על המרה, ועוד נושאים שאסור לדבר עליהם
אנחנו מנהלים כאן מלחמת זהות כשכל צד מנסה לסתום לשני את הפה בניסיון להעלים אותו. הבעיה היא שאף אחד מהצדדים לא הולך לשום מקום
שר החינוך רפי פרץ(צילום: רפי קוץ)
כששר החינוך השיב בכנות לשאלת ההמרה בראיון שנערך עמו, הוא הציג את תפיסת עולמו שהיא אמונית ודתית על פי תורת ישראל. כרב הוא צריך להגיד מה דעת התורה בעניין. זה תחום ההתמחות שלו. טיפולי המרה הם לא התחום שלו - הצד הטיפולי באופן כללי הוא לא תחום ההתמחות שלו - ולכן הוא לא צריך להתעסק עם זה ובוודאי לא לדבר על זה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
את מי שפונה אליו לעזרה הוא יכול לחבק, לתמוך בו ולהפנות אותו הלאה לאנשי מקצוע שזה תחום ההתמחות שלהם. להבנתי זה בערך מה שהוא עשה, גם אם הסביר את זה בצורה לא מקצועית (עוד משהו שרבנים כנראה לא יודעים ולכן לא צריכים לעשות). אבל אם נניח רגע לרב רפי ונתייחס לסערה שהדברים שלו חוללו כאן, אז יש לנו ויכוח מהותי על תפיסת העולם שהרב רפי מייצג.
אנחנו מנהלים כאן מלחמת זהות על הנחות המוצא, כשכל צד מנסה לסתום לשני את הפה מתוך מחשבה שאם הוא יצליח - השני ייעלם. אז לא, הוא לא, אנחנו כאן יחד, תקועים כנראה לנצח זה עם זה, אחד עם השקפותיו המעצבנות של השני. ודווקא בגלל זה כדאי שנתחיל לשים לב לדרך שבה אנחנו מתנהלים.
עוד על סערת שר החינוך וטיפולי ההמרה:
במציאות הזו לא ייתכן שיש נושאים שאסור לדבר עליהם, ומי שלא הבין את זה ישלם מחיר יקר. לא ייתכן שיהיו נושאים שלפני שמדברים עליהם צריך לחשוב טוב טוב איך אומרים אותם. לא ייתכן שנפחד להגיד את האמת. ולא ייתכן שאבירי האמת והצדק, נושאי דגל הרגישות והליברליזם, יאפשרו לדבר בחריפות פוגענית על נושאים שרגישים לאחרים אך אותם הם לא מעניינים. הם יילחמו על זכותם של אלו להגיד את אשר על לבם. מי שיבחר לתקוף, לבזות או לפנות יתקבל בברכה. כי מבחינתם יש אנשים שאפשר לדבר עליהם בצורה מבזה ופוגענית ובוודאי לא לשלם על כך מחיר יקר.
ואם זה מתאפשר, אז מה יש לנו כאן חוץ מצביעות? יש לנו אנשים פגועים מאוד מצד אחד ואנשים פגועים מאוד מהצד השני שעסוקים במחזור הפוגענות ולא מוכנים לצאת מהמעגל הזה שלא מקדם אותנו. אם מה שאתה אומר פוגע בי, אז תסתום את הפה, שאני לא אשמע. האם זה משנה דעה או עמדה? לא, זה בעיקר מעקר את השיח, בדיוק כמו חוסר המוכנות לשמוע את מה שלא נאמר על פי הקודים של הפוליטיקלי קורקט שכבר מזמן הפסיקו לאפשר שיח כן מרוב שהם מסרסים אותו.
במציאות שבה אנשים לא מספרים מה הם חושבים באמת, אנחנו בוחרים ב"פלקטים" שעוצבו בידי יועצי תקשורת, פרסום ושיווק. במציאות שבה אנשים מפחדים לדבר, לא מתנהל דיון על נושאים נפיצים שבאמת מעסיקים אותנו כחברה. כולנו מפסידים כי במלחמה הזו אין מנצחים, יש כיפופי ידיים וסתימת פיות, ויש לנו שיח רדוד ואלים שלא מקדם אותנו לשום מקום.
החיים המשותפים שלנו בארץ הזו מחייבים אותנו להרבה סבלנות ובעיקר להקשבה. סתימת הפיות ההדדית, המתקפות והגינויים לא מאפשרים את זה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
תמר אסרף
צילום: אורות
מומלצים
