קרב הירושה של משפחת המלוכה הגרמנית
מפלת גרמניה במלחמת העולם הראשונה הובילה לסוף דרכם של הקיסר וילהלם השני ושושלת בית הוהנצולרן. צאצאי משפחת האצולה מנהלים מו"מ עם גרמניה על השבת הנכסים המפוארים שנגזלו ממנה - כולל הארמון שבו נערכה ועידת פוטסדאם. במרכז המחלוקת: שאלת התמיכה בנאצים
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הצאצאים של הקיסר הגרמני האחרון ומלך פרוסיה, הקיסר וילהלם השני, נאבקים מול גרמניה כדי לקבל בחזרה את הנכסים והאוצרות שהוחרמו על ידי הסובייטים ב-1945. הנכס הגדול ביותר שנמצא על הפרק הוא ארמון צצליינהוף סמוך לברלין, שבו התקיימה ועידת פוטסדאם ב-1945. בארמון המפואר יש 176 חדרים, שש חצרות ו-55 אחים.
צצליינהוף הוא הארמון הפרוסי האחרון שנבנה עבור בית הוהנצולרן, משפחת האצולה שהקימה את מלכות פרוסיה ושכמה מבניה היו קיסרים בגרמניה. בארמון בפוטסדאם בפרברי ברלין התכנסו נשיא ארה"ב הארי טרומן, ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל ומנהיג ברית המועצות יוזף סטאלין. באותה פסגה היסטורית הם החליטו איך ייראה העולם אחרי מלחמת העולם השנייה.
הארמון ושאר השלל של משפחת האצולה ההיסטורית הופקע ממנה בתקופת מסך הברזל. אחרי שחומת ברלין נפלה, לפני כמעט 30 שנה, חזרו הצאצאים להתעניין ברכוש. נציגי המשפחה עורכים משנת 2013 מו"מ חשאי על השבת ההון של המשפחה וקבלת פיצויים. לפעמים השיחות מתקיימות בבניין הקנצלרית אנגלה מרקל. השיחות החשאיות נחשפו רק בחודש יולי בדיווח של השבועון דר שפיגל. משרד התרבות הגרמני אישר את הדיווח.
לבית הוהנצולרן ולגרמניה יש היסטוריה משותפת של מאות שנים. בית הוהנצולרן הוקם במאה ה-11 ובני המשפחה היו המלכים של פרוסיה משנת 1701 ושלטו באימפריה הגרמנית מ-1871 עד שהקיסר וילהלם השני נאלץ להתפטר ב-1918 ויצא לגלות, אחרי מפלתה של גרמניה במלחמה העולם הראשונה.
בעקבות התבוסה איבדה המשפחה את הנכסים שלה ולא קיבלה פיצויים. ב-1926 נקבע חוק שמשיב להם את הרכוש. המשפחה הקיסרית קיבלה מיליוני מרקים גרמניים והחזיקה בעשרות טירות, וילות ונכסים, בעיקר בברלין ובסביבותיה אבל גם מחוץ לגרמניה – אפילו בשטח שבו נמצאת היום נמיביה באפריקה.
אך התבוסה במלחמת העולם השנייה והכיבוש הסובייטי הובילו להפקעות נוספות. גאורג פרידריך פרדיננד, שנולד ב-1976 והוא בן נינו של וילהלם השני, אמר שמאז קריסת ברית המועצות מתעקשת משפחתו לקבל בחזרה את הנכסים שמגיעים לה - כפי שנקבע בהסכם אחרי מלחמת העולם הראשונה.
לפי הדר שפיגל על כף המאזניים נמצאת הזכות לגור בצצליינהוף ובנכסים רבים אחרים, וגם לקבל אלפי ציורים, פסלים, רהיטים, ספרים ומטבעות. רוב הרכוש
נמצא כעת בידי קרנות ממשלתיות: קרן ברלין-ברנדבורג לארמונות ולגנים פרוסיים, הקרן למורשת פרוסית תרבותית והקרן להיסטוריה גרמנית.
בעקבות הפרסום היו גרמנים שזעמו על הניסיון של בני שושלת הוהנצולרן לקבל את הנכסים של אבותיהם, ולהפוך אותם מציבוריים לפרטיים. "איזו חוצפה", אמר וולפגנג תירזה, בעבר יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט. כריסטיאן גורקה, שר האוצר של מדינת המחוז ברנדנבורג, אמר שהטענות של בני המשפחה אינן מקובלות. מרכוס הנינג, עורך הדין של צאצאי משפחת המלוכה הגרמנית, התעקש בראיון ל-AFP ש"הטענות מבוססות על החוק".
המחלוקת עלתה לסדר היום הגיע כשגרמניה בנתה העתק של ארמון ברלין – המעון של מלכי פרוסיה שהופצץ במלחמת העולם השנייה, ונהרס על ידי הקומוניסטים במזרח גרמניה ב-1950. ליבת המחלוקת היא השאלה מה היה תפקידו של בית הוהנצולרן כשהנאצים עלו לשלטון. במסגרת חוק מ-1994 מי שנכסיו הופקעו על ידי ברית המועצות יכול לבקש פיצויים - כל עוד לא העניק "תמיכה ניכרת" לשלטון הנאצי.
סטפן מלינובסקי, היסטוריון מאוניברסיטת אדינברו, אמר שיש ויכוח בין ההיסטוריונים על הקשר בין הנאצים לבנו של הקיסר האחרון של גרמניה וילהלם השני. "רובם האמינו שיש קשר חזק מאוד בין יורש העצר למפלגה הנאצית, למרות שהוא מעולם לא היה חבר המפלגה", אמר מלינובסקי ל-AFP. במאמר מ-1932 קרא יורש העצר לציבור להצביע לאדולף היטלר בבחירות לנשיאות, כך לפי ההיסטוריון.
ההתנצחויות ומאבקי הירושה יכולים להימשך שנים. הדר שפיגל מזכיר שבהשוואה להיסטוריה של בית הוהנצולרן וגרמניה - שכללה "סכסוך של מאה שנים והיסטוריה משפחתית של קרוב למילניום" - לא מדובר בזמן רב כל כך.
לפנייה לכתב/ת 
