החמורים הלבנים אזלו
ליברמן דואג רק לליברמן, אהוד ברק הוא בזבוז של זמן וכחול לבן בעיקר פירקה את השמאל. החלפת מנהיג כושל במנהיגות אופורטוניסטית שאין לה אמירה ברורה בשום נושא - אינה פותרת דבר. דרושה נבחרת עם חזון רענן
לפני כשבוע הייתי בטקס הסיום המרגש של בתי במכינה למנהיגות חברתית בחצבה שבערבה. זו מכינה של חיבורים, שמוביליה הם חבורה של אנשי חינוך צנועים, ערכיים ובעלי דוגמה אישית מעוררת השראה. זו מכינה המחברת בין צעירים וצעירות דתיים וחילונים, שחיים שמונה חודשים ביחד, לומדים להכיר האחד את השני, לכבד זה את זה ולעמוד ביחד במשימות מאתגרות. הם עוסקים בתכנים עמוקים ומתמודדים עם מגוון דעות – וכל זה ללא שטיפות מוח – לא של ימין ולא של שמאל, ללא פוליטיקאים וללא רבנים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אחד המדריכים במכינה, יונתן מפדואל שבשומרון, הסביר למשפחות החניכים את מה שקרה לעם היהודי בארץ ישראל. הפשטות של ההסבר שלו הייתה גאונית בעיניי: עד שהגענו לארץ ישראל והקמנו את מדינת ישראל, ידענו היכן הצפון. זה משך אותנו, איחד אותנו והביא אותנו לכאן. אבל כאן, בארץ ישראל, קרה לנו מה שקורה למצפן כשהוא בקוטב הצפוני - הוא מאבד את הצפון ומצביע על כיוון אקראי או מסתובב כמו פרופלור.
הסכמתי מאוד עם הדוגמה של יונתן. דווקא כאן, בארץ המובטחת, איבדנו את הכיוון, איבדנו את האחדות, אפשרנו לפוליטיקאים ציניים ולא פעם גם מושחתים או לכמה רבנים מאחזי עיניים, לזרוע בנו פירוד, להחדיר שנאה, וחמור מכל - לפגוע באחדות העם. האופורטוניזם, פוליטיקת "הכאן והעכשיו" והפופוליזם העלוב אוכלים כל חלקה טובה ומרקיבים אותנו כעם וכחברה בקצב מסחרר.
על כן מי שחושב שאביגדור ליברמן, שסביבו סימני שאלה גדולים שאותם אי אפשר למחוק גם אחרי שהעדים השונים בחקירות נגדו "התפוגגו", הוא מציל הדמוקרטיה הישראלית, טועה טעות גדולה. ליברמן דואג רק לליברמן, כמו שביבי דואג רק לביבי, והימין החרד"לי מוכן להיאחז בשלטון גם במחיר מתן חסינות לראש ממשלה חשוד בפלילים ערב שימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה.
מי שחושב שמשיחי כחול לבן הם הפתרון, מבלי שהראו לנו תעודת זהות אמיתית אלא תחפושת לא ברורה של מרכז-ימין מתון, או מי שסבור שקם לנו משיח חדש בדמות אהוד ברק, טועה. ברק הוא אופורטוניסט ידוע שזיהה לדעתו הזדמנות "להחליף את המשטר" ובעצם לא מציע דבר אחר. ברק לא יהפוך את חברבורותיו - הוא ימשיך לדאוג רק לאהוד ברק. מי שנופל ברשת של "ראש החוג לדרמה יוצרת", כפי שהגדיר אותו חברי מאיר דגן ז"ל, שלא יתפלא אם ימצא עצמו מבזבז את זמנו.
אין בליבי רחמים על המרכז והשמאל הציוני, משום שאני טוען שמי שאין לו זהות הופך לבלתי נראה. מי שעסוק בהתנצלויות, התחנפויות ולקקנות - אין לו תקומה. ומי שמגרונו מדברים רק יועצים אסטרטגיים, שרובם שכירי חרב - סופו להיכשל.
במדינת ישראל מתקיים מאבק על דרך ולא על החלפת ראש ממשלה החשוד בכמה תיקים פליליים. החלפת מנהיג כושל במנהיגות אופורטוניסטית שאין לה אמירה ברורה בשום נושא כמעט - אינה פותרת דבר. זו היא בדיוק "פוליטיקת המשיחים" המתפתחת במדינת ישראל.
ההישג היחיד של כחול לבן הוא פירוק השמאל הציוני הלא מעודכן. זה נותן לנו את הזמן לשינוי ולהתחדשות. משום שהכישלון של "פוליטיקת המשיחים" מראה שוב ושוב כי הגיעה העת למשהו חדש, אבל הפעם עם תוכן ממשי - "ורק לא ביבי" זה לא התוכן הנדרש.
זו דרך ארוכה יותר ואופורטוניסטית פחות, של עבודה קשה לטווח ארוך שבבסיסה צריכה להיות נבחרת מגוונת ממגוון מגזרים ורקעים, השמה את טובת המדינה ואזרחיה לפני כל אינטרס אישי. זה הכיוון שאליו אלך בעתיד אם אמצא עוד אנשים המאמינים בבניית תשתית בריאה, עם תוכן ממשי לטווח ארוך. בנבחרת כזו לא יכולים להיות אנשים מאחזי עיניים דוגמת ביבי, ליברמן או ברק - הידועים כמי שדואגים לעצמם ומצטיינים בסלטות לאחור ללא שום מצמוץ.
הנבחרת הזו צריכה לגבש חזון רענן של מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה שוויון זכויות אזרחי מלא לכל אזרחיה, המכבדת את צביונה היהודי ואת היותה המקלט של העם היהודי בתפוצות, הפועלת ללא לאות לאחדות של העם היהודי במדינת ישראל ובתפוצות ויודעת לכבד את המיעוטים שבה ולשלבם בחברה ובכלכלה וליישם שוויון זכויות אזרחי מלא.
חזון כזה יתבסס על שלוש הסדרות הנדרשות לצורך חיזוק החוסן החברתי והביטחון הלאומי:
1. הסדרה פנים ישראלית: מציאת המכנה המשותף הרחב ביותר לכל מרכיבי החברה הישראלית, בין יהודים ליהודים ובין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה ובין חזקים למוחלשים. צדק חברתי ומיגורה של גזענות במדינת ישראל הם קריטיים לצורך זה.
2. הסדרה אזורית: הסדרת יחסינו המדיניים והכלכליים עם מדינות האזור בעלות האינטרסים המשותפים איתנו, כנגד האיומים האסטרטגיים יותר - איראן וגרורותיה, הגרעין הצבאי, האיום הרקטי, האסלאם הרדיקלי.
3. הסדרה בין ישראל לפלסטינים: הסדרה הדרגתית, על ציר זמן ארוך, של יחסינו עם הפלסטינים בשיתוף מלא עם הירדנים והמצרים ובתמיכה אזורית ובינלאומית. טיפול בנושאי הליבה מהקל אל הכבד, על בסיס כלכלי תוך שמירה קפדנית על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ומתוך תיאום ציפיות מוקדם כך שלא הכול ייפתר בדורנו.
את זה לא עושים בשלושה חודשים. לצורך זה נדרשת בנייה של תשתית פעילים רחבה בכל רחבי הארץ והקמה של תשתית חינוכית לנוער לצעירים וגם למבוגרים, משום שאין תחליף לחינוך לטווח הקצר והארוך על מנת ליצור גוש אידיאולוגי חדש, חזק ופעיל שיכול לשנות את פני החברה הישראלית.
כחול לבן, ליברמן וברק אינם יכולים להיות המשיחים שלנו - משום שהחמורים הלבנים שנועדו לשאת אותם על גבם כבר אזלו לנו. חזון, דרך, חינוך, ערכים, דוגמה אישית ואמירת האמת ללא מורא, הם שיולידו מנהיגות ראויה.
- יובל דיסקין הוא ראש שב"כ לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
