המרה? זה לא עובד, זה לא מוסרי, זה מסוכן
הטיפול לשינוי נטייה מינית שבו תומך השר פרץ לא מוכר על ידי הפסיכולוגיה, יש לו תוצאות הרסניות והיעילות שלו ממילא מפוקפקת. הסערה בעיני הפסיכולוג
ההצהרה שהשמיע אתמול (שבת) שר החינוך רפי פרץ ולפיה אפשר לבצע טיפולי המרה בהומואים ולסביות, עוררה התנגדות עזה בקרב אנשי חינוך, טיפול ואף גורמים ממשלתיים. על פניו לא ברור על מה ההתנגדות? מהי הבעיה? הרי אם מישהו רוצה לשנות את הנטייה המינית שלו, זכותו, לא? אז הנה הבעיה, כלומר הבעיות, בדבריו של השר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
טיפולי המרה לא עובדים. סקירת הספרות המדעית של טיפולים המיועדים לשינוי נטייה מינית מלמדת שהם פשוט לא יעילים. היעדר התמיכה המדעית בטיפולי המרה מסוקר בניירות עמדה רשמיים של התאחדות הפסיכולוגים האמריקניים (APA) ושל הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
טיפולי המרה עלולים להיות מסוכנים. אינני יודע באילו טיפולים השתתף שר החינוך או באילו טיפולי המרה הוא תומך. עם זאת, מאחר שנטייה מינית אינה נתונה לשינוי חיצוני כל כך בקלות (אם בכלל), גם טיפולי המרה עדינים יחסית עלולים לכלול "טכניקות טיפול" קיצוניות ומכאיבות, כמו למשל מתיחת גומייה והצלפתה במפרק היד בכל פעם שמתעוררת מחשבה "אסורה". גם אם במקרה הטכניקה מצליחה לגרום לאדם שלא לחשוב על כך שהוא נמשך לבני מינו, המחיר הנפשי שלה גבוה.
טיפולי המרה נערכים גם בקטינים. ניסיונות רבים של טיפולי המרה נערכים בקרב נערים לא בגירים. הנער ההומוסקסואל נשלח לטיפול אצל מבוגרים (רבנים או אנשי דת אחרים) תוך הפעלת מכבש לחצים מהסביבה שממנה הוא לומד שהוא "לא נורמלי". גם כך, המחשבות האסורות מבחינה חברתית-תרבותית גורמות לו לתחושת פגימות, שנאה עצמית ולעיתים אף מחשבות אובדניות. הטכניקות ההתנהגויות הקיצוניות (אפרופו הצלפת הגומיה) רק מחמירות את תחושת התיעוב העצמי ומציבות את הנער בסיכון אובדני ממשי.
טיפולי המרה מניחים את קיומה של הפרעה נפשית. בעיניי הבעיה החמורה מכולן היא ש"המטפל הממיר" מניח שהומוסקסואליות היא בעיה שיש לסלקה. הנחה זו רומזת בעצם שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית. אבל הומוסקסואליות אינה נחשבת הפרעה נפשית בשום גוף פסיכו-רפואי רשמי כבר משנות ה-70 של המאה הקודמת. כאשר שר החינוך של מדינת ישראל מסביר לנו שטיפולי המרה הם אפשריים, הוא מבליע טענה שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית ובכך הוא פוגע באלפי בני נוער שמתחנכים תחתיו.
כדי לתאר מה מרגיש נער הומוסקסואל בעקבות דבריו של השר פרץ, חשבו לרגע מה הוא עובר עם כניסתו לגיל ההתבגרות בחברה הטרוסקסואלית סטריאוטיפית. בגיל כזה המשימה של כל נער, סטרייט או הומוסקסואל, היא לעצב לעצמו זהות אישית מגובשת, להכיר בתכונות שמייחדות אותו וללמוד לקבל את עצמו כפי שהוא. עליו לפתח מה שפסיכולוגים אוהבים לכנות: תודעת "עצמי אמיתי".
הבעיה העומדת בפני הנער ההומוסקסואל היא שהאיסור החברתי להרגיש משיכה כלפי בני אותו המין הופך להיות מכשול בפני גילויו של אותו "עצמי אמיתי". המסרים שהוא מקבל מהחברה עלולים לגרום לו לחשוב שהגוף שלו "מקולקל" ומאוס, ולעיתים גם לתחושת אשמה קשה שמלווה בצורך להכאיב לעצמו באופן פיזי.
הנער ההומוסקסואל שגדל בחברה שמרנית במיוחד נמצא במצב בלתי אפשרי. אם הוא "נשאר בארון", הוא נדון ללופ אינסופי של השתוקקות מכאיבה, חשאיות, אשמה ושנאה עצמית, ואם הוא בוחר לצאת מהארון - עליו להתמודד עם מחנכים והורים מאוכזבים וכועסים, כמו גם עם חברים מלגלגים ולעיתים מתעללים.
כששר החינוך הנכבד מעביר לנער מסר שהוא פגום ושהוא צריך ללכת לתיקון באמצעות טיפול המרה, הוא מעצים את המלכוד הפסיכולוגי של הנער. הוא מוסיף לתחושת הדחייה שהנער חווה ודוחף אותו עוד יותר לתחושות של שנאה עצמית ודיכאון.
הומוסקסואליות היא אינה הפרעה נפשית, אבל כשדמות פוליטית וחינוכית כה בכירה שמתייחסת לחברי הקהילה באופן סטריאוטיפי ופוגעני, ושולחת אותם ל"תיקון", הדבר עלול לגרום להפרעה נפשית וליצור מצוקה פסיכולוגית חריפה בקרב נערים להט"בים.
לסיום כבוד השר, נתרגם עבורך שורה אחת: הַבֵּט בִּי, אֲנִי יְצוּר נִפְלָא, כְּלָל לֹא אִכְפַּת לִּי מֵהַטָּפוֹת הַמּוּסָר שֶׁלְּךָ!
- ד"ר יעקב אופיר הוא פסיכולוג קליני מומחה ועמית מחקר בטכניון ובאוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
