מה יוצרי "צל של אמת" לא מספרים לכם
כמי שכתב ספר על רצח רחל הלר התראיינתי לסדרה, אך רוב דבריי הושמטו. אולי כי התיאוריה של היוצרים מחוררת, והם הסתפקו בפירוטכניקה טלוויזיונית
בסוף השבוע שודרה בערוץ 8 ב"הוט" העונה השנייה של תוכנית התחקירים הפלילית "צל של אמת", שעסקה הפעם בצעירות שנרצחו בכביש החוף בשנות ה-70 וה-80. הטענה המרכזית של היוצרים היא כי האסיר שלמה חליווה, שהורשע באונס ורצח החיילת אורלי דובי ב-1983, עשוי להיות גם רוצחה של החיילת רחל הלר ז"ל.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
בעונה הראשונה של הסדרה טענו יוצריה כי רומן זדורוב הוא לא רוצחה של הילדה תאיר ראדה אף שהורשע במעשה. הם הפנו אצבע מאשימה כלפי צעירה עם עבר פסיכיאטרי שלדברי החבר שלה לשעבר הודתה בפניו ברצח. מאז נדחו כל הניסיונות לבקש משפט חוזר, הצעירה ש"הודתה" ברצח הכחישה, והמשטרה לא מצאה שום ראייה של ממש שיקשור אותה אליו. אני חושש שזה מה שעומד לקרות ליוצרי הסדרה גם בעונה השנייה, העוסקת ב"רוצח כביש החוף".
הפרשה הזו מוכרת לי היטב משום שכתבתי ספר על רצח של רחל הלר, כתולדה של עבודה אקדמית, בעת שהייתי דובר משטרת ישראל. לרשותי עמדו תיקי החקירה וראיינתי את החוקרים שהיו בצוות החקירה. הייתי משוכנע אז שעמוס ברנס הוא הרוצח, בעיקר בשל האותנטיות של ההודאה שנתן. היא נכתבה בכתב ידו, והשופט העליון חיים כהן פסק - כאשר דחה את הערעור שהגיש ברנס: "על פני לשונה של הודאה זו ניכרת זעקתו של מי שמצפונו רודף אותו ומצליף לו".
לאחר פרסום הספר נודע שברנס נחקר בלילות וגם ספג סטירה מקצין משטרה, מעשים שהשוטרים הכחישו בבית המשפט. בעקבות זאת דרש קצין משטרה לשעבר בשם עזרא גולדברג משפט חוזר. גם השופט כהן הצטרף לבקשה זו, משום שהשקרים והאלימות שננקטה עוררו בו ספקות.
למרות זאת, היועץ המשפטי לממשלה ושופטי העליון סרבו לבקשה משום שלא ראו בממצאי עזרא גולדברג "ראיה חדשה" המצדיקה אותו. ב-2002 אישרה השופטת דליה דורנר משפט חוזר לאחר ששונה החוק המחייב הצגת ראיה חדשה לצורך קיומו. הפרקליטות הודיעה כי אינה מצליחה למצוא את תיקי החקירה עקב הזמן הרב שחלף, ובית המשפט המחוזי בתל אביב החליט על "זיכוי אילם" והבהיר כי אינו פוסק בכך אם ברנס אשם או לא.
למרות כל התהפוכות שעברה הפרשה, עדיין נותרתי בדעתי שברנס ביצע את הרצח. פגשתי אותו בכלא ולא נראה לי סביר שבחור כה חסון, מדריך קרטה, היה מודה ברצח שלא ביצע בעקבות סטירה שקיבל מחוקר ושלושה לילות ללא שינה, כפי שטען בבית המשפט.
מה שמהווה בעיניי את ה"אקדח העשן" לכך שברנס כתב את הודאתו במו ידיו, והיא לא הוכתבה לו, היא עדותו של סימון אבוטבול. מדובר בשוטר שהיה בצוות החקירה של רצח הלר, אשר חזר בתשובה ב-1995 ומצפונו הפריע לו. הוא התייצב בתחנת משטרה ומסר עדות שלפיה שיקר בבית המשפט כשאמר שברנס לא נחקר בלילות ולא ספג סטירה.
