"בוריס הליצן" מבטיח להיפרד מאירופה, בכל מחיר
"טראמפ הבריטי" בדרך לדאונינג 10: לפי הסקרים בוריס ג'ונסון ייבחר השבוע לראש ממשלת בריטניה, והוא מבטיח לשים סוף לפארסת הברקזיט. מימיו כעיתונאי שדיווח על "בננות ישרות" ופוטר כי המציא ציטוט, ועד כהונתו כראש העיר הכריזמטי של לונדון: הכירו את האיש שמגדיר עצמו "ציוני נלהב"
9 באוגוסט 2011. המהומות שפרצו בלונדון בעקבות ירי של שוטר בצעיר שחור התפשטו כבר לאזורים אחרים בבריטניה, אבל רק אחרי שלושה ימים חזר ראש העיר מהחופשה שלו, וביקר באזורים שנפגעו מהתפרעויות ומבּיזה. כשנתקל בתושבים זועמים, הוא מיהר לאחוז במטאטא כמתכוון לסייע להם בניקוי ההריסות – וקריאות הזעם הפכו במהרה לתשואות.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
זו רק דוגמה אחת לקסמו האישי של בוריס ג'ונסון, אחד הפוליטיקאים היחידים בממלכה שהאזרחים הבריטים נוהגים לכנותם בשמם הפרטי בלבד. הוא גם אחד המפלגים ביותר בה – כמי שהוביל ב-2016 את המחנה התומך בברקזיט, כלומר הפרישה מהאיחוד האירופי, לניצחון במשאל העם. ובכל זאת, גם אם הוא שנוי במחלוקת, אפילו מבקריו של ג'ונסון יסכימו שלאיש הכריזמטי והצבעוני הזה – שעשוי להפוך ביום שלישי הקרוב לראש הממשלה ולהוביל את בריטניה באחת התקופות הגורליות בתולדותיה – יש סיכוי לסחוף את דעת הקהל ולהיות זה שישים סוף לטלטלת הברקזיט, שהפילה כבר שני ראשי ממשלה.
כבר בצעירותו פיתח ג'ונסון בן ה-55 את דמות המוקיון המפוזר, זה שנתקע על כבל בעודו מנופף בדגלונים ומבקש בצעקות סולם, זה שמסתובב לעוזרו ושואל בבלבול "מה המדיניות שלי בנוגע לסמים?" וזה שבפליטות הפה שלו מעורר לא פעם סערות. אבל מכריו מספרים שמאחורי התדמית, שלה תורמת רעמת השיער הבלונדיני שעודדה את ההשוואה לנשיא האמריקני דונלד טראמפ, מסתתר דווקא אדם חרוץ, רציני וחדור מטרה.
אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ג'ונסון צפוי להחליף השבוע את תרזה מיי בדאונינג 10. מי שיקבעו זאת הם 160 אלף חברי המפלגה השמרנית, שמצביעים בימים אלה בפריימריז. מי שייבחר לראש מפלגתם יהפוך אוטומטית לראש הממשלה.
לפי כל הסקרים, ג'ונסון הוא הפייבוריט המובהק לניצחון במרוץ. הוא הכריז שיוציא את בריטניה מהאיחוד בכל מחיר, עם או בלי הסכם עם האיחוד על תנאי הפרישה. "זה להיות או לחדול", אמר. מולו מתמודד שר החוץ ג'רמי האנט, שמבטיח גם כן לפרוש – אך הצהיר שאם לא יצליח להגיע להסכם עד מועד הפרישה הנוכחי, 31 באוקטובר, יבקש דחייה.
כור היתוך של אדם אחד
ג'ונסון נולד ב-19 ביוני 1964 בניו יורק, בשם אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסון, למשפחה בריטית אמידה. סבא רבא שלו מצד אביו היה טורקי-חילוני שכיהן כשר בממשלת האימפריה העותמנית. מצד אימו, ג'ונסון הוא נין של רב יהודי מליטא. בשל שורשיו המגוונים, כינה עצמו "כור היתוך של אדם אחד". בני משפחתו מכנים אותו "אל", אך בצעירותו אימץ לעצמו את שמו האמצעי. על האזרחות האמריקנית ויתר לפני שלוש שנים, כאות לנאמנותו לממלכה.
