אם לא נסתום לו את הפה, הרוצח ינצח

אי אפשר לתת חופש ביטוי ושאר פריבילגיות למי שירה 3 כדורים בגב שלהן. העיסוק התקשורתי ב"פעילות הפוליטית" של רוצח רבין הוא מדכא ומסוכן

איילת נחמיאס ורביןפורסם: 15.08.19 , 14:39

יגאל עמיר(צילום: חגי אהרון)

הוא היה צריך למות באותו רגע. כל מאבטח מתחיל יאמר לכם שהוא היה צריך למות מיד אחרי שירה בראש הממשלה. אלא שהוא עדיין חי, ולכן לכל הפחות צריך לסתום לו את הפה. דמוקרטיה, חופש ביטוי ושאר פריבילגיות מגיעות לכולם מלבד מי שניסה לחסל אותן בשלוש יריות. העובדה שהתגלינו כחזקים מכך היא תודות למנהיגים כמו זה שהוא רצח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אבל זה לא אומר שלעולם חוסן. העובדה שפיו של הרוצח אינו סכור, שהוא מקיים "פעילות פוליטית", ושמשפחתו ומקורביו חוגגים דמוקרטיה, ומחפשים כל דרך, כולל בלתי חוקית (לזה הם רגילים), לייצר הד ציבורי, היא סכנה מחודשת לחברה הישראלית.

הרוצח עדיין מסוכן לא רק בגלל שמעולם לא התחרט, אלא מפני שהקים לעצמו פייק-חיים ומשפחה ועל הדרך צוחק מכולנו.

אז הוא לא מת. אבל הוא היה צריך לסבול מבדידות, הדרה, הרחקה ותיעוב ציבורי. יש עוד רוצחים אכזריים שאני מייחלת להם סבל וסיוט, כאלה שאולי יביאו בעקבותיהם חרטה. אבל כאמור לא זה המקרה. החקיקה שתמנע את שחרורו המוקדם של הרוצח עברה למרבה המזל כבר ב-2006. ייתכן שבאווירה המתהווה בישראל אי אפשר היה להעביר חוק כזה היום.

לאדם דמוקרטי ברור שחקיקה פרסונלית היא עניין מורכב. בעצם הימים הללו אנחנו מנהלים וויכוח קשה על חקיקה פרסונלית בנסיבות אחרות לחלוטין. ובכל זאת, הלוואי שאפשר היה להעביר חוק שאסור לראיין אותו. נכון, אסור לפגוע בחופש העיתונות, אבל מחשבות מתעוררות למראה אנשים שמנצלים את הבמה הניתנת להם כדי להחריב את אותה חירות שבשמה עיתונאים רוצים את הסקופ הלוהט הבא שקשור ברוצח. אין לי טענות לתקשורת, רק כמיהה להתגייסות הנדרשת מכולנו כדי שהוא לא ינצח.

הרוצח הזה, שמעולם לא הזכרתי את שמו, לא היה אמור לנהל חיים סמי-נורמטיביים (לטהרני הימין שיזדרזו לשאול אותי על האסירים הביטחוניים אציע לגשת לפרוטוקולים של הכנסת ולבדוק את עמדותיי). המערכון של החמישייה הקאמרית כיוון בדיוק לכך: סתמו לו את הפה, כי אחרת הוא מנצח. לא רק בעניין חיסול הדרך המדינית, אלא בשחיקה של תחושת הדחייה הציבורית.

הפיתוי התקשורתי להשמיע את קולו או קולם של הסובבים אותו מובן באופן רציונלי אבל לא מקובל ברמת הציפיה החברתית שנדרשת מבעלי הכוח בתקשורת. לכוח הזה מתלווה אחריות כבדה, והיא להיות קונטרה לרשתות החברתיות שממילא מנסות להביא לנו את הנרטיב ההפוך ואת "סיפורו של רוצח".

הניסיון להפוך את הרוצח לגורו, או חלילה אידאולוג של הימין, הוא בזוי ובעיקר מסוכן. בזה, אגב, אני כבר לא בטוחה שנוכל לעמוד. אז סתמו לו את הפה. זה העונש האמיתי.