גילה שאחותו בחיים אחרי 40 שנה: "רימו אותנו כל השנים"
עשרות הפגינו בירושלים לציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן וקראו בין היתר "איפה הילדים" ו"מדינה של גזענים". אבי ירושלמי סיפר באולפן ynet כיצד גילה באמצעות חוקר פרטי את מכתב השחרור מבית החולים שהוכיח שאחותו לא מתה בגיל חצי שנה
כמאתיים בני אדם השתתפו הערב (ד') בעצרת לרגל יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן בכיכר פריז בירושלים. המפגינים, הכוללים בני משפחות הילדים הנעדרים ופעילים חברתיים, דרשו הכרה ועשיית צדק בפרשת ילדי תימן. המפגינים קראו בין היתר "איפה הילדים תפתחו את התיקים" ו"מדינה של גזענים", ונשאו שלטים עם תמונות ילדים ושמותיהם.
צדוק גמליאל, בן 67, אחד המשתתפים בעצרת סיפר: "שני אחים שלי נחטפו ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם. ההורים שלי נפטרו ולא זכו לראות אותם. אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולומר לו שאחרי 70 שנה הגיע הזמן שנסיים את הפרשה הזו כי היא מדממת והיא לא נותנת מנוח".
נחמה בן אהרון, משתתפת נוספת בעצרת אמרה: "באנו להפגין כדי לעורר את הציבור ואת המדינה לכאב של המשפחות ושל האמהות שיש להן חור בלב. תמיד ספרו לנו שיש לנו אח שקבור בהר הזיתים אבל אבא שלי התעקש שהוא לא ראה גופה ולכן הילד לא מת. כשעוזי משולם עורר את סיפור החטיפה, התברר שאכן לא ברור מה עלה בגורל אחי".
שושנה אקזה, שאחיה משה נחטף ספרה בכאב: "באנו להפגין כדי לדעת את האמת. לקחו לנו את הילדים. יש לי פה תעודת עולה של אחי משה אבל איפה הוא? אמא שלי נפטרה והיא ציוותה עליי לראות את הבן שלה. היא הייתה אומרת כל הזמן 'הבן שלי נמכר'.אני מבקשת שיראו לנו את הילדים שלנו ושהאמת תצא לאור. שמעתי שהוא נמצא בקנדה אבל במשרד הפנים אמרו שהוא לא שם".
שלומי חתוכה, מנכ"ל עמותת עמר"ם העוסקת בתיעוד המקרים הקשורים בפרשה, אמר הבוקר באולפן ynet: "המדינה רוצה לכסות על פשע, אבל עליה להכיר במה שכבר ידוע - היו חטיפות". אבי ירושלמי, שאחותו הייתה בת שישה חודשים כשבבית החולים רמב"ם בחיפה הודיעו לאימו על פטירתה, גילה אחרי כארבעים שנה לאחר מכן, באמצעות חוקר פרטי, את מכתב השחרור בית החולים שבו צוין כי התינוקת בריאה ושלמה.
"אמא שלי הייתה לידה כל הזמן", סיפר ירושלמי, "באחד הימים היא יצאה משם לכיוון הבית. כשחזרה לבית החולים היא כבר לא ראתה את הילדה. הם גרו במעבורת, לא ידעו את השפה. אמרו לה שהיא נפטרה. לא הראו לה קבר, כלום. רימו אותנו כל השנים".
"ועדת החקירה מצאה עוד מקרים כאלה, כמו של אבי", הוסיף חתוכה. "הציבור יודע שוועדת החקירה אמרה שלא ניתנה הוראה למעשים, אבל הוועדה סגרה בעצם את הגישה לחומרים בשנת 2001. חלק מהמאבק שלנו היה כדי לפתוח אותם, אבל גם כדי שהציבור יבין מה ועדת החקירה אמרה בעצם - שהיו עוד מקרים כאלה: "לא מן נמנע שהילדים נמסרו לאימוץ במנגנון שנקרא מסירה מזדמנת לאימוץ". זה פשע, זו הפללה", הוסיף חתוכה.
- יש לכך הוכחות? במהלך החיפושים נמצא ילד חטוף?
"מה שאבי מתאר כאן זו ההוכחה שהתרחשה חטיפה, בדומה לתלונות של אלפי משפחות", אמר עוד חתוכה. "אתן לך דוגמה - ועדת החקירה הראשונה מצאה את הילדה מרים שוקר, אבל במשך 20 שנה לא סיפרה להורים שהיא נמצאה. הוועדה טענה שהיא נמסרה בצו אימוץ חוקי, שהמשפחה האשכנזית של מרים אימצה אותה כביכול על פי חוק, אבל ההורים לא ידעו כלום. אמנם פרסמו מודעה בעיתון, אבל העיתון לא מגיע הרי לתימני שנמצא במעברה, שלא יודע קרוא וכתוב.
"המקרה הזה מראה כי לא מדובר בוועדת חקירה אלא בוועדת טיוח, זה אפילו לא הגיע אליה. בנוסף, הוועדה חקרה קצת יותר מאלף מקרים בזמן שאנחנו מתקרבים לתיעוד של פי 3 מקרים. קשה לנו מאוד להכיל שמשהו כזה קרה פה".
- אבי, מה תעשה כדי למצוא את אחותך?
"אני נעזר בשלומי ובחוקרים הפרטיים. אני עושה כל מה שאני יכול לעשות, אני בסך הכול רוצה לראות את אחותי. אנחנו ארבעה אחים - ומחפשים את החמישית". חתוכה הוסיף כי "עו"ד ישי שריד מייצג את אבי במסגרת פרו-בונו, הוא פונה למשרדי ממשלה אבל הם לא מוכנים לעזור לו, עקרונית".
באוגוסט אשתקד, ועדת השרים לענייני ארכיונים הורתה לגנזך המדינה לבדוק 300 אלף תיקים מסווגים ולחשוף את אלה הנוגעים לפרשת היעלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן. בנוסף הוחלט לחשוף את כל התיקים המסווגים של המשטרה הנמצאים בארכיון המדינה וקשורים בנושא.
על פי הודעת הוועדה, שכונסה על ידי שרת המשפטים דאז איילת שקד, לא נקבע מועד לפרסום המסמכים.
לפנייה לכתב/ת 