את המקום שממנו הוא מבטיח לנתק את בריטניה, בריסל, ג'ונסון מכיר היטב. משפחתו נדדה כמה פעמים לצורך עבודתו של אביו סטנלי, לימים חבר פרלמנט כמו בנו הבכור. לבירת בלגיה עברו כשהיה בן 9, אחרי שהאב התמנה לאחד הנציגים הבריטים הראשונים במוסדות האיחוד האירופי. לפי אחותו רייצ'ל, הייתה זו תקופה לא קלה. נישואי ההורים התפרקו, האם שרלוט חוותה משבר נפשי ולאחר כמה שנים הילדים נשלחו לפנימייה באנגליה.
בצעירותו גילה ג'ונסון חיבה ללימודיים קלאסיים, ועד היום הוא מרבה לעטר את לשונו בביטויים מלטינית. את השכלתו הגבוהה רכש באוקספורד. הוא גילה שם ערמומיות פוליטית – והתחזה לאיש שמאל כדי להיבחר לראש אגודת הדיבייט המקומית. שנתיים מתחתיו למד דייוויד קמרון, ושניהם היו חברים ב"בולינגדון קלאב", מועדון יוקרתי לבנים בלבד. חבריו היו מתפרעים במסעדות, ולאחר מכן משלמים על הנזקים.
בננות ישרות, מכות לעיתונאי
לאחר לימודיו פתח ג'ונסון בקריירה עיתונאית. מעבודתו הראשונה, ב"טיימס" הלונדוני, הוא פוטר בגלל שהמציא ציטוט. ב-1989 שב לבריסל, כשליח ה"טלגרף". משם שלח ג'ונסון סיפורים סנסציוניים, אך מפוקפקים, שתיארו את האיחוד האירופי כמפלצת ביורוקרטית. הוא דיווח למשל על איסור מכירת בננות ישרות, על כוונה להסדיר את גודלי הקונדומים או על הגדרת חלזונות כסוג של דג. מבקריו טענו שעודד בכך את ההתנגדות בציבור לאיחוד, שנים לפני שעשה זאת כפוליטיקאי. "כל מה שכתבתי היה כמו להשליך אבנים מעבר לגדר של הגן. שמעתי את קול ההתרסקות הנהדר מהחממה בדלת ליד, שם באנגליה", סיפר ל-BBC ב-2005. "זה נתן לי תחושה מוזרה של כוח".
גם מהטלגרף הוא כמעט פוטר. ב-1990 הגיעה לידי העיתון הקלטת שיחה שלו עם חבר, שביקש לתקוף עיתונאי שחקר אותו. ג'ונסון התבקש לתת את הכתובת של העיתונאי, והשיב שיעשה זאת. בסופו של דבר לא סיפק את הכתובת, והעיתונאי לא הותקף. עורך העיתון בחר להסתפק בנזיפה.
מסוף שנות ה-90 התפרסם בהופעותיו הרבות בתוכניות טלוויזיה, אליהן הוזמן שוב ושוב בזכות דמותו המשעשעת. ב-2001 נבחר לפרלמנט, אך התעקש להמשיך בעבודתו כעורך המגזין השמרני "הספקטייטור". הוא הביע דעות ליברליות יחסית לשאר חברי מפלגתו בנושאים חברתיים, ותמך למשל בזכויות להט"ב.
אבל זה בוריס
יותר מכול, ג'ונסון זכור כראש העיר של לונדון, תפקיד שאליו נבחר ב-2008. הניצחון בעיר שבה רוב מוצק לשמאל מעניק לו יתרון גם כעת, והשמרנים סבורים שהוא יכול להגדיל את כוחם ולהביא קולות מימין ומשמאל. כראש עיר, רוב הישגיו המשמעותיים לא היו באמת שלו. הוא החזיר לחיים את האוטובוס הדו-קומתי האדום, מסמלי לונדון, אך אולימפיאדת 2012 הייתה ההישג של קודמו. גם שירות השכרת האופניים שנכנס בתקופתו למרכז העיר (וכונה "אופני בוריס") היה רעיון של קודמו. עם זאת, הוא נבחר שוב לתפקיד ובסך הכול זכור כראש עיר טוב.
