זה כבר לא צחוק: למה טראמפ רוצה את גרינלנד?
מה שנראה תחילה כדיווח משעשע ולא רציני הפך למשבר דיפלומטי: נשיא ארה"ב ביטל ביקור בדנמרק כי סירבה לדון במכירת האי הגדול בעולם. בקופנהגן המומים: "התנהגות ילדותית". מה יש בו, בגרינלנד, אי של 56 אלף איש ש-80% ממנו מכוסים קרח בעובי 3 ק"מ? רמז: לא רק נפט ומחצבים
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הסביר אתמול (יום ד') כי החלטתו לבטל את ביקורו בדנמרק בעקבות סירובה לדון איתו במכירת האי גרינלנד לארה"ב, נבעה מכך שתגובתה של ראש ממשלת דנמרק הייתה "בלתי הולמת ולא נחמדה".
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
"וול סטריט ג'ורנל", נזכיר, חשף בסוף השבוע שטראמפ דן עם אנשיו כמה פעמים באפשרות לקנות את גרינלנד, האי הגדול בעולם. לפי הערכות חבויים באי אוצרות טבע יקרים למדי. בימים שלאחר החשיפה אישר טראמפ את הדברים, אך הדגיש כי מדובר בסוגיה שאינה בצמרת סדר העדיפויות של ממשלו, ואז נראה כי כמו רוב הציבור – הוא מתייחס לעניין בשעשוע-מה.
אלא שאתמול לפנות בוקר הודיע לפתע טראמפ בטוויטר כי הוא מבטל את הביקור שאמור היה לקיים בתחילת ספטמבר בדנמרק, אשר לה שייך האי האוטונומי-למחצה, אחרי שראש הממשלה הדנית מטה פרדריקסן אמרה שהרעיון שגרינלנד תועמד למכירה "אבסורדי". התגובה הזו, כך טוען כעת טראמפ, הייתה פוגענית.
בדנמרק נדהמו מהצעד החריף והפתאומי של טראמפ, צעד חריג בכל קנה מידה דיפלומטי, במיוחד משום שככל הידוע סוגיית מכירתו של האי כלל לא הועלתה על הפרק בערוצים רשמיים ולא נפתח בעניינה שום משא ומתן. בית המלוכה הדני, שהזמין רשמית את טראמפ לביקור, מסר כי הוא מופתע, ונראה שאפילו שגרירת ארה"ב בדנמרק, קרלה סנדס, כלל לא עודכנה מראש על החלטת הנשיא שלא לבוא. זמן קצר לפני שטראמפ הודיע על הביטול בטוויטר היא כתבה ברשת החברתית: "דנמרק מוכנה לנשיא".
פרדריקסן, שהתמנתה לראש הממשלה הסוציאל-דמורטית רק לפני חודשיים, אמרה כי לדעתה לא מדובר במשבר דיפלומטי בינה לבין וושינגטון, אבל גורמים אחרים בדנמרק היו מאופקים פחות בתגובתם. מרטין לידגארד, שר החוץ לשעבר של דנמרק, אמר לערוץ הטלוויזיה TV2 כי מדובר בפארסה דיפלומטית וכי התנהגותו של טראמפ מגוחכת.
"הביטול הוא עלבון קשה לעם בגרינלנד ובדנמרק", הוסיפה ראש הממשלה לשעבר הלה ת'ורנינג שמידט. יו"ר איגוד השוטרים הדני הגדול ביותר, קלאוס אוקפלדט, סיפר שהרשויות היו עסוקות בשבועות האחרונים בתכנון קפדני של ביקור טראמפ – הביקור השלישי של נשיא אמריקני מכהן במדינה הסקנדינבית: "מתסכל מאוד לגלות שבזבזנו כל כך הרבה זמן כדי להיערך לביקור שלא יתקיים".
הביטול הפך לשיחת היום גם בקרב אזרחים דנים, ורבים מהם אמרו שהתנהגותו של טראמפ לא בוגרת. "הוא חושב שהוא יכול פשוט לקנות את גרינלנד", אמרה פרניל איברסן, מנהלת חנות בקופנהגן. סטין גאדה, פועל בן 55, טען כי מדובר בעלבון למלכה מרגרט ולדנמרק. בגרינלנד, יוהנס קייד העובד עבור חברת כרייה אמר לערוץ TV2 הדני שהרצון של טראמפ לקנות את האי ואת תושביו הוא שריד של העבר: "העולם לא עובד ככה היום".
