צומת עזריאלי נחסם במחאת הלומי קרב: "רוצים את מה שמגיע לנו"
כמה עשרות בני אדם מחו על הפיצויים שלטענתם אינם מקבלים מהמדינה: "אף אחד מאיתנו לא התגייס עם עורך דין. עכשיו אנחנו כאן ואנחנו רוצים שיחזירו לנו את מה שלקחו מאיתנו"
שבועיים אחרי מחאת הקהילה האתיופית ושבוע אחרי מחאת ההורים, נחסם בצהריים (א') צומת עזריאלי בתל אביב פעם נוספת, כחלק מהפגנה של הלומי קרב במחאה על פיצויים שלטענתם אינם מקבלים כדין. בהפגנה, שנמשכה כשלוש שעות, השתתפו כמה עשרות בני אדם, שערכו טקס הלוויה מדומה עם ארון להלומי הקרב, וטענו כי המדינה מזניחה את הטיפול בהם ובבני משפחותיהם.
"אף אחד במדינה לא התגייס עם עורך דין", אמר משה בן לולו, הסובל מצלקות שריפה בכל גופו בעקבות קרב שבו לקח חלק במלחמת יום כיפור. "הייתי בבית חולים שנה וחצי ובסוף יצאתי עם 19% נכות. אנחנו משלמים מיליוני שקלים בכדי לקבל נכות. במקרה שלי עקבו אחרי גרושתי בניסיון לברר אם אני אכן סובל ממוגבלות. עכשיו אנחנו כאן ואנחנו רוצים שיחזירו לנו את מה שלקחו מאיתנו".
המפגינים משתייכים לעמותת "ההלם והקרב" אשר מורכבת מחיילים לשעבר שנפצעו בשירות הסדיר ובשירות המילואים. המחאה התעוררה משום שלטענתם המדינה הפקירה אותם ולא העניקה להם פיצוי על הנזקים שנגרמו להם בעת השירות או על אובדן כושר העבודה. לדבריהם, התרסקות נפשית הובילה אותם גם להתרסקות כלכלית: רבים פוטרו מעבודותיהם, ואלה שהחזיקו בעסק עצמאי לא יכלו להמשיך ולתפעל אותו. בנוסף, הם מציינים שחייהם של הסובבים אותם השתנו ללא היכר והם נדרשו לא אחת לטפל בהם בשל מצבם.
צומת עזריאלי, היום:
הם מבקשים מהמדינה לקדם רשת ביטחון כלכלית וטיפולית עבור הלומי הקרב, שתכלול בין היתר הקמת מרכז שיקום מקיף להם ולבני משפחותיהם.
שוקי גלבוע (34) מקריית ארבע שאיבד בין היתר את הראייה בעינו הימנית במהלך מפגש עם מחבל, סיפר כי מעל לפגיעה הפיזית ניצבת הפגיעה הנפשית: "זו התמודדות נפשית קשה שעיקרה היא במלחמה מול הממסד. באגף לשיקום עובדים יש אנשים מדהימים, אבל אין להם את הכלים המתאימים לעזור לנו, וכל דבר מצריך בירוקרטיה. להיות הלום קרב זה לחיות בדופק אחר. הילדים מתרחקים ממך ואתה מנסה לשמור על המשפחה".
יערית אשכנזי, שבעלה הלום קרב ממבצע צוק איתן, הגיעה להפגנה עם אורלי זוהר שאיבדה את בעלה. "העסק שלנו קרס והילדים עברו חוויות מטלטלות שעד היום אנחנו משלמים עליהם", סיפרה אשכנזי. "אנחנו רוצים שיראו את הפגיעה הקשה שלנו. בעלי הפך אדם עצבני. יש ימים שהוא בכעס מתמיד ומסומם לגמרי מתרופות והילד שלי צריך להיות עד לזה יום יום. אחרי שחזר משדה הקרב אנו נדרשים לקרב נוסף ופשוט מוציאים לנו את המיץ".
זוהר הגיעה להפגנה יחד עם שני ילדיה הקטנים על מנת להביע את תמיכתה: "הבעלים שלנו חזרו מתים, במקרה שלי באמת ובמקרים אחרים הם פשוט מתים מהלכים. למה אני צריכה להרגיש כמו נטל ולכתת את רגליי בכנסת בוועדות? זו פשוט בושה וחרפה למדינה".
ח"כ אופיר סופר (איחוד מפלגות הימין) הגיע להפגנה וסיפר שהוא הלום קרב מאז 1976. לטענתו, אחת הבעיות שלו ושל חבריו היא ההכרה שלהם עצמם בפציעה: "אני חושב שלנו כמפקדים ולמשרד הביטחון יש אחריות להגיע לפיתרון הולם. קפצנו עשרות מונים בטיפול בהלומי קרב, יש מודעות וצריך להגיד מילה טובה, אבל חובה עלינו לגרד את האנשים שנמצאים יום אחד למעלה ויום אחד למטה. אם נצטרך חקיקה נעשה זאת".
לפנייה לכתב/ת 