ג'ונסון התלבט רבות לפני שהכריז על תמיכה בברקזיט, כלומר הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי, לקראת משאל העם בנושא שנערך ב-2016. הוא כתב שני טורי דעה, אחד נגד והשני בעד – ופרסם רק את השני. הוא הדגיש בו שהוא מעוניין ביחסים טובים עם האירופים, וכתב בבדיחות: "אני רוצה קהילה אירופית שבה אפשר ללכת ולזלול קרואסונים, לשתות קפה נהדר, ללמוד שפות זרות ולעשות אהבה עם נשים זרות". בהמשך הקמפיין התבטא בטון חריף יותר, השווה בין האיחוד האירופי לבין אדולף היטלר, וטען שמטרת האיחוד היא ליצור מדינת-על כפי שהייתה מטרתם של מנהיג גרמניה הנאצית וקיסר צרפת נפוליאון בונפרטה.
מבקריו של ג'ונסון סבורים שהוא לא באמת האמין כי לברקזיט יש סיכוי, ושעשה זאת משיקולים פוליטיים. בין שהטענה נכונה או לא, ג'ונסון הפך לפנים של מחנה הברקזיט. הוא הסתובב ברחבי הממלכה באוטובוס אדום, שעליו התנוססה ההבטחה המפורסמת להחזיר 350 מיליון פאונד שבריטניה משלמת לאיחוד בכל שבוע. זהו נתון מטעה, שכן הוא מתעלם מההחזרים שמקבלים הבריטים. מתנגדיו ניסו להוקיעו, אך מאמציהם העלו חרס. "בוריס הוא מר טפלון", כתב פעיל במחנה ההישארות. "כמעט כל הנשאלים בבדיקה שנערכה מצאו אותו מצחיק ומהנה; חלק לקחו אותו ברצינות, חלק לא; אבל כולם התייחסו בביטול לטעויות ולפליטות הפה שלו בכך ש'אבל זה בוריס'. הוא נתפס כמזויף, אבל בצורה נבונה".
כשהברקזיט אושר להפתעת הכול במשאל העם, ג'ונסון סומן כיורש המובהק של דייוויד קמרון, שהתפטר מראשות הממשלה. בגידת שותפו להובלת הברקזיט, מייקל גוב, שחשק בעצמו בתפקיד, סיכלה את המהלך והביאה להכתרת תרזה מיי. היא הפתיעה רבים כשבחרה למנות את ג'ונסון לשר החוץ שלה.
המשימה: איחוד השמרנים
ג'ונסון לא קיבל לידיו את העיסוק בברקזיט, ובתקופתו כשר חוץ התבלט בעיקר בפליטות פה. בין היתר פגע בסיכויים לשחרר אזרחית בריטית שהורשעה באיראן בריגול, נזאנין זגארי-רטקליף, אחרי שאמר בטעות כי הגיעה לשם כדי להכשיר עיתונאים. בטהרן הציגו זאת כהוכחה שהיא זממה להפיל את המשטר, וזגארי-רטקליף כלואה שם עד היום. במשבר הרעלת המרגל הרוסי סרגיי סקריפל, ג'ונסון זכה דווקא לשבחים. גורם דיפלומטי באירופה אמר לסוכנות הידיעות "רויטרס" שהוא פעל בחדרי חדרים כדי לקדם סנקציות בינלאומיות על רוסיה, שאותה האשימה לונדון בהרעלה. "הוא הראה שהוא יכול להשיל את דמות הליצן ולדון בעניינים במלוא הרצינות".
ביולי 2018 התפטר, במחאה על הוויתורים המופרזים לדעתו שנתנה מיי לבריסל במשא ומתן. "חלום הברקזיט גוסס, נחנק על-ידי ספֵק עצמי מיותר", הסביר אז. לפני כחודשיים גם מיי התפטרה, אחרי שנכשלה שלוש פעמים בניסיונה להשיג את אישור הפרלמנט להסכם שגיבשה עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה של בריטניה. מול גורל דומה עלול לעמוד ג'ונסון. יהיו לו רק שלושה חודשים להשיג את ההסכם המשופר שהבטיח – למרות שבבריסל הצהירו שלא יהיו מוכנים לפתוח מחדש את המשא ומתן. ג'ונסון ציין כי הוא עשוי להשתמש ב"תשלום הגירושים" שבריטניה אמורה להעניק לאיחוד – 39 מיליארד פאונד – כקלף מיקוח מול בריסל.
