פוליטיקה – לא ארץ לנשים

שלי יחימוביץ' (צילום: יואב דודקביץ' )

ציפי לבני, זהבה גלאון, עליזה לביא, שולי מועלם, רחל עזריה, מירב בן-ארי, מרב מיכאלי, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין – רשימה חלקית של פרלמנטריות מצוינות שפשוט לא שרדו את הזירה ומצאו את עצמן מחוץ לכנסת. חלקן פרשו, חלקן לא נבחרו שוב. עכשיו הצטרפה לרשימה העגומה הזו גם שלי יחימוביץ', אחת מחברות הכנסת הכי משמעותיות שפעלו פה בשנים האחרונות. אחרי התלבטויות רבות, ולמרות מעמדה הרם במפלגת העבודה, בחרה יחימוביץ' לפרוש מהחיים הפוליטיים ולחפש פלטפורמות ציבוריות אחרות להיטיב דרכן. הכנסת הבאה עתידה להיות הרבה פחות נשית והרבה פחות פמיניסטית, ואי-אפשר שלא לתהות מה יש בפוליטיקה הישראלית שנשים פשוט לא מצליחות להחזיק בה מעמד.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

פוליטיקה היא מרחב כוחני מאוד, עם מרחב קטן לטעויות וביקורת ציבורית תמידית. גברים, בהרבה מובנים, מורגלים להתנהל בזירות כאלו. עבור נשים מדובר במלכודת. כאשר הן מאמצות את כללי המשחק הרעים – הן יישפטו בחומרה רבה יותר. ייתפסו כביצ'יות, מכשפות, שתלטניות. אם ינסו לפעול בדרכים אחרות – לא בטוח שהן תישארנה על המסלול.

ייצוג ושוויון אינם רק ערכים ראויים על הנייר, יש להם משמעות עמוקה בעיצוב המציאות. הדברים החשובים באמת לא קורים בשבת תרבות או בראיון באולפן שישי, אלא בעבודה הסיזיפית בוועדות הכנסת, בעמל על חקיקה או תיקון חקיקה וביצירת בריתות משמעותיות.

הפרישה של יחימוביץ' היא יום עצוב לפוליטיקה הישראלית לא רק בזכות הישגיה והעובדה שזכתה להערכה גם בקרב מתנגדיה. זהו יום עצוב כיוון שנדמה שהגלגל נסוב לאחור ובקדנציה הבאה חברות הכנסת תצטרכנה לעבוד הרבה יותר קשה על מנת לייצר סולידריות, לקדם חקיקה פמיניסטית ולהוות ייצוג הולם עבור 51 אחוז מהאוכלוסייה.

• חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"