10 שנים אחרי הרצח בברנוער: תביעת האם השכולה
שנים לאחר שבנה, ניר כץ, נרצח בפיגוע השנאה בת"א, גילתה אמו כי חלקים מגופתו נשמרו במכון לרפואה משפטית, לדבריה, ללא ידיעתה. כעת, כשהגישה תביעה בגין "הכאב והסבל", המדינה טוענת שהיא הסכימה לנתיחת הגופה - ודורשת שתגדיל פי 58 את תשלום האגרה. ביהמ"ש יכריע
זה סיפור על רצח מזוויע, שכול, כאב ועלבון צורב. סיפורה של אילה כץ, שאיבדה את בנה ניר בפיגוע השנאה בברנוער, וניצבת כעת בפני דרישה מקוממת שפוגעת בה קשות ומוסיפה על הטראומה.
אוגוסט 2009. אלמוני נכנס לברנוער בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב ופתח באש. ניר כץ (26), ששימש שם כמדריך, נהרג וכך גם ליז טרובישי (16). 11 נוספים נפצעו בדרגות שונות, חלקם נושאים את הטראומה עד היום. הרצח לא פוענח. עכשיו, 10 שנים אחרי, הגישה אמו של כץ תביעה לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עו"ד ענת גינזבורג. התביעה הוגשה נגד המדינה, המכון לרפואה משפטית ופרופ' יהודה היס שעמד אז בראשו.
נטען בה שכמה שעות לאחר הרצח, כאשר היא עדיין המומה, נסערת ומתקשה לעכל את הבשורה הנוראה, נקראה אמו של ניר, אילה כץ, למכון לרפואה משפטית באבו-כביר. כשהגיעה לשם, סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר, נדרשה לחתום על טופס הסכמה לנתיחת גופת בנה. "האם הייתה במצב נפשי קשה מאוד, איש לא הסביר לה על מה היא חותמת", נטען בתביעה. "היא לא הייתה מודעת לאופי ההליך, לא הוסברה לה משמעותו ולא סופק לה העתק מכתב ההסכמה. בני המשפחה לא נכחו במהלך נתיחת הגופה ולא נמסרו להם ממצאיה".
שנים לאחר שניר כץ נקבר, נטען בתביעה, "התברר לאמו כי לאורך כל תקופה זו נשמרו במכון לרפואה משפטית רקמות או חלקי גופו, וזאת מבלי לקבל
את הסכמתה, בניגוד לדין, בחוסר תום לב חמור ממדרגה ראשונה ותוך ניצול מצוקת המשפחה וגרימת סבל נפשי גדול ועוגמת נפש קשה... הפגיעה בכבוד המנוח וחילול גופתו החזירו את המשפחה באחת לאותו לילה נורא בה התבשרה על מותו... המשפחה לא ידעה את נפשה בשנית שעה שהודע לה כי הואיל והמנוח לא נקבר בשלמותו עליה לפעול לפתיחת קברו ולשבת עליו שבעה בשנית".
בתביעה נאמר: "אילה כץ ומשפחתה התלבטו קשות, ולאחר לבטים קשים ובחינות הלכתיות החליטו כי אינם מסוגלים לעמוד בשנית במעמד נוראי זה ולפיכך ביקשו הטמנה בקבר כללי, במסגרת תוכנית 'מנוחה בכבוד' שהופעלה על ידי המדינה... הנתבעים פעלו באופן בלתי הולם ובניגוד לדין בטיפול בגופה".
האם השכולה הגישה תביעה בגין נזקי גוף, שילמה את האגרה הנדרשת בסך 700 שקלים, ודרשה פיצוי בסך כ-1.6 מיליון שקלים "בגין הכאב והסבל".
אלא שבכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עו"ד שרון ואלה, מבקשת המדינה מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף, בנימוק שהאם השכולה הגישה למעשה תביעה כספית ולא תביעה בגין נזקי גוף. המדינה טוענת כי לפיכך צריכה האם לשלם אגרה גבוהה הרבה יותר, בסך 2.5% מסכום התביעה. כלומר: כ-41 אלף שקלים.
עוד טענה המדינה: "נתיחת גופו של המנוח הייתה פעולה הכרחית ביותר ונערכה על פי אמות המידה המקצועיות והנחוצות, בהתאם לדין ומבלי שנפל כל רבב בהתנהלות הנתבעים. הנתיחה נועדה לברר את סיבת המוות ובוצעה רק לאחר שאימו של המנוח נתנה את הסכמתה בכתובים... בטופס ההסכמה נכתב במפורש שהאם מסכימה לשמירת כל ממצא מהנתיחה הנדרש לשמש כראיה".
פרופ' היס מסר בתגובה: "הנתיחה בוצעה לפי אמות מידה מקובלות". ממשרד הבריאות נמסר: "הטענות בכתב התביעה נבדקו באופן יסודי ומעמיק, הגבנו בבית המשפט". מהפרקליטות נמסר: "פסיקת בתי המשפט בתיקים דומים הינה חד-משמעית ולפיה אין מדובר בנזקי גוף. משכך, על האגרה להיות משולמת בהתאם לתקנות בתי המשפט".
האם השכולה, שבעלה נהרג לפני שנים במהלך שירותו הצבאי (אסון צאלים א'), הגיבה בכאב לדרישת תשלום האגרה המנופחת: "זאת לא תביעה עסקית מסחרית ולפיכך הדרישה מקוממת וחסרת בסיס. מטרתה לנסות למנוע מאיתנו לדרוש מעט תיקון וצדק לעוולות שנעשו. העלבון קשה וכואב". בית המשפט אמור לקבל החלטה.
לפנייה לכתב/ת 
