 
