פסגת טראמפ למען הצלת העורף הישראלי

13 שנה אחרי לבנון השנייה ו-5 שנים אחרי צוק איתן, רומז לנו צה"ל שהעורף שוב לא מוכן. נקווה שנתניהו רואה ביוזמה האמריקנית יותר מתעמולת בחירות

אריאלה רינגל הופמןפורסם: 01.08.19 , 12:53

ארכיון. תרגיל פיקוד העורף(צילום: רויטרס)

בסמיכות זמנים, לא זרה ולא מוזרה במקומותינו, יצא שמסמך שחיבר האלוף תמיר ידעי, מפקד פיקוד העורף, בכתב העת הצבאי "בין הקטבים", התפרסם בסמוך ליום השנה ה-13 של מלחמת לבנון השנייה, בסמיכות ליום השנה החמישי למבצע צוק איתן, וקצת לאחר שדובר צה"ל חשף כי הסתיים - בהצלחה כמובן - תרגיל מלחמתי גדול בדרום; תרגיל שנמשך ארבעה ימים, שנטלה בו חלק אוגדת עזה, ושנתן מענה - מוצלח כמובן - לאיום החמאסי מעזה. בדיוק כמו התרגילים, או לפחות הפרסומים בעקבות התרגילים, ערב לבנון השנייה וצוק איתן.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ידעי, עולה מהדברים, לא השאיר מקום לאי-הבנות, גם אם בחר להתנסח בזהירות ההולמת את מעמדו. "צה"ל", הוא קבע שם, "עדיין לא פתר את כל הבעיות, והדרך עוד ארוכה". ואם לא די בכך, הוסיף כי "כבר עם כניסתו לתפקיד מצא כי הפיקוד עלול להתגלות כבלתי רלוונטי בשעת מלחמה". דברים שמתכתבים היטב עם הדו"ח שחיבר לפני כשנה מבקר המדינה לשעבר, יוסף שפירא, שמצא שורה ארוכה של ליקויים קשים ומדאיגים בהיערכות הצבא להגנת העורף, "חרף האיומים החדשים".

האיומים החדשים מתחברים לאיומים הישנים, לממצאים שעלו מהתחקירים שנעשו עם תום לבנון השנייה וצוק איתן. תחקירים שהתפרסו על פני מאות עמודים וכללו ביקורת נוקבת. "ליקוי מאורות", הגדיר ב-2007 מיכה לינדנשטראוס, מי שהיה אז מבקר המדינה, את הממצאים שנאספו עם תום המלחמה, והתייחס בכך לאופן שבו טיפל הצבא בכלל, ופיקוד העורף בפרט, באתגר שהניחה המלחמה לפתחם.

בתום צוק איתן, בראיון שקיימתי עם איש מקצוע בכיר מאוד, הוא בחר לסיים את דבריו בניסוח שלפיו "אין על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים". וכל זה אחרי שהושמדו הטילים ארוכי הטווח בלבנון השנייה, ואחרי שהופעלה מסיבית כיפת ברזל בצוק איתן.

שתי המערכות האלו, שנמשכו 34 ימים בלבנון ו-51 ימים בעזה, כולל אירועי ירי שבאו אחריהם, לא רק ששיתקו מדינה שלמה, הכניסו מאות אלפים למקלטים ופגעו בתעשייה ובחקלאות, אלא גם גרמו לפגיעה במתקנים אסטרטגיים של מדינת ישראל, כולל שיתוק נמל התעופה בן גוריון וסגירת צינור הגז. ואלו היו, אם לתמצת את מאמרו של ידעי, רק סוג של קדימון למה שצפוי במלחמה הבאה, בוודאי אם ישראל תיאלץ להתמודד בו-זמנית עם מתקפה מתוזמרת מדרום ומצפון. מלחמה, שככל הנראה לא התרגול האוגדתי לאורך הרצועה - מוצלח ככל שיהיה - יקבע את תוצאותיה.

אז מה נשאר, חוץ מאבינו שבשמיים? בתזמון לא מפתיע, ובצירוף מקרים לא ממש מופרך לאזכורים האחרים, יכול להיות שהתשובה נעוצה ב"עסקת המאה" של דונלד טראמפ - ובפסגה שהנשיא האמריקני מתכנן לקיים בקמפ דיוויד עוד לפני הבחירות, בהשתתפות מנהיגים בכירים ממדינות ערביות מתונות, כפי שחשף אתמול נחום ברנע.

טראמפ, ידיד אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ככל הנראה משיב לו טובה תחת טובה, בניסיון למצב את מעמדו כ"מנהיג בינלאומי". אחרי שזכה לתמיכה מסיבית של נתניהו ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, הוא מקדם מהלך שאולי ישנה את השיח הציבורי לקראת הבחירות. שימזער את העיסוק בשחיתות, שידגיש את קשריו הבינלאומיים של נתניהו, את חברותו העמוקה עם נשיאי המעצמות הגדולות, טראמפ ופוטין - קשרים שמככבים בכרזות הענק של הליכוד. לא עוד פעם החברים המשנעים סיגרים ושמפניות לבלפור, לא שוב הזקנה במסדרון ומצוקת הדיור, אלא הסיכוי להוביל מהלך דרמטי. ועידת שלום.

קביעת הוועידה עוד לפני 17 בספטמבר מעניינת בעיקר את נתניהו ותומכיו, אבל היא עשויה להניע - וזה כבר צריך לעניין את כל עם ישראל - מהלך שיעניק סוג מסוים של כיפה חדשה מעל שמי ישראל בעימות הבא. אולי, אפשר לקוות, תשובה מסוג אחר לאיום המחריף והולך על העורף הישראלי: תשובה שפירושה התקדמות מדינית.

כי גם אם האיום הביטחוני אולי מקבל ביטוי בדבריו של אלוף פיקוד העורף, הוא מודר מקמפיין הבחירות - ממש כפי שמודר ממנו כל ניסיון להביא לסיום הסכסוך בדרכי שלום.