בקובה הענייה חיים עד גיל 80. מה הסוד?
למדינה הסוציאליסטית, שהשכר הממוצע בה הוא 30 דולר בחודש, אין מה לקנא בתוחלת החיים במדינות העשירות: ממש עכשיו חיים בה 2,070 איש שחצו את גיל 100. האם זה החום, הרופאים או מיעוט המכוניות? המומחים מתקשים לקבוע, ולא פוסלים מניפולציה לצורכי תעמולה
דליה בריוס מביטה במראה ומורחת סומק ואודם – היא רוצה להיראות במיטבה בחגיגת יום ההולדת ה-102 שלה, שבה יקיפו אותה יקיריה. בריוס נמנית עם יותר מ-2,000 בני אדם בקובה הענייה שהגיעו לגיל 100 – עובדה המעוררת עניין בקרב מומחים.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
"אני לא מרגישה זקנה עד כדי כך", אומרת בריוס. "יש לי משפחה שאוהבת אותי מאוד ושעוזרת לי להרגיש טוב". היא נעה במיומנות בכיסא הגלגלים הממונע שלה כשבחיקה פטריסיה, בתה של הנינה שלה. רק שני נרות נתקעו בעוגת יום ההולדת של בריוס, והיא מכבה אותם בנשיפה לקול מחיאות הכפיים של כ-30 אורחים שהתאספו בחצר בניין בשכונת פלאיה בבירה הוואנה.
כשהייתה בשנות ה-60 לחייה אובחן לבריוס סרטן המעי הגס והרופאים אמרו שנותרה לה רק שנה לחיות. אבל היא ניצחה כנגד כל הסיכויים, וב-1993 עזבה את קובה, כשבאי היכה משבר כלכלי קשה, לטובת ארה"ב, שם חי בנה. שני עשורים אחר כך סבלה בריוס מכמה נפילות, והרופאים אמרו שלא תוכל עוד לחיות לבדה. בריוס, שמספרת כי כשהייתה צעירה הרבתה לרקוד ומעת לעת עישנה ושתתה, שבה למולדתה ועברה לגור עם נכדתה יוּמי, כיום בת 59.
בקובה, שבה גרים 11.2 מיליון תושבים, חיים כיום 2,070 בני אדם שמלאו להם 100 שנה ויותר, ותוחלת החיים במדינה היא 79.5 שנה. אלה נתונים שאינם נופלים מאלה של רבות מהמדינות העשירות יותר, וזאת למרות העובדה שהשכר הציבורי הממוצע בקובה עומד על כ-30 דולר בלבד לחודש.
מועדון ה-120
למדינה הסוציאליסטית, שבה טיפולי הבריאות חינמיים ומספרם של הרופאים גדול, יש כעת מסגרת שנקראת "מועדון ה-120", והיא מעודדת את האזרחים לשאוף להגיע לגיל המופלג הזה. "ביולוגית הוכח שבני אדם יכולים לחיות 120 עד 125 שנה", אומר ראול רודריגז, רופא ונשיא "מועדון ה-120", שהוקם בשנת 2003 על-ידי רופאו האישי של השליט פידל קסטרו. לדברי רודריגז, המועדון מנסה לקדם סגנון חיים בריא לכולם, מפני שזו הדרך היחידה להגיע לגיל שכזה.
הזקנים מקבלים בדרך כלל דמי פנסיה של עשרה דולרים בחודש בלבד, אבל הממשלה הקימה רשת קפיטריות המשרתת את מי שאינם יכולים להסתפק בכסף המועט הזה גם אם הם נעזרים בבני משפחתם החיים בחו"ל. לאלה שהגיעו לגיל 100 שמורה תשומת לב מיוחדת והם זוכים לכבוד רב.
"אנחנו מנסים להעניק להם טיפול מיוחד", אומרת אלינה גונזלס מורו, מהמרכז לחקר אריכות הימים. "כל התושבים בהוואנה שהגיעו לגיל 100 יכולים להתקשר אלינו אם יש להם בעיה בריאותית כלשהי ומומחה לגריאטריה יגיע אליהם מיד".
היא נתנה לי הכול, עכשיו תורי
ריגוברטה סנטובניה, שמפתיע לגלות כמה חלקות הן פניה ושמבט שובב ניבט מעיניה, הגיעה בינואר האחרון לגיל 102. "לא חשבתי שאגיע לגיל הזה, והנה אני כאן", היא אומרת, יושבת נינוחה בספה.
סנטובניה הולכת מהר אף שהמקל שבו היא נעזרת עשוי היה לרמוז אחרת, ועד לאחרונה עדיין בישלה. הרופאים יעצו לה לחדול מכך. היא הפסיקה גם לתפור, אבל עדיין מסוגלת להשחיל חוט למחט וקוראת את העיתון מדי יום בלי להשתמש במשקפיים. מה הסוד שלה?
"אני מאוד מוכוונת-משפחה – אני אוהבת את הילדים שלי, את הנכדים שלי, את ששת הנינים שלי. מעולם לא הייתי לבד", היא מסבירה. סנטובניה חיה בשכונת ודאדו עם נכדה ובתה בת ה-68 רגלה, המטפלת בה. "זו החובה שלי כי היא נתנה לי הכול", אומרת רגלה. "עכשיו אני צריכה להודות לה על-ידי כך שאטפל בה".
היא בטוחה שאמה תגיע לגיל 120. "סבתא רבתא שלה נמנתה עם העבדים, וכנראה דמם של עבדים חזק יותר – לכן היא המשיכה זמן רב כל כך".
זה קרה בברית המועצות
מומחים מתקשים מעט להסביר מדוע קובנים חיים זמן רב כל כך. "רשתות התמיכה המשפחתיות נוטות לעזור להאריך חיים, ואנחנו רואים את זה גם ביפן", אומר רוברט יאנג, מומחה מארה"ב. גם מזג אוויר חם תורם לכך, אבל לדברי יאנג, ייתכן שקובה אינה מספרת את כל האמת – הטענות שתושביה חיים יותר עשויות להתברר כמיתוס שנוצר למטרות תעמולה.
וינסנט ג'לוסו, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת קינג בקנדה שחיבר מאמר בנושא עבור אוניברסיטת אוקספורד, מציין שהרופאים בקובה צריכים לעמוד במטרות המוצבות להם – או לשאת בעונש. הוא מעלה גם את האפשרות שהנתונים עוברים מניפולציה כפי שקרה בברית המועצות. מניפולציה שכזו עשויה להיות למשל רישום של תינוקות מתים כמי שמתו לפני הלידה כדי לא לפגוע בנתון הכללי על שיעור התמותה – דבר שיפגע בנתון תוחלת החיים הממוצעת בקובה.
כך או כך, אומר ג'לוסו, גם במקרה הגרוע ביותר של מניפולציה, קובה היא עדיין מקום עם תוחלת חיים ארוכה ביחס להכנסה שלה. לדבריו את התעלומה אפשר להסביר בעזרת גורם משמעותי אחר: הבעלות על מכוניות מצומצמת בקובה, ולפיכך יש פחות תאונות דרכים. גם הקצבת המזון במהלך המשבר הכלכלי של שנות ה-90, שעזרה למנוע סוכרת, יכולה להיות גורם לכך.
"קובה פועלת היטב בכל מה שקשור להשארת התושבים בחיים", אומר ג'לוסו, "אבל אם תציע לקובנים את האפשרות לחיות עוד שנה אחת או למשל לקבל שכר גבוה יותר או חינוך שונה – במה אתה חושב שהם יבחרו?".
לפנייה לכתב/ת 
