פורסמו הטיעונים לפסילת מיכאל בן ארי: 40 ראיות של התבטאויות גזעניות
נשיאת העליון אסתר חיות כתבה בשם ההרכב שדן בפסילת המועמדים כי ברובן הגדול של הראיות נשמע בן ארי אומר את הדברים הגזעניים בקולו. "ברור כי התבטאויותיו של בן ארי חצו את הקו, ומכאן המסקנה שאליה הגענו", הוסיפה
"הזכות לבחור ולהיבחר היא נשמת אפו של כל משטר דמוקרטי, והתשתית הרעיונית שעליה מבוססת זכות זו מעוגנת בעקרונות יסוד של שוויון וחופש ביטוי פוליטי", נפתח פסק הדין שכתבה הנשיאה אסתר חיות, "נדרשים גם סייגים מהותיים המיועדים למנוע השתתפות בבחירות של רשימות ומועמדים המבקשים לעשות שימוש בכלים הדמוקרטיים במטרה לשלול את עצם קיומה של המדינה או לפגוע בעקרונות היסוד שלה".
בנוגע לפסילתו של מיכאל בן ארי, שהתקבלה ברוב של שמונה שופטים מול אחד, נכתב שההחלטה התקבלה על בסיס שורה ארוכה מאוד של כ-40 ראיות שאותן הגדירו השופטים כהתבטאויות גזעניות, משפילות וקיצוניות בחומרתן, שנמשכו לאורך תקופה של כשנתיים עד סמוך מאוד למועד הבחירות לכנסת ה-21.
עוד נכתב כי ברובן הגדול של הראיות נשמע בן ארי אומר את הדברים בקולו. נפסק כי בן ארי מייחס בדבריו מאפיינים שליליים לציבור הערבי בישראל, רובו ככולו, ומכנה אותם "רוצחים", "גיס חמישי", "אויבים", "לא נאמנים" ו"בעלי אופי בוגדני", וכי הוא אף הגדיל לעשות והשווה בין אזרחי ישראל ערביי חיפה לכלבים באומרו כי "צריך לקרוא לכלב הזה בשמו".
הנשיאה חיות כתבה על בן ארי: "אכן, לא תמיד קל לסמן את קו הגבול המפריד בין שיח גזעני מסית ובין הבעת דעה – קשה וצורמת ככל שתהא – הראויה להגנה מכוח זכות היסוד לחופש ביטוי בכלל ולחופש ביטוי פוליטי בפרט. זאת בייחוד כשאל זה האחרון מצטרפת גם הזכות לבחור ולהיבחר. עם זאת, במקרה דנן ובהינתן התשתית הראייתית שעליה עמדנו נהיר וברור כי התבטאויותיו של בן ארי חצו את הקו, ומכאן המסקנה שאליה הגענו".
בנוסף כתבה: "כדברי ממי (הפילוסוף היהודי-צרפתי אלבר ממי - י.פ.), אנו היהודים מצווים להיות ראש החץ במאבק נמשך וחסר פשרות בגזענות – שהאנטישמיות היא אחד ממופעיה הוותיקים והקשים ביותר – עלינו להיות ראויים להוביל את המאבק הזה, ועלינו לבער מקרבנו במדינת ישראל הריבונית את הנגעים המסוכנים של הגזענות".
השופט נועם סולברג היה בדעת המיעוט מול שמונת חברי ההרכב, וסבר כי "מניעת השתתפות בבחירות לכנסת לא תֵעשה אלא כאשר כָּלוּ כּל הקִיצִין".
לדבריו, אין הצדקה להורות על פסילתו של בן ארי. "אם באתי למסקנה זו, אין זה משום שאני מקל חלילה בהסתה לגזענות, אלא משום שאני מחמיר בחשיבותה של זכות היסוד החוקתית לבחור ולהיבחר. בהינתן אמות המידה המחמירות כפי שיוּשׂמו בפסיקתו של בית משפט זה לאורך השנים, ולאור הסבריו והבהרותיו של בן ארי - ספק אם הדברים עולים כדי הסתה לגזענות, או שלילת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, באופן המצדיק לפסול את בן ארי מלהתמודד בבחירות לכנסת", נימק סולברג.
כפי שנקבע, התבטאויותיו של בן ארי והחשיפה הלא מבוטלת שלה הן זכו, בין היתר, ברשתות החברתיות משקפות את הפרוגרמה הפוליטית הגזענית שבה הוא דוגל, ושאותה יש בכוונתו לממש כחבר כנסת. שופטי הרוב מצאו כי ההסברים שניתנו על ידי בן ארי אינם משכנעים, והם מחווירים אל מול עוצמת ההתבטאויות הגזעניות שאותן השמיע שוב ושוב בקולו, ולהן הטיף ברבים בעצרות שבהן השתתף וברשתות החברתיות.
לעומת הכמות הנכבדת של הראיות נגד בן ארי, בית המשפט לא סבר שיש די ראיות כדי לעמוד ברף הראייתי הגבוה בכדי לפסול את ד"ר עופר כסיף, וזאת מכיוון שהוגשו לבית המשפט ארבעה פרסומים עיתונאיים בלבד, שאין בהם כדי לבסס מבחינה איכותית וכמותית את עילות הפסילה.
גם העתירה לפסילתו של איתמר בן גביר נדחתה בגלל היעדרן של ראיות מכריעות: "הרוב המכריע של הראיות שהוצגו מתייחס למעשים ולהתבטאויות מלפני שנים ארוכות, חלקם עוד מסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ורק מיעוטן מתייחס לשנים האחרונות", נימקה חיות.
לפנייה לכתב/ת 
