למי אכפת מה ליברמן חושב על להט"ב?
הקהילה לא מעניינת את אביגדור ליברמן, אבל הוא עשוי להביא להקמת קואליציה ללא המתנגדים הגדולים ביותר שלה. יש לנו כאן שותפות אינטרסים
אפשר לחשוב. אז אביגדור ליברמן הוקלט ב-2013 אומר שהוא מתנגד למצעד הגאווה בירושלים ול"פסטיבליי גייז" כדבריו. ההתבטאות הזו לא מפתיעה כמובן, ליברמן מעולם לא היה אוהד גדול של קהילת הלהט"ב. מה שמפתיע זה שעדיין יש אנשים שמתרגשים מהדלפות מגמתיות וספינים תקשורתיים. ספק אם עמדותיו של ליברמן כלפי הקהילה הגאה השתנו לאחרונה, אך בדבר אחד אין ספק; הוא פוליטיקאי משופשף שפועל לפי מה שמשרת את האינטרסים שלו. וכרגע האינטרסים שלו שונים מאוד ממה שהיו ערב הבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 כשצולם הסרטון ההוא.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
האינטרסים של ליברמן לא היו מעוררים עניין רב בקהילה הגאה אלמלא העובדה שהם עשויים לשרת אותה. יש סיכוי שבכנסת ה-22 תוקם ממשלה חילונית ללא המפלגות החרדיות והדתיות - לא כי לליברמן ולקהילה הגאה יש אותה אידיאולוגיה, אלא כי יש להם את אותם אינטרסים.
האמת די פשוטה: ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו הצביעו בעבר לא פעם נגד הצעות חוק פרו-להט"ביות כמו ברית הזוגיות ושוויון באימוץ למשפחות גאות. אבל הנה סוד גלוי - ליברמן וישראל ביתנו גם הצביעו בעבר בעד. הסיבה להצבעה ההפוכה איננה התפכחות פתאומית והבנה שגם ללהט"ב מגיעות זכויות בסיסיות ושוויון, אלא תהפוכות בהרכב הקואליציוני. הם הצביעו נגד כשהיו בקואליציה, והצביעו בעד כשהיו באופוזיציה. כאמור, אינטרסים.
במערכת הבחירות הקודמת, שהסתיימה רק לפני ארבעה חודשים, ליברמן לא הסכים בכלל להיפגש עם נציגי הקהילה הגאה או לשמוע מהן הסוגיות המרכזיות שעל סדר יומה. גם במערכת הבחירות הנוכחית הוא לא יצא בהצהרות תומכות בלהט"ב עד המכתב העמום ששלח היום. הקהילה הגאה לא באמת מעניינת אותו.
אלא שסדר היום האזרחי שהוא מוביל, והמאבק שלו במפלגות החרדיות ובגורמים קיצוניים כמו בצלאל סמוטריץ', נתפס בעיני רבים, גם בקהילה, ככזה שיכול לתרום באופן עקיף לקידום השוויון לקהילה הגאה. במילים אחרות, ליברמן אולי לא יוביל את המהפכה הגאה בישראל, אבל יכול להיות שהוא יהיה זה שיזיז הצידה את המתנגדים הגדולים ביותר שלה.
המפלגות החרדיות, ולפניהן מפלגת הבית היהודי, חסמו בשנים האחרונות באופן פעיל כל יוזמה, קטנה כגדולה, לקידום חקיקה פרו-להט"בית בישראל. בזה אחר זה הם דחו בוועדת השרים לחקיקה הצעות חוק לשוויון בנישואים או באימוץ, הפילו במליאה הצעות לאסור על טיפולי המרה ומנעו קידומה של חקיקה לאיסור הפליה על רקע זהות מגדרית. קואליציה בלי המפלגות הללו נתפסת בעיני רבים כהזדמנות לשינוי.
אם אכן תקום קואליציה כזו – של הליכוד, ישראל ביתנו וכחול-לבן - יהיה מעניין במיוחד לבחון מה יעשו חברי וחברות הממשלה בלי גורם קואליציוני שעליו אפשר לזרוק את האשמה. האם מירי רגב, יובל שטייניץ וגילה גמליאל יפסיקו לתמוך בקהילה בדיבורים ויתחילו לתמוך במעשים? האם כחול-לבן תעלה שוב את הצעות חוק הפונדקאות וברית הזוגיות שיזמה בעבר יש עתיד?
ומעניין מכל: האם ליברמן ימצא את עצמו, באופן פרדוקסלי אחרי שהיה הגורם המרכזי בהקמת קואליציה כזו, כסמן ימני שיימנע בעצמו את השוויון ללהט"ב?
- עודד פריד הוא פעיל לשוויון זכויות לקהילה הגאה ויועץ בתחום המדיניות הציבורית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