פרשנים בבריטניה מסבירים שכדי שג'ונסון יוכל להצליח, חשוב שיוכל לאחד את השמרנים. רבים מהם מתנגדים לביצוע הברקזיט בלי הסכם, מהלך שלדעת כלכלנים יגרום למכה קשה ולמיתון בבריטניה. "ההצלחה שלו תלויה בשאלה אם האיחוד האירופי מאמין שיש לו רוב", אמר גורם בממשל הבריטי. "הם לא האמינו שמיי יכולה להעביר את ההסכם ולכן לא התפשרו. אם הם יחשבו שבוריס יצליח, אולי הם ישנו את דעתם".
טראמפ, בגידות ושטיפת כלים בקיבוץ
ג'ונסון, כאמור, ניפק לאורך השנים אמירות פרובוקטיביות רבות, ומבקריו אף האשימו אותו בגזענות (אם כי חלקם, כמו קן ליווינגסטון מהלייבור שאותו הביס ג'ונסון בבחירות לראשות לונדון, הואשמו בעצמם באנטישמיות). בין היתר כינה אפריקנים בשם הגנאי "פיקניניז" עם "חיוכי אבטיח", ונשים מוסלמיות שלובשות בורקה כינה "תיבות דואר" (אף שהגן על זכותן להתלבש כך). כשנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה הביע התנגדות לברקזיט, ג'ונסון הזכיר את "היעדר החיבה של אבותיו של הנשיא הקנייתי-למחצה לאימפריה הבריטית".
האמירות הללו, ההתחמקות מהשלכותיהן, וגם השיער הפרוע, הביאו להשוואה הבלתי-נמנעת לטראמפ, שהצהיר שג'ונסון חבר שלו. ג'ונסון מצדו שיבח את מדיניותו הכלכלית של נשיא ארה"ב, ואמר שיפעל לקצץ כמוהו במסים וברגולציות. אבל לא את כל הנושאים הם רואים עין בעין. ג'ונסון, למשל, התנגד לפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין עם איראן. כשטראמפ קרא בשבוע שעבר לחברות קונגרס דמוקרטיות בנות מהגרים "לחזור הביתה", הצטרף ג'ונסון לביקורת ואמר שהדברים "לא ראויים".
גם חייו הפרטיים מעסיקים את התקשורת הבריטית. נישואיו הראשונים התפרקו ב-1993. בתוך 12 ימים הוא התחתן עם חברת ילדות מבריסל, מרינה ווילר. לזוג שני בנים ושתי בנות. היו לו כמה רומנים מחוץ לנישואים, ומאחד מהם נולד לו בן. הזוג התגרש בשנה שעברה, וג'ונסון נמצא בימים אלו בזוגיות עם קארי סיימונדס בת ה-31, הצעירה ממנו ביותר מעשרים שנה. בחודש שעבר גם הזוגיות הזו עלתה לכותרות, אחרי ויכוח סוער בין השניים. שוטרים הוזעקו לביתם בעקבות צרחות של בני הזוג, אך לא הבחינו בעבירה כלשהי.
ג'ונסון נחשב לאוהד ישראל, והצהיר שהוא "ציוני נלהב". כראש עיר הוביל מאבק בתנועת ה-BDS, וביקר בארץ ב-2015. שנה לאחר מכן הגיע גם להלווייתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס. הוא אמר שהוא תומך בזכות ישראל להגנה עצמית, אך הגדיר את תגובתה בצוק איתן "לא-פרופורציונלית". בצעירותו, ב-1984, הוא התנדב בקיבוץ כפר הנשיא.
בטור ל"ידיעות אחרונות" לפני שנתיים כתב ג'ונסון כי אף שבימי התנדבותו הוא בעיקר שטף כלים, "ראיתי מספיק כדי להבין את הנס של ישראל: הקשר בין העבודה הקשה ואנרגיה נועזת ונחושה, שיחדיו יוצרות מדינה יוצאת דופן. ומעל הכול, המטרה המוסרית הבלתי ניתנת לערעור: לספק לאנשים נרדפים מולדת בטוחה".
לפנייה לכתב/ת 
