ניצחון הוואטאבאוטיזם ומקרה דורית ביניש כמשל
על השיח השתלט ניסיון למסמס דיונים ע"י הצבעה על צביעות הצד השני והכשרת נבלה בטרפה. מטעה במיוחד הוויכוח על מינויים בממשלת מעבר
בשנים האחרונות התרגלנו, במיוחד ברשתות החברתיות, לחיות עם ויכוחי הוואטאבאוטיזם (What About…), תופעה שהאקדמיה העברית ללשון טרם מצאה לה מקבילה בעברית. אלו הם ויכוחי ה"למה אתה לא מגנה את...?", או "איפה היית אז?" - ויכוחים שנועדו להפנות למקרה בעל מאפיינים דומים, ואז לנסות להוכיח את הצד השני על צביעותו כביכול והסטנדרט הכפול שלו, ובכך לדחות את הטענות שהעלה. בפועל זו הטיית הדיון משיח ענייני לקטטת סרק.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
למשל, כשהשרה לשעבר איילת שקד הדפה ביקורת על ניסיונה להכפיף את היועמ"שים לשרים בטענה ש"ב-40 השנה שאתם (השמאלנים) הייתם בשלטון, עשיתם מה שאתם רוצים. כל המכרזים היו תפורים". או למשל כשהח"כית מרב מיכאלי הסיטה דיון על יושרתה מול העיתונאי עמית סגל וכתבה: "איזו מנהיגות אמיצה ויושרה דרשת מבנט ושקד כשלסלומיאנסקי יוחסה פגיעה מינית?".
מדובר במעין כשל לוגי שאומר שמותר להכשיר נבלה על ידי טרפה. אם עשו בעבר מעשה לא תקין, הרי שגם לי מותר. השימוש בפרקטיקה הזו מונע כל ניהול שיח ציבורי מעמיק, הבנת המורכבות של הנושא וניסיון אמיתי להגיע לפתרון של סוגיות ציבוריות.
אבל כל זה לא הכין אותנו לשבועות האחרונים ולוואטאבאוטיזם על מקרה מינויה של דורית ביניש לשופטת בית המשפט העליון.
בשבועות האחרונים נמצאת על סדר היום הציבורי סאגת פיטוריה/פרישתה של אמי פלמור מתפקיד מנכ"לית משרד המשפטים וניסיון החלפתה בעו"ד אופיר כהן – כשכל זה קורה בתקופת ממשלת מעבר. השיח הציבורי בנושא, במקום שיתמקד בעילות הפיטורין של פלמור ובשאלה אם מינוי כהן נעשה בניגוד להנחיות היועמ"ש – שם במרכז מינוי ישן נושן מלפני קרוב ל-25 שנה: המינוי של דורית ביניש לבית המשפט העליון.
הוואטאבאוטיסטים טענו שמינוי זה נעשה בתקופת ממשלת מעבר, אז "מה תגידו על המינוי ההוא?". הראשון להציף את הטיעון היה גיל ברינגר בטור שכתב, ואחריו נפתחו הסכרים לעשרות מראיינים ומרואיינים, משר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן ועד שר המשפטים הנוכחי אמיר אוחנה, שבמקום לדבר תכלס, העלו זיכרונות משנות ה-90.
אלא מה? לא מדובר באמת במקרה דומה. לא במהות ובטח שלא בנסיבות.
נתחיל מהמובן מאליו. ב-1995 כלל לא היו הנחיות או פסקי דין שעוסקים במינויים. הנחיות היועמ"ש הנוגעות למינויים בתקופת בחירות יצאו לראשונה בינואר 1999. רק עשור אחרי המינוי, בסוף 2005, ניתן פסק הדין בעניין לנדשטיין, הראשון על בסיס הנחיות אלה, שמשמש עד היום בסיס לפסיקה בנושא מינויים בתקופת בחירות.
אבל ניחא, יאמרו אנשי הוואטאבאוט, זה טכני. איפה הייתם כשמינו את ביניש בתקופת ממשלת מעבר?
אז נלך למהות. שימו לב: ההנחיות והפסיקה מתייחסות למינויים בתקופת בחירות. דאגתו העיקרית של היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין, וגם של ממשיכיו, הייתה שבתקופת בחירות, שבהן לא ברור מה יהיה ההרכב הפוליטי לאחריהן, יגברו השיקולים הפוליטיים על אלו המקצועיים – ובכך ייפגע השירות הציבורי.
אלא שמינויה של ביניש כלל לא נעשה בתקופת בחירות. זו הייתה אותה ממשלה שקיבלה את המנדט שלה מהכנסת ותוכננה להמשיך עד הבחירות שהיו אמורות להתקיים בסוף 1996 (לבסוף התקיימו במאי. עדיין, שבעה חודשים אחרי מינוי ביניש). אבל למה שכל המידע החיוני הזה יעצור את אנשי הוואטאבאוט?
אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד לשיח הציבורי, ועדיין, נלחמים כדי לאפשר לאמת ולדיון מהותי לגבור. רוצים לדבר על מינויים בתקופת בחירות? אחלה, רק עשו טובה, תנו דוגמאות למקרים שקרו באמת, ושחררו מהסיפור המומצא על דורית ביניש.
- תומר נאור הוא ראש האגף המשפטי של התנועה לאיכות השלטון. פרופ' קרין נהון מבית הספר לממשל ולתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, הייתה חברה בוועדה הציבורית לבחינת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) בראשות השופטת דורית ביניש
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