יחד עם זאת הוא הקפיד להמשיך לטעון שברנס כתב את ההודאה מרצונו והיא לא הוכתבה לו על ידי החוקרים. בהודאה הזו היו פרטים מוכמנים שרק הרוצח, מלבד החוקרים, ידע עליהם. זהו פרט מכריע בעיניי לגבי אשמתו. גם אבוטבול סבור שברנס הוא הרוצח. יש להתייחס לעדותו זאת באמינות רבה, משום שלמעשה הוא הודה במשטרה בביצוע עבירה פלילית, כך שאין סיבה כי ישקר לגבי הפרט הזה.
את תיאור המקרה הזה העליתי בראיון לתוכנית "צל של אמת" והוא הושמט משום מה. אולי זה הפריע לזרקור שהופנה כלפי שלמה חליווה, שהוצג בתוכנית כחשוד ברצח רחל הלר. חליווה הוא אנס ורוצח מתועב שראוי לכל האשמה שתופנה כלפיו, אבל המעורבות שלו ברצח הלר היא בלתי סבירה מבחינת הנסיבות המופיעות בתיק החקירה.
גופתה העירומה של הלר התגלתה בחולות קיסריה, מלבד סנדל עם עקב גבוה על רגלה האחת. לפי עדות חברתה היא שאלה ממנה את נעלי העקב האלה כמה ימים קודם כדי להיפגש עם ברנס הגבוה ממנה. לא סביר שהיא יצאה לחפש טרמפים לביתה בבת ים כשהיא נעולה בעקבים ולא בסנדלים שטוחים כפי שעשתה בעבר. אין שום עדות של ממש שמישהו ראה אותה יוצאת לבדה מבית רוטנברג (המקום שבו שהתה בחיפה באותו ערב) ומחפשת טרמפים.
חליווה היה במועד הרצח בכלא. מכיוון שלא נמצא הרישום לגבי חופשותיו מן הכלא, משאירים יוצרי הסדרה את האפשרות שיצא באותו יום כפתוחה. איך נפגשו השניים, אם אין כל ממצא שלפיו רחל הלר נסעה בטרמפים באותו יום? אין אפילו ניסיון להסבר.
לפי הודאתו של ברנס במשטרה, הוא זה שנפגש עם הלר בערב הרצח והציע לה טרמפ מבית רוטנברג לביתה. לדבריו, בדרך הם עצרו וירדו להתעלס בחולות קיסריה. לפי בדיקה של החוקרים עם חברותיו של ברנס הוא התקשה בקיום יחסי מין מלאים, ואכן, לפי הבדיקה הפתולוגית, הלר לא נאנסה אלא קוים עמה מגע חיצוני. עובדה זו לא מתאימה לדרך שבה חליווה אנס את קורבנותיו.
ומדוע ברנס רצח אותה? לפי הודאתו במשטרה הלר לגלגה עליו ומשום כך הוא הכה בראשה באגרופו והימם אותה. לאחר מכן נבהל וחנק אותה בחזייתה. פרט זה היה מוכמן ולא פורסם ברבים ורק הרוצח והחוקרים ידעו אותו. אם נקבל את גרסת החוקר אבוטבול שחזר בתשובה, שברנס כתב את הודאתו מרצונו, הרי הוא זה שרצח אותה.
סגן-ניצב חנא חדד, אחד החוקרים הטובים במשטרה באותה עת וראש הצוות הראשון שחקר את הפרשה, קבע שמדובר היה ב"רצח בלטיפה". גופתה של הלר הייתה נקייה משריטות ולא היו עליה שום סימני מאבק, כך שלטענתו היא הכירה את האיש שנמצאה אתו.
חליווה היה זר לה, אז מדוע שתסכים ללכת עמו מרצונה למקום המרוחק עשרות מטרים מן החוף, אם אכן היה מפגש תיאורטי ביניהם?
הגרסה שלפיה חליווה הוא רוצח כביש החוף, שגם חשוד ברצח הלר, מחוררת כמו גבינה שוויצרית. היוצרים השתמשו בפירוטכניקה טלוויזיונית מרהיבה כדי לחפות על דלות ההוכחות שבידיהם. יש להם בסדרה הרבה מאוד היצ'קוק ומעט מדי אילנה דיין. התוצאה: במקום צל של אמת קיבלנו צל גדול על האמת.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "רצח רחל הלר – אנטומיה של חקירה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com