אהוד ברק ממשיך להסתיר

עם כל הכבוד לביקורת על השחיתות של נתניהו והזנאות של בנו, מה עם תשובות אמיתיות לגבי הידוק קשריו עם אפשטיין ותוכן ה"מחקר" לקרן וקסנר?

אריאלה רינגל-הופמןפורסם: 18.07.19 , 12:45

אהוד ברק, אתמול(צילום: אוראל כהן)

הצהרה דרמטית, הבטיחו אתמול פעילים בישראל דמוקרטית. "חכי לערב", אמר לי אחד מהם, "זה יהיה מעניין מאוד". ובכן, הדרמה היחידה הייתה נעוצה בעובדה שדרמה זה בדיוק מה שלא היה שם. שום הודעה מסמרת שיער מחד, או הבהרה ששמה את הדברים על השולחן מאידך. גיוס רצח יצחק רבין, או אזכור פרשת הטלפון הסלולרי של בני גנץ - שלוו, אגב, במחיאות כפיים די אנמיות - היו די מביכים. כלוחם שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, כפי שהבהיר שם, אפשר היה לצפות מאהוד ברק להרבה יותר. וכך, כמעט חודש לאחר ששב כרוח סערה לחיים הפוליטיים, סיכום הביניים רחוק מלהיות מעודד מבחינתו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

זה נכון שהוא הציג נבחרת טובה עם אנשים מבטיחים. נכון גם שמהמרכז ושמאלה חיכו למישהו שיבוא ויעיר את המערכת, שיקפיץ את האנשים. רק שקשה לטעון שסרטון שרץ ברשת לגבי איך משלמים בכרטיס אשראי על כמה מנות פלאפל לחברים, עושה את העבודה.

כל זה, כמובן, לא אומר דבר וחצי דבר על זכותו של ברק להיעזר בחם-צוואר בימים קרים, או קרים מאוד. להפך, זו זכותו המלאה. כך גם זכותו המלאה להתיידד עם המיליארדר (יש הטוענים רק מיליונר) ג'פרי אפשטיין, ולעשות איתו עסקים אחרי שכבר נחשפה תרבות הפנאי שלו, ואפילו לקבל מיליוני שקלים עבור מחקר מקרן שהמיליארדר תומך בה. רק מה שמטריד זו תחושה עמומה שאת מקום המהות, שעליה הוא מדבר, מחליפים אפולוגטיקה, חידודי לשון ומשחקי מילים.

מטהר אוויר היה המוטו שברק הביא עימו. הדגל שהרים היה מלחמה בשחיתות. הוא לא טען שההתנהלות הכלכלית של נתניהו בטעות יסודה, הוא לא ביקר את החלטותיו במישור הביטחוני, גם לא קבע שנתניהו היה אויב העם מיום שנכנס לפוליטיקה. עובדה, שיתוף הפעולה ביניהם היה פורה מאוד. הטענה המרכזית התייחסה להתנהלותו הערכית של ראש הממשלה, לאופן שבו השחית את אמות המוסר ולדרך שבה ניהל מאבק מתמשך ברשויות החוק כדי להסתיר את המעשים האלו.

ברק, אם לתמצת את הופעותיו, הבטיח לנו משהו אחר. סוף לשחיתות ולסרח העודף שהיא סוחבת אחריה - כולל פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. והנה, כבר כמה שבועות אנחנו לומדים על החברות של ברק עם עבריין המין אפשטיין, שהתהדקה דווקא אחרי שהוא כבר הורשע בכך, לומדים על עסקים משותפים של השניים, ורק כעת, אחרי שכל הסיפור נמרח בכותרות, הודיע ברק על סופה המתוכנן של השותפות.

עם ישראל נחשף לעובדה שברק קיבל עשרה מיליון שקל עבור מחקר שבוצע לטובת קרן האמורה להשקיע בקידום החינוך, והמחקר, הפלא ופלא, חסוי. כי מה? מה יכול להיות סודי במחקר כה יקר שמממנת קרן שמטרתה המוצהרת היא להרחיב את הידע האנושי, להעמיק ולהעשיר אותו? הרי לא בעסקה ביטחונית מדובר כאן, גם לא בריגול תעשייתי או בייעוץ. מחקר, אמרו לנו, לא?

ומה עושה ברק כשהוא נשאל על יחסיו עם אפשטיין? מתיז את הכדור למגרשו של נתניהו. האם - בהנחה שכל טענותיו צודקות - יש בכך להסביר את התעלומה הגדולה שריח של אי-נחת גדול עולה ממנה?

מסיבת העיתונאים אתמול לא הייתה היום המוצלח של ברק במסע אל ה-17 בספטמבר. לקרוא ליאיר נתניהו זנאי, פרזיט ומסית רחוק מלהבטיח שהמפץ הגדול, איחוד הכוחות מהמרכז ושמאלה, אכן יקרה. אולי ההפך מכך. עצוב לומר, אבל ברק מזכיר יותר ויותר את זה משיר הילדים הידוע, שנתן תפוח ופרח לנורית ונשאר מאחור לראות איך נורית אכלה את התפוח, זרקה את הפרח והלכה לשחק עם ילד אחר. זה קרה כשהקימו את כחול לבן, ועלול לחזור עכשיו עם העבודה ומרצ.