ההיסטוריה המפוקפקת של ליברמן והלהט"ב

אי אפשר להתיימר להיות ליברל ולצאת נגד כפייה דתית כדי לגרוף קולות, ובאותה עת להפנות לקהילה עורף. אין אג'נדה ליברלית בלי שוויון ללהט"ב

עו"ד אור קשתפורסם: 21.08.19 , 18:26

אביגדור ליברמן(צילום: מוטי קמחי)

אביגדור ליברמן מבטיח שמיד אחרי הבחירות יפעל להקמת ממשלה "לאומית-ליברלית", ומדגיש מעל כל במה את התנגדותו לכפייה דתית ולמדינת הלכה. לאחרונה, באופן מפתיע, אף התבטא פומבית בעד נישואים גאים. חבר סיעתו הטרי ומס' 4 ברשימה, אלי אבידר, אף השתתף במצעד הגאווה האחרון בירושלים. יש לברך על אמירות כאלה. לקהילה הגאה יש אינטרס לרתום כמה שיותר נבחרי ציבור מכל צדי המתרס - ימין, מרכז ושמאל. אלא שבמקרה של "ישראל ביתנו" אי אפשר שלא לתהות בקול רם אם מדובר בשינוי עמדות או ב"סיבוב בחירות". והתהייה הזאת מובנת אחרי פרסום בברת החדשות של תיעוד הפגישה בין ליברמן לבין הרב אוירבך ב-2013, על רקע הבחירות לעיריית ירושלים, שבה אמר: "לא יהיו כל המצעדים שעושים פה והפסטיבלי גייז".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

צריך לשים את העובדות על השולחן: הרקורד של ישראל ביתנו בנושא די מפוקפק. המפלגה מעולם לא נרתמה לטובת זכויות הקהילה הגאה - לא בתקופות שבהן הייתה חלק מהממשלה, וגם לא בתקופות שבהן ישבה באופוזיציה והייתה משוחררת מעול המשמעת הקואליציונית (למשל בקדנציה האחרונה, לפני שנכנסה לממשלה ב-2016). הסיעה הצביעה באופן עקבי נגד חקיקה המקדמת שוויון זכויות לקהילה הגאה, ולכל היותר בחרה לעיתים "להצביע ברגליים" ופשוט להיעלם כשהצעות חוק פרו-להט"ביות הועלו להצבעה.

רק לפני כמה חודשים, לפני הבחירות באפריל, פנו ארגוני הקהילה לכל ראשי המפלגות בבקשה להיפגש ולדון עמם במידת מחויבותם לקהילה הגאה. ישראל ביתנו הייתה אחת הבודדות שדחו את ההזמנה על הסף, בשעה שמפלגות אחרות - משמאל, מרכז וימין (כולל הימין החדש בראשות שקד) - נענו בחיוב ונפגשנו עם נציגי הקהילה.

מבחינה פוליטית אפשר לכאורה להבין את המלכוד שבו נמצאת ישראל ביתנו: מדובר במפלגה שמחוברת ל"בייס" המורכב בעיקר מעולים ותיקים מברה"מ לשעבר, כאלה שאמנם סולדים עמוקות מכפייה דתית אך נוטים להחזיק בעמדות שמרניות כלפי הקהילה הגאה. עם זאת, הבייס הזה "שווה" כיום חמישה מנדטים בלבד, וכעת ליברמן מבקש לזכות באמונו של הציבור הליברלי בישראל וכך להגדיל את כוחו הפוליטי. זה ההסבר היחיד להכפלת כוחה של ישראל ביתנו בסקרים.

אך עם כל הכבוד לשיקולים הפוליטיים של ליברמן, כשמגיעים לקהילה הגאה אי אפשר להחזיק את המקל בשני הקצוות. אי אפשר להתיימר להיות ליברל ולצאת בקצף נגד כפייה דתית, ובאותה עת להפנות לקהילה עורף; ביד אחת להצביע באופן שיטתי נגדנו, וביד השנייה לנופף לנו לשלום במצעדי הגאווה.

שלוש אפשרויות עומדות על הפרק: הראשונה, והאידאלית ביותר, היא שבישראל ביתנו התחולל בשבועות האחרונים מהפך מחשבתי והתקבלה החלטה אסטרטגית להחזיק מעתה באג'נדה ליברלית אמיתית, כולל בנושא הקהילה הגאה. השנייה, הרעה והמאכזבת, היא שמדובר בניסיון ציני לגנוב קולות של ליברלים עד הבחירות מבלי להתחייב לשינוי מדיניות לאחר מכן.

קיימת גם אפשרות שלישית, שבישראל ביתנו מתכוונים להיות אדישים לנושא ויאפשרו למפלגות אחרות לקדם את זכויות הקהילה, מבלי לתמוך או להפריע.

קשה להעריך כיצד יתנהל ליברמן אחרי הבחירות. הדבר ביחיד שאפשר לתבוע ממנו בעיתוי הנוכחי הוא לפחות שיתכבד לחשוף את עמדותיו: האם אתה איתנו או נגדנו?