גם לשמאל יש דרישות מיוחדות מנשים
שתי נשים ביקשו להוביל את השמאל הציוני לבחירות. אחת מהן כבר לא תעשה זאת. כרגיל, שופטים אותן לפי סטנדרטים שאיש לא יעז לדרוש מגברים
אני שומעת מה אתם אומרים על סתיו שפיר ועל תמר זנדברג. אתם שמאלנים וליברלים. אתם מאוד בעד נשים ואתם מודים שלנשים ממש קשה בפוליטיקה. אבל עדיין כשאתם מדברים עליהן אני לא יכולה שלא לשמוע במנגינה ששופטים אותן אחרת, שהן כמעט לא יכולות לצאת בסדר, שהן תמיד חסרות משהו, והמשהו הזה תמיד ממש חשוב. זו לא התבכיינות - זו הצפה של מציאות שכדאי שנתבונן בה כי היא מעצבת ותמשיך לעצב את מקומן של נשים בפוליטיקה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
שמעתי אתכם אומרים את זה גם על "זהבה" ועל "ציפי" רגע לפני שיצאו מהמעגל ומאז חסרות לרבים כל כך. "הקול שלה מעצבן", "היא נסיכת קרח", "הדיבור שלה כועס מדי", "היא לא נוגעת באנשים", "אנשים לא ילכו אחריה", "היא טובה לזה אבל לא טובה לזה", "אין לה סכין בין השיניים".
מעט מאד נשים הגיעו להוביל מפלגה בישראל. למעשה שבע נשים כיהנו בראש מפלגות שנבחרו לכנסת: רחל כהן מגן, גולדה מאיר, שולמית אלוני, ציפי לבני, שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ותמר זנדברג. ככל שהן היו יותר בעין הציבור, ככל שביקשו לעצמן מקום, כך הן עיצבנו יותר.
שתי נשים ביקשו להוביל את מפלגות השמאל הציוני של ישראל לקראת הבחירות בספטמבר. אחת מהן כבר לא תעשה זאת בקדנציה הנוכחית. שתיהן ראויות, אמיצות, חרוצות ובעלות תפיסת עולם מגובשת. שתיהן בחרו בקריירה של שירות הציבור וסללו את דרכן לשם בעצמן, לא הוצנחו, לא על גבו של אף אחד אחר. הן פקדו והובילו אנשים, השמיעו קול, ניסחו תוכניות, נאבקו על נושאים שבחרו לקדם, ניסחו חקיקה, יצאו והוציאו אנשים לרחובות, הגישו עתירות, הופיעו בתקשורת, ניצחו על מהלכים פוליטיים, בנו קואליציות ויירטו יריבים מבית ומחוץ. בקיצור, עשו פוליטיקה. ועדיין, נדמה שזו בדיוק הבעיה שלהן.
בדומה למשוואה הישנה של גבר-גבר לעומת אישה מופקרת, כך, ככל שאשה מלכלכת את הידיים בפוליטיקה, ולתפקיד יו"ר נדרש לכלוך יתר, כך זה נזקף לרעתה. מה היא חושבת לעצמה שהיא שמה עצמה את ככה על הפוסטרים? אם היא פישלה זה סוף העולם, וההתנצלות שלה מעידה על חולשה במקום על חוזקה. אם יש לה הופעות ציבוריות חזקות אז היא טובה להופעות, אבל לא למהלכים מאחורי הקלעים. אם אין לה הופעות חזקות, אז היא הססנית ולא בקיאה בפרטים.
כולנו - גברים ונשים - שופטים נשים בצורה אחרת ומחמירה. אם הן דוחפות את עצמן קדימה, כפי שנדרש מנבחר ציבור, אז הן סוליסטיות ש"לא יודעות לעשות חיבורים". אם הן בגובה העיניים, אז הן לא מרשימות ולא משדרות עוצמה. אם הן עובדות יום ולילה אז אין להן חיים או שהן מפקירות את הבית. אם הן עוסקות בתחבולות פוליטיות אז הן לא עוסקות בנושאים עצמם. אנחנו עוסקים באיך נשים נראות, מה הן לובשות ועם מי הן מסתובבות.
נשים הפנימו את הביקורת הזו, ולכן הרבה יותר קשה להן לפרוץ את הגבולות של עצמן. הן צריכות לגבור על הרבה יותר ריסונים עצמיים ועל הפנמה של דיכוי מגדרי. הן צריכות לגבור על החברותא של הבנים, שיודעת לתת תמיכה, הרבה יותר ממה שנשים יודעות לתת אחת לשנייה. לכן, נשים גם יותר רציניות, עובדות יותר קשה ופחות חוגגות את הניצחונות של עצמן.
סתיו שפיר ותמר זנדברג רחוקות מלהיות נבחרות ציבור מושלמות. הן הספיקו לטעות, לפגוע בשותפים ולאכזב חלק מהבוחרים שלהן. אבל האם עולה בדעתנו דמות של נבחר או נבחרת ציבור שלא עונה על ההגדרה הזו? לא חייבים לקרוא לזה ציד מכשפות, אבל תבחינו בכך שיש כאן מוסר כפול.
ואם אתם מאמינים בשוויון מגדרי - תשמרו על הביקורת שלכם עניינית, ולכל הפחות תודו בפני עצמכם, בשקט, בלילה, לפני השינה, שגם אתם חשים טיפ-טיפונת מאוימים מנשים.
- יעל פתיר היא מנהלת J Streetישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
מומלצים