חבריהם לכיתה של הילדים הפיליפינים: "אל תגרשו אותם, כולם בביה"ס דואגים להם"
תלמידים מבתי הספר היסודיים הרצל ביהוד והלל בר"ג יצאו להפגין נגד הגירוש המתוכנן של מייקל ג'יימס קוואנקה בן ה-12 וקיאן אסטה בן ה-10, יחד עם עוד כמאה עובדות זרות וילדיהן: "זה לא פייר, הם נולדו פה". היום: הדיון בבית הדין בגירוש של קיאן
בית הדין לעררים דן היום (א') בעניינים של ג'רלדין אסטה ושני ילדיה - קיאן (בן 10) וקתרין (בת 5) - שנעצרו בביתם ברמת גן על ידי פקחי רשות ההגירה בשבוע שעבר ומוחזקים מאז במתקן "גבעון" בנמל התעופה בן גוריון. בתום הדיון עשוי להחליט בית הדין האם להקפיא את גירושם, או לגרשם לפיליפינים לאלתר. לצידם נמצא מייקל ג'יימס קוואנקה בן ה-12 יחד עם אמו אופרסינה, עובדת זרה מהפיליפינים שאיבדה את מעמדה החוקי בישראל כשילדה אותו. מחוץ לדיון מתקיימת הפגנה של חבריו של קיאן לבית הספר.
המדינה דורשת לגרש את החמישה, יחד עם כ-100 עובדות זרות נוספות וילדיהן, שכמו מייקל ג'יימס, קיאן וקתרין - נולדו וגדלו בארץ. עבור הילדים, ימי המעצר מהווים טראומה. חבריהם לכיתה של מייקל ג'יימס וקיאן התגייסו בימים האחרונים בכל הכוח במטרה להביא לשחרורם ולמנוע את גירושם, בין היתר בהפגנות מול בית המעצר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" מבקשים תלמידי בתי הספר היסודיים "הרצל" ביהוד ו"הלל" ברמת גן, שבהם למדו מייקל ג'יימס וקיאן: אל תגרשו את החברים שלנו.
"זה לא פייר וזה לא נכון לגרש אותו", אומר חברו לכיתה עומר פורת. "הוא נולד פה ואין לו משהו אחר. הוא אוהב לשחק, להיות עם חברים, הוא ילד מאוד רגיש, הוא בצופים עם כולם, הוא כמו כל ילד בכיתה שלי. בחיים לא חשבנו שדבר כזה יקרה כי הוא מעולם לא דיבר על זה".
עומר הוא אחד מחבריו של מייקל ג'יימס, שהיה אמור לעלות לכיתה ז', שהלכו שלשום לדיון בבית הדין לעררים בתל אביב כדי לתמוך בו: "פגשנו אותו ודיברנו איתו. הוא בכה וגם אני בכיתי. אנחנו נמשיך לעשות הכל בשביל שהוא יישאר בארץ".
גם אביב סהר לומדת בכיתה עם מייקל ג'יימס. היא מספרת כי הייתה בחופשה בצפון כששמעה על מעצרו: "התחלתי לבכות. היה לי נורא קשה לקבל את זה כי הוא ילד מדהים, אין הרבה ילדים כמוהו, הוא חבר אמיתי. אם מישהו יהיה בצד הוא הראשון שישאל אותו מה קרה".
אביב מוסיפה כי רק ביום שבת האחרון, יום לפני מעצרו, מייקל ג'יימס בילה עם חבריו בבריכה: "היה לו כל כך כיף והוא נהנה וצחק ויום אחרי באים פקחים ולוקחים אותו מהבית שלו רק בגלל שלאימא שלו אין אזרחות ישראלית. הוא נולד בישראל, הוא חי בישראל, הוא לא מכיר משהו אחר. זו הארץ שלו, זו הסביבה הטבעית שלו ולא יכול להיות מצב כזה שפשוט באים ומוציאים אותו מהבית".
יעל יורה, חברה נוספת מכיתתו של מייקל ג'יימס, מוסיפה: "זו מציאות נוראית שפקחים באים לקחת מהבית ילד בן 12. זה לא נקלט. זה לא מגיע לו. רק ביום שבת הוא נהנה וצחק מהחופש הגדול ועכשיו לוקחים לו את החופש הזה. אנחנו רוצים לראות שהוא פשוט נשאר פה וזהו, בלי לחוות את הסיוט שהוא חווה עכשיו".
גם חבריו של קיאן, שאמור היה לעלות לכיתה ה', מנסים לשנות את הגזירה. טלי פרבר קובייב מספרת כי "קיאן הוא ילד חמוד וחברותי, כולם בבית הספר מכירים אותו וכולם דואגים לו. אני מרגישה עצב נוראי, כאילו אני בחלום רע. כששמעתי על המעצר פחדתי וחשבתי שלא אראה אותו יותר.
"אני לא מבינה מה הוא עשה שמגרשים אותו? למה הם לא יכולים להישאר? הוא ישראלי בדיוק כמונו, הוא נולד כאן, הוא כבר התרגל לבית הספר, לחברים, הוא לא מכיר את המדינה שאליה הוא יטוס, הוא לא מכיר את השפה, לא מכיר אף אחד. אני לא מבינה איך הוא יסתדר שם".
ליעד אילני, ממלא מקום ראש עיריית רמת-גן ויו"ר ועדת החינוך העירונית, שמסייע לקיאן ומשפחתו, אומר כי "חבריו של קיאן גילו רגישות מדהימה וחברות אמיתית כשהגיעו לבית הדין לתמוך בחברם והנושא עורר אצלם סערת רגשות שמחייבת אותנו, המבוגרים, להקשיב להם ולהבין את רחשי ליבם. שוחחתי עם אנשי מקצוע שחשפו בפני את השלכות הגירוש על קיאן ומשפחתו וכמובן על החברים שנאלצו להיפרד ממנו בצורה כזאת.
"ניסיתי להרגיע את הילדים והבטחתי שנעשה ככל שנוכל כדי למנוע את הגירוש. פניתי במכתב בהול לשרי החינוך והפנים וכן למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לנהוג במידת החסד במשפחה שילדיה נולדו כאן ומתחנכים במסגרות בעיר ואני תקווה כי ניפול על אוזניים קשובות".
לפנייה לכתב/ת 
