רפי פרץ ודומיו מוכרים אשליות להורי להט"בים
לפני שנים, כשיצאתי מהארון מול המשפחה, אמא שלי לא האמינה שאני בטוחה בזה. גם היא שמעה את האגדות על כאלה שאילפו אותם
אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)
במוצ"ש, קצת אחרי שהילדות נרדמו, הווטסאפ התחיל לרחוש בענייני הכותרות שסיפק שר החינוך הטרי רפי פרץ לגבי עמדתו בעד "טיפולי המרה". כשצפיתי בראיון הבנתי שדיבר בו אדם שלא מכיר את הנושא לעומק, שלא מודע להשלכות הנפשיות העמוקות וההרסניות של "אילוף" מחדש בעניין כה מהותי, ובפרט אדם שהיה לא רגיש מספיק לסוגייה שהיא דיני נפשות של ממש.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כרב בישראל (כפי שהדגיש בעצמו), מצופה ממנו לרגישות הזו לכל הפחות. כן, הוא בסך הכול אמר שאפשר להמיר. ניתן היה להסיק מהדוגמאות שהביא שהטיפול הזה עובד. אבל זהו, שלא. כל גורמי הטיפול המוסמכים (משרד הבריאות, איגודים מקצועיים בארץ ובעולם, פסיכיאטרים ופסיכולוגים) פרסמו ניירות עמדה שמבוססים על מחקרים וניסיון ששולל "טיפולי המרה" ללהט"בים. לא ניתן להמיר את הנטייה המינית של אדם, הם כולם טוענים בתוקף.
לפני הרבה שנים, כשיצאתי מהארון מול המשפחה, אמא שלי שאלה אותי אם אני בטוחה שאני לסבית. זה היה אחרי כמה שנים (!) שבדקתי עם עצמי "אם אני בטוחה", או אם אפשר אחרת. זו לא הייתה משובת נעורים או רצון להתנסות. אבל היה לי קשה לענות לה באופן נחרץ. היא לא רצתה לשמוע "כן, אני בטוחה", ואני לא רציתי להעציב אותה. אבל כן, הייתי בטוחה. בהחלט בדקתי, ביררתי, קראתי, למדתי והתייעצתי, ורק אחרי שהבנתי והשתכנעתי שהבנתי נכון, רק אז הייתי בטוחה.
אני פונה לשר החינוך ולתומכים ב"טיפולי המרה": בבקשה, הפסיקו למכור להורים שלנו אשליות. הפסיקו לספר לנו על התלמידים שהמרתם, כאילו יש מתכון סודי ומוצלח לזה. זה לא קובץ במחשב שממירים מסוג אחד לסוג אחר בכמה לחיצות כפתור. גם אני מכירה בוגרות אולפנה שנישאו לגבר ובוגרי ישיבות שנישאו לאשה, ומבחינתכם הם "מומרים מוצלחים", אבל העובדה שמישהו הקים משפחה במודל המקובל לא אומרת כלום על חיבוטי הנפש ועל הסבל הנפשי העמוק של חיים בחסר. סטרייטים יקרים, דמיינו את עצמכם במצב ההפוך.
סערת טיפולי ההמרה - טורים נוספים בערוץ הדעות:
- המרה? זה לא עובד, זה לא מוסרי, זה מסוכן
- על המרה, ועוד נושאים שאסור לדבר עליהם
- אסור לאמירה של פרץ לעבור בדממה מגזרית
אני יודעת כמה גם אנחנו הלהט"בים - וגם בני המשפחות שלנו - לעיתים רוצים להיאחז בתקווה אחרת, וכמה אחריות יש לאנשי הציבור שלפעמים מתוך חוסר ידע טועים ומטעים. הקשיבו בבקשה לעדויותיהם של נשים וגברים שהיו שם. שניסו. שעברו את הבירור העצמי הקשה הזה, אם מרצונם ואם בלחץ גורמי חינוך או המשפחות שלהם. הקשיבו לחוויותיהם – איך בשיטות של אילוף מחדש ניסו להפוך אותם למשהו שהם לא. הקשיבו להם לפני שאתם שולחים תלמידים לדרך של סבל ושנאה עצמית.
כמה התמזל מזלי שלא נתקלתי באנשי חינוך שניסו "לתקן" אותי, ועל אף זאת כמה קשה היה לי להתמודד "רק" עם האכזבה שחוו הקרובים לי ועם סוד שהחזקתי שנים בשל כך.
אי אפשר לפטור בני נוער ב"זה יעבור לכם", ב"עוד לא פגשת את החצי השני המתאים". זה לא מוסרי. זה גם לא הוגן להשתמש בשיח הלכתי. אני שומעת מתבגרים מסביבי שעדיין מקבלים את המסרים האלה בבתי הספר. אני שומעת מורים בישיבות התיכוניות שמעבירים מסר שלהיות להט"ב זה אסור. ההלכה מאוד ספציפית לגבי מה אסור ומה מותר: לאהוב מותר, לחיות יחד מותר, להקים משפחה מותר.
תשאלו כל רב על הפן ההלכתי של הדברים הללו ותופתעו מהתשובות. אני לא מבקשת להתיר את מה שאסור. אני מבקשת חמלה והקשבה. אינני מכירה אחת מחברותיי שלא התחבטה בשאלה איך לא להיות שונה. מה שצריך להתברר – שייעשה במקצועיות ולא בשרלטנות.
הקב"ה ברא אותנו בצלמו, אבל לא באופן אחיד. גם ההתמודדות עם אתגרי החיים שלנו איננה אחידה. יש כמה דרכים נכונות. יש פנים רבות לאהבה.
- אילה ריפלר היא פעילה וחברה בבת-קול - ארגון לנשים ביסקסואליות, טרנסיות, קוויריות ולסביות דתיות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אילה רייפלר
מומלצים
