לצאת בשאלה, לחיות עם אישה. ט"ו באב שלי

עזבתי את הציונות הדתית והתאהבתי מחדש ביהדות. התגרשתי מבעלי וכבר 21 שנה אני עם זוגתי. האהבה העבירה אותי מסע מטלטל שטרם הסתיים

הרב אילה שניפורסם: 15.08.19 , 12:28

אילה שני(רמי זרנגר)

ט"ו באב הוא חג שהחל בפשע איום של אונס ורצח פילגש בגבעה, עבר משם לחרם נישואים מוחלט על בני בנימין שביצעו את הפשע, והמשיך למציאת פתרון לבני השבט למען יוכלו להמשיך את קיומם: צאו לכם פעם בשנה לכרמים בשילה, שם נערך חג מימים ימימה, וחטפו לכם בתולות בני ישראל מחוללות, הינשאו להן ובנו בתים. כך מספר לנו המקרא בספר שופטים, פרקים י"ט-כ"א. התאריך לא מצוין, אבל חכמים לאורך הדורות הסיקו שמדובר בט"ו באב, וכמנהג התרבות היהודית נוספו למועד זה פרשנויות שונות, בעיקרן משמחות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בימינו ט"ו באב הוא בעיקר "חג האהבה", מועד המאפשר לנו הזדמנות לחגוג את קיומה, עוצמתה ותרומתה לחיינו. באופן אישי הוא מאפשר לי להתבונן במקומה של האהבה בחיי: בורכתי באהבה זוגית ומשפחתית, באהבה לצורכי ציבור ולשליחות חברתית, ואפילו באהבה לעצמי. עברתי מסע של אהבה שלווה לא פעם בבחירות מאתגרות, וכוחה של האהבה עמד לי בצמתים אלה.

נולדתי למשפחה דתית-לאומית וגדלתי בחינוך הממלכתי-דתי. מגיל צעיר נבטו בי שאלות על מקורן של המצוות הדתיות והגיונן. לא הסכמתי לחיות את המובן מאליו ופיתחתי תודעה פמיניסטית וביקורתית. זו הפכה אותי לא פעם למתבוננת מבחוץ במקביל לכך שהמשכתי לחיות את החיים כמקובל בקהילה.

בגיל הנעורים הבנתי שחיים הלכתיים, כאלה שבני אדם קובעים אותם כביכול מכוחו של אלוהים, לא מתאימים לי. אני רוצה להיות הריבון לחיי ולהגדיר בעצמי ממה אני חופשיה ולמה אני מחויבת. עברתי לחיות חיים חילונים, מנותקים מיהדות פעילה.

נישאתי לבן זוגי ויחדיו גידלנו בן בכור. לאחר כמה שנות נישואים הבנו שיחסינו הזוגיים תמו ושלמען המשך החברות שלנו עדיף שניפרד. התגרשנו באהבה. לבד כתבנו את הסכם הפרידה, יחד הסכמנו על משמורת משותפת לבננו – וחיי קיבלו תפנית מפתיעה. הכרתי אישה, ובפרק זמן קצר הפכנו זוג, עד היום, כבר 21 שנים.

זה היה גילוי עצמי מטלטל ומרגיע בעת ובעונה אחת. ההבנה שזו הזוגיות הנכונה לי, בהיותה אישה ובהיותה מי שהיא, הביאה לחיים שלי אושר וכוחות אהבה רבים. בן זוגי לשעבר יצר זוגיות חדשה ונולדו לו ילדים, ואנו המשכנו לראות עצמנו כמשפחה. זוגתי ואני הבאנו יחד לעולם תאומים בשותפות הורית מלאה עם זוג אבות, וגם כאן נולדה משפחה. יחד אנו מחוללים משפחתיות חדשה שמן הסתם אינה המיינסטרים.

מסע האהבה שלי קיבל תפנית נוספת לפני 13 שנים. זוג מכרים ביקש ממני לערוך את טקס הנישואים שלהם, דבר שהוביל במהרה לפניות נוספות ולהתמקצעות בעריכת טקסי נישואים מחוץ לרבנות. דרך הטקסים ניסחתי את היהדות שלי והבנתי שהיא יקרה ללבי; שאני רואה אותה כתרבות מתפתחת ומשתנה, שאין סתירה בין החילוניות שלי ליהדות שלי, ושהעגלה שלי מלאה במטען שאני רוצה לחלוק עם כל המעוניין.

זה הביא אותי ללימודי רבנות חילונית-הומניסטית ולהסמכה כרב חילונית, המחויבת לפעול להעצמת הציבור החילוני ביהדותו שלו: לא כזו המתחפשת לדתית, אלא כזו ששומרת על האותנטיות החילונית ושמה במרכז את בנות ובני האדם.

חזרתי אל היהדות - אהובתי משכבר הימים - ממקום אחר. מצאתי את היהדות הישראלית של הציונות החילונית, שבוררת מן העבר את מה שמתאים לערכיה, ומחדשת בטקסים, חגים ושבתות - מנהגים, ברכות, שירים, טקסטים, מקורות לימוד וחיי קהילה.

כרב חילונית חשוב לי להציע לציבור דרכים לממש את היהדות שלו בהלימה לאורח חייו. לפני שלוש שנים החלטתי להדהד את מערך האמונות והתפיסות שלי בעיר מגוריי גבעתיים: מתוך כך היום אני פעילה פוליטית, והחל מ-2021 אכהן כחברת מועצת העיר ואמשיך לקדם בה את הנושאים היקרים לליבי.

המסע האישי שלי הוא מערך בחירות שמשקף את כוחה של אהבה ואת יכולתה לחזק אותנו בזמנים מאתגרים. זה לא אומר שהדרך בהכרח קלה או פשוטה. לעיתים אפילו ההיפך: המחויבות לאהבה ולראיית האחר חייבה אותי לא פעם למצוא פתרונות יצירתיים ולקבל בחירות שעוררו ביקורת של הסביבה. חלק מהמחויבות לאהבה היה להכיל את הביקורת ולהבין שהיא מגיעה מלב אוהב ומאכפתיות.

זה לא דבר פשוט, אבל אתגרים אלה כאחרים עזרו לי להרחיב את הגבולות שלי ואת המחשבה שלי.