גם נגיד בנק ישראל יותר מסוכן מאיראן?

הימין הכלכלי, מנתניהו דרך בנט ועד לפיד, צופף שורות בהתקפה על התוכנית הכלכלית של עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס. הנה כמה דברים שהם שכחו לציין

ניר רייזלרפורסם: 29.08.19 , 11:43

מאחדים כוחות: עמיר פרץ מצרף את אורלי לוי-אבקסיס (צילום: מוטי קמחי)

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס(צילום: מוטי קמחי)

בתקופה האחרונה היה הציבור הישראלי עד למחזה מרגש במיוחד. בעיצומה של מערכת הבחירות יצאו נפתלי בנט, בנימין נתניהו ויאיר לפיד במפגן נדיר של אחדות נגד אויב משותף - התוכנית הכלכלית של העבודה-גשר. מדובר בסכנה הגדולה ביותר למדינה, הסביר בנט בסדרת ציוצים בטוויטר, שתהפוך את ישראל לוונצואלה תוך שנתיים. הוא התעלה על עצמו והבהיר שעמיר פרץ כשר אוצר מסוכן לישראל יותר מאיראן. לא פחות. לפיד, מצדו, שיתף את אזהרותיו של אחיו הפוליטי לשעבר, וראש הממשלה לא נותר אדיש גם הוא וציין שהתוכנית מנוגדת לדרכו. כלומר, למדיניות הניאו-ליברלית שהנהיג ב-15 השנים האחרונות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ובאמת, מי לעזאזל יחשוב אפילו להעלות מסים על ההכנסות הגבוהות ביותר ועל רווחי הון ולבטל שוחד פוליטי למגזרים מועדפים, רק כדי לקדם יעדים נישתיים וחסרי חשיבות כמו לשקם את מערכת הבריאות הקורסת ולהבטיח שכל אדם בישראל יזכה לטיפול רפואי נאות ללא תלות במצבו הכלכלי? או לפתור את משבר הדיור באמצעות בנייה ממשלתית, כפי שנעשה בהצלחה בקליטת גלי העלייה מברה"מ בשנות ה-90? או להעלות את שכר המינימום באופן שיאפשר לכל אדם עובד בישראל להתקיים בכבוד? רק קומוניסטים.

קומוניסטים כמו, למשל, נגיד בנק ישראל אמיר ירון, שדו"ח מיוחד שהוציא בשבוע שעבר ממליץ לממשלה הבאה לבטל חלק מהטבות המס לתעשייה, להשקיע באופן מסיבי במערכת החינוך ובתשתיות כגון תחבורה ציבורית, ובכך להתחיל ולקרב את פריון שוק העבודה הישראלי לממוצע ה-OECD.

או קומוניסטית כמו נגידת בנק ישראל לשעבר, קרנית פלוג, שאמרה בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2017: "השירותים החברתיים בארץ הם מערכת מורעבת... לו היינו רוצים להעלות את התקציב החברתי של הממשלה לאחוז מהתוצר המקומי הממוצע במדינות OECD - הממוצע, לא הגבוה - היינו צריכים להוסיף לו 140 מיליארד שקל בשנה".

או קומוניסטית כמו קרן המטבע העולמית, לב לבה של האליטה הכלכלית במערב, שלפני שנתיים יצאה בהצהרה מפתיעה: שאי-שוויון הוא הסכנה החברתית הגדולה בעולם, שניתן להעלות את המיסוי על ההכנסות הגבוהות מבלי לפגוע בצמיחה ושעל הממשלה להעניק לציבור שירותי חינוך ובריאות.

האמת היא שבניגוד חד לאופן שבו הוצגה על ידי פוליטיקאים מהימין הכלכלי, לא רק שהתוכנית של העבודה-גשר כלל אינה קיצונית - אלא שהיא מתונה על פי כל קנה מידה מערבי; הרבה יותר, למשל, מהצעות שמעלה כיום המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. גם אם תיושם במלואה, תיוותר ישראל הרבה מתחת לממוצע האירופי בהשקעה בדיור ציבורי, למשל.

אלא שבעוד שרוב העולם התפכח מאז המשבר הכלכלי ב-2008 ממקסם השווא הניאו-ליברלי, והבין שצריך להחליף דיסקט ולהחזיר את אחריות המדינה לחברה ולכלכלה - בישראל מוסיפים חלק מקובעי המדיניות לדבוק בתפיסות אולטרא-קפיטליסטיות מיושנות ועבשות שאבד עליהן הכלח.

הכלכלנים היהודים-אמריקנים ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, שניהם חתני פרס נובל, גרסו כבר לפני שנים שהקיצוץ הנרחב בשירותים ציבוריים והפקרת החברה לכוחות השוק לא תרמו לצמיחה אך פגעו ביציבות וברווחה.

התוכנית של עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס לא מקרבת את מדינת ישראל לוונצואלה - אלא למגמות העדכניות במדינות ה-OECD ובעולם המערבי. נכון לעכשיו, הם היחידים במערכת הפוליטית שמעזים ללכת בדרכם של מעצבי המדיניות הכלכלית בארץ ובעולם ולהתחיל להחזיר את ישראל לכיוון הנכון.