אז מה בעצם מעניין כל כך את ארה"ב ואת המעצמות היריבות שלה בגרינלנד, ומהם המכשולים בדרך למכירתו של האי?
מיקום אסטרטגי, שלל משאבים
לגרינלנד יש חשיבות אסטרטגית עבור צבא ארה"ב, המחזיק בטריטוריה הזו מערכת התרעה מפני טילים בליסטיים: הדרך הקצרה ביותר מאירופה לצפון אמריקה עוברת באי הארקטי. לחיל האוויר האמריקני יש בסיס בצפון-מערב גרינלנד, בסיס תוּלה, והוא פועל מתוקף הסכם שעליו חתמה וושינגטון עם דנמרק ב-1951.
האי, שבּירתו נואוק קרובה יותר לניו יורק מאשר לבירת דנמרק קופנהגן, עשיר במינרלים, נפט וגז טבעי, אבל תהליך ההפקה שלהם איטי, ולכן הכלכלה המקומית ממשיכה להתבסס על דיג ועל סובסידיות שנתיות מדנמרק. טראמפ עצמו התייחס לכך, וטען שהמצב הקיים פוגע מאוד בכלכלת דנמרק: "הם מפסידים כמעט 700 מיליון דולר בשנה, כך שהם ממשיכים להחזיק את גרינלנד תוך שהם בהפסד גדול".
לאוכלוסייה הקטנה של גרינלנד – 56 אלף תושבים – חסרות תשתיות בסיסיות ביותר. אין כבישים שמחברים בין 17 העיירות הפרוסות ברחבי האי, ויש בו רק נמל תעופה בינלאומי מסחרי אחד, כך שרבים נאלצים לעשות את נסיעותיהם דרך הים.
משקיעים מארה"ב ומקנדה מחכים זה זמן רב לסימנים לכך שגרינלנד – טריטוריה שגודלה פי שלושה מטקסס – תקדם תוכנית לכריית המחצבים האדירים שחבויים בה, בהם אורניום. לעת עתה, בין השאר בגלל בירוקרטיה סבוכה, יש בה רק מכרה פעיל אחד, קטן. לפי הערכות, היקף העתודות מול חופי גרינלנד הוא של 50 מיליארד חביות נפט וגז. מדובר בכמות שאמורה להציב אותה בין עשר היצואניות הגדולות בעולם.
נכון להיום 80% מגרינלנד מכוסים קרח בעובי של עד שלושה קילומטרים. פירוש הדבר שחיפושים אחר משאבי הטבע היקרים אפשר לבצע רק באזורי החוף, אבל גם שם התנאים רחוקים מלהיות אידיאליים בשל החורף הארוך שבו קופאים הנמלים, חשכה של 24 שעות יורדת על האי והטמפרטורות צונחות כדבר שבשגרה אל מתחת למינוס 30 מעלות בחלקים הצפוניים.
המכשולים בדרך למכירה
גרינלנד הייתה בעבר קולוניה של דנמרק, אבל ב-1953 היא הפכה לטריטוריה רשמית של הממלכה הנורדית וקיבלה מידה רבה של אוטונומיה. לפי חוק שאישרה דנמרק לפני עשור, ממשלת דנמרק אחראית רק לענייני החוץ והביטחון של גרינלנד. כדי לאפשר מכירה של האי יהיה צורך לשנות את מעמדה המשפטי של הטריטוריה באמצעות תיקון לחוקת דנמרק.
החל משנת 2009 יש לגרינלנד גם זכות להכריז על עצמאות מדנמרק, ואם היא תעשה זאת – היא תוכל לבחור להצטרף לארה"ב. עם זאת, רק מעטים מתושבי גרינלנד רואים בעצמאות אפשרות בת קיימא, וזאת בשל התלות שלהם בדנמרק, החברה באיחוד האירופי, שגם בצל בעיותיו הוא עדיין ישות עשירה למדי.
"הדרך היחידה שבה טראמפ יוכל לקנות את גרינלנד היא לתת לתושבים שם הצעה שהם לא יוכלו לסרב לה", אומר אולריק פראם גד, שכיהן בעבר כפקיד בכיר בממשלת גרינלנד וכיום מכהן כפרופסור באוניברסיטת אלבורג. ראש ממשלת גרינלנד קים קיאלסן הכריז ביום שני כי האי אינו עומד למכירה, וכי אף שהטריטוריה זוכה לתשומת לב בינלאומית – כל מי שרוצה לעשות איתה עסקים צריך לכבד את האוטונומיה שלה.
דרך אגב, אין זו הפעם הראשונה שארה"ב מביעה עניין ברכישת גרינלנד. כשהאי היה עדיין קולוניה והמלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות הסלימה, וושינגטון בהובלת הנשיא דאז הארי טרומן עשתה ניסיון לרכוש את גרינלנד משום שראתה בו נכס אסטרטגי – אבל דנמרק סירבה למכור אותו.
למה טראמפ מעוניין בו עכשיו?
האזור הארקטי נמצא בצומת גיאופוליטי שאליו מתנקזת היריבוּת המתחדשת בין המעצמות העולמיות – סין, רוסיה וארה"ב. הקרח העבה בו הולך ונמס, ובשל כך הוא גם סמל מובהק להשפעה הגוברת של שינויי האקלים.
רוסיה כבר מעלה בשנים האחרונות פרופיל באזור הארקטי, והיא הקימה או פתחה מחדש שישה בסיסים צבאיים שנסגרו שם עם סיום המלחמה הקרה ב-1990. מוסקבה גם חידשה את הצי הצפוני שלה, והוא כולל 21 כלי שיט חדשים ושתי צוללות גרעיניות. לעתים קרובות היא מקיימת באזור תמרונים צבאיים. רוסיה מקווה שכשהקרח יימס ייווצר נתיב שיט מצפון לחופיה, והוא יוכל לשמש נתיב חלופי לסחורות מאסיה לאירופה.
ממשל טראמפ מצדו החל בשנה שעברה לבסס מחדש את הצי האמריקני השני, שבידיו מופקדים האינטרסים של ארה"ב בצפון האוקיינוס האטלנטי. המטרה היא להצר את צעדיה של רוסיה כמובן. וושינגטון רוצה להגדיל את הכוח הצבאי שלה בגרינלנד כדי להגן טוב יותר על בסיס חיל האוויר תוּלה ולשפר את המעקב אחר המתחולל במים שבין האי לבין אירופה. בבסיס תולה מופעלת כאמור מערכת התרעה מפני טילים, ומתבצעות ממנו תצפיות לוויין.
בימי המלחמה הקרה היו לצבא ארה"ב חיילים בכ-50 בסיסים ברחבי גרינלנד, אבל במשא ומתן עם דנמרק ב-2004 נקבע כי הנוכחות תצומצם מאוד, וכעת היא קיימת רק בבסיס חיל האוויר תולה. כמה מאות חיילים אמריקנים נמצאים שם, לעומת כמעט 10,000 בימי המלחמה הקרה.
החזון הסיני: דרך המשי של הקוטב
גם סין מגלה עניין בגרינלנד, ולבייג'ינג יש תוכנית שאפתנית ליצור את "דרך המשי של הקוטב" על-ידי פיתוח נתיבי שיט שמתהווים כתוצאה מההתחממות הגלובלית.
לקריאה נוספת: אלסקה, הפיליפינים וקצת קובה: כשארה"ב קונה מדינות
בהמשך השנה מתכוונת גרינלנד לפתוח נציגות בבייג'ינג כדי לקדם את הסחר עם סין, והיא גם חיזרה אחר משקיעים סינים וחברות בנייה מסין בתקווה שאלה יעזרו לה להרחיב שלושה נמלי תעופה כדי לאפשר לקיים מהם טיסות ישירות מאירופה וצפון אמריקה.
עם זאת, אחרי שגורמים רשמיים בארה"ב ובדנמרק הביעו דאגה ממעורבות סינית בפרויקטים גדולים כל כך בגרינלנד ונימקו את הדאגה הזו בסיבות ביטחונית, הודיעה אשתקד הממשלה בקופנהגן כי תסייע לממן את הפרויקטים בנמלי התעופה, ובכך דחקה למעשה את רגלי הסינים מהם.
לפנייה לכתב/ת 